בע"מ 8830/13 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור שעניינה התנגדות לקיום צוואה הכתובה בכתב יד.

2.

פלוני נפטר (להלן: המנוח). לאחר מותו נמצאה צוואה כתובה כולה בכתב ידו, ללא תאריך, המורה לחלק את רכושו בין המשיבים. משיבה 1 הגישה בקשה לקיום הצוואה. המבקש, קרוב משפחתו היחידי של המנוח, אשר לפי הצוואה לא זכה לנתח מהירושה - התנגד.

יובהר כי על פי הוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965, צוואה בכתב יד נדרשת לשאת תאריך. ברם בית המשפט רשאי, בהחלטה מנומקת, לקיים צוואה בכתב יד אף אם היא איננה נושאת תאריך, ובלבד ש"לא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה" (סעיפים 19 ו-25 לחוק).

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה לקיום הצוואה ודחה את ההתנגדות (ת"ע 110330-08, ת"ע 110331-08; כב' השופטת ש' גליק ). נקבע, לנוכח נסיבות המקרה, כי מדובר בצוואה שנכתבה ונחתמה בסמוך מאוד למותו של המנוח. כמו כן נקבע, בהתבסס בין היתר על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, כי המנוח היה כשיר להבחין בטיבה של צוואה והיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – נדחה (עמ"ש 35907-02-12, כב' השופטים י' שנלר , ק' ורדי , ח' ברנר ). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

1.

המבקש מצביע על כך שלפי קביעת המומחה - המנוח היה חולה נפש במהלך שנותיו האחרונות, ולפרקים היה שרוי במצב פסיכוטי ונעדר כושר שיפוט. כמו כן הודגש שאין כל אינדיקציה אימתי נכתבה הצוואה. מכאן שלא ניתן לדעת האם המנוח היה כשיר לערוך את הצוואה בעת כתיבתה , והאם היא שיקפה את רצונו החופשי. המשיבים, מצידם, עומדים על כך שחוות דעת המומחה משתלבת היטב עם התוצאה אליה הגיעו ערכאות קמא, לפיה הצוואה משקפת את רצונו החופשי של המנוח.

2.

בקשת רשות ערעור – כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות טעם של ממש שיצדיק מתן רשות ערעור. המשוכה גבוהה במיוחד בבקשה מן הסוג שלפניי, שעניינה רשות ערעור בגלגול שלישי.

לאחר עיון בחומר, אינני רואה עילה להתערבות במסקנותיהן של ערכאות קמא. השאלה המרכזית שעומדת לדיון היא עובדתית: האם הצוואה נכתבה מרצונו החופשי והאמיתי של המנוח? לגישת המבקש התשובה היא שלילית, ואילו לגישת המשיבים התשובה היא חיובית. הגישה האחרונה היא שהתקבלה בערכאות קמא, אשר קבעו כי המנוח היה כשיר להבחין בטיבה של צוואה והיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי. לנוכח חומר הראיות שהיה פרוש בפני ערכאות קמא, אינני רואה כי נפל פגם משפטי במסקנה זו. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי "המנוח היה בעל כושר להבין בטיבה של צוואה. בנוסף, בשנתיים האחרונות לפני מותו... היה יכול לערוך צוואה, להבין טיבה של צוואה ולחתום על מסמך משפטי". המבקש נמנע מלהפנות למומחה שאלות הבהרה, או לחקור אותו על חוות דעתו. לכך יש להוסיף את התרשמותו של בית המשפט המחוזי כי הצוואה כתובה בכתב יד "רהוט ומסודר". עיון בצוואה מלמד כי תחילה מודה המנוח לצוות שטיפל בו, לאחר מכן הוא מונה את זהות המוטבים ומציין את כתובותיהם, ולבסוף הוא אף מפרט היכן בדיוק ברצונו להיקבר.

הנה כי כן, פסקי הדין מתייחסים בפרוטרוט למצבו של המנוח. המסקנה של ערכאות קמא נשענת על ממצאים עובדתיים שמעוגנים בראיות. ממצאים אלו, יחד עם המצב המשפטי השורר, סוללים את הדרך למסקנה אליה הגיעו ערכאות קמא. החלטת המבקש שלא להגיש שאלות הבהרה או לחקור את המומחה מטעם בית המשפט בחקירה נגדית - מחזקת את התוצאה של דחיית הבקשה בגלגולי שלישי.

אינני מתעלם מכך שהמבקש מעלה סוגיות משפטיות מעניינות וחשובות. ברם אין בכך די. על המבקש רשות ערעור להצביע על כך כי הכרעה בשאלות מעין אלו היא חיונית להכרעה. לא כך התרשמתי. סיכומו של דבר, סבורני כי לנוכח מכלול הנסיבות אין מקום להתערב בגלגול שלישי במסקנת ערכאות קמא לפיה חוות הדעת, בשילוב עם יתר הראיות, תומכת בעמדת המשיבים.

3.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות משיבים 1-3 בסך 6,000 ₪ ביחד, וכן בהוצאות משיב 4, משיב 5 ומשיבה 6 בסך 6,000 ₪ כל אחד.