בע"מ 8862/14 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה, שהיו נשואים, נטלו הלוואה צמודה לשער הין היפני. בהמשך התגרשו בני הזוג. במסגרת הסכם הגירושין נקבע כי המשיבה תמכור את הדירה המשותפת ותפרע מתוך התמורה את יתרת ההלוואה. הליך מכירת הדירה התעכב, ובינתיים התחזק הין בשיעור ניכר, כך שיתרת החוב עלתה אף היא.

על רקע זה הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. נטען כי המבקש סירב לנקוט בפעולות שיכולות היו לעצור את הגידול ביתרת החוב. התביעה התקבלה. נפסק כי על המבקש לשלם למשיבה 500,000 ₪, בניכוי 20% בגין אשמה התורם של המשיבה (תמ"ש 35587-07, כב' השופטת י' גרינוולד-רנד ). במסגרת הערעור בבית המשפט המחוזי בוטלה, בהסכמת הצדדים, הקביעה כי יש אשם תורם של המשיבה. זאת לצד קביעות נוספות, למשל בעניין מדור הילדים. כמו כן העמיד בית המשפט המחוזי את גובה הנזק על סך 450,000 ₪ (עמ"ש 5591-03-14, 5144-02-14, כב' השופטים א' ש' שילה, מ' נד"ב, א' רבינוביץ ברון ).

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר מתמקדת בהטלת האחריות לנזק על כתפי המבקש ובגובה הנזק. נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי התעלם מעילות הערעור ונמנע מלהכריע בהן. המבקש מצביע על פגמים רבים שנפלו לשיטתו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ומדגיש כי נגרם לו עיוות דין.

2.

בית המשפט לענייני משפחה קבע שורה של ממצאים עובדתיים, ומהם גזר את המסקנה כי המבקש נושא באחריות לנזק – גידול יתרת החוב כתוצאה מעליית שער הין. בית המשפט המחוזי לא מצא הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים, וכפועל יוצא מכך קיבל את המסקנה המשפטית בדבר אחריותו של המבקש, תוך הפחתה מסוימת בגובה הנזק. לאחר עיון בטענות המבקש סבורני כי אין הצדקה להתערב – במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי – בהכרעתו של בית המשפט המחוזי.

קביעת אחריותו של המבקש מבוססת בעיקר על הממצאים העובדתיים הבאים: המבקש הוא בעל מומחיות בעסקאות מימון ושערי חליפין, ובתקופת הנישואין הוא אף קיבל את כל ההחלטות הכלכליות המשמעותיות במשק הבית המשותף. לשם מכירת הדירה המשותפת נדרש היה לבצע פעולה פיננסית מסוימת. המשיבה פנתה למבקש וביקשה ממנו לנקוט את הצעדים הדרושים. המבקש סירב, ואף נמנע מלחתום על ייפוי כוח שהיה מאפשר למשיבה לנקוט בעצמה בצעדים הנחוצים. בשל התנהלות המבקש סוכלה עסקת המכירה, והדירה נמכרה רק בחלוף זמן לקונים אחרים. חישוב גובה הנזק מבוסס על יתרת ההלוואה במועד בו פנתה המשיבה למבקש בעניין מכירת הדירה, וכן על הפרש שערי הין בתקופה הרלבנטית.

ממצאים עובדתיים אלו נקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתום בירור מקיף וממצה, ועל סמך התשתית הראייתית הרחבה שפרשו הצדדים. עיינתי היטב בטענות המבקש, ואינני רואה עילה משפטית שתצדיק התערבות בהיבטים אלו. כך, למשל, טוען המבקש כי בית המשפט לענייני משפחה התעלם בפסק דינו מתמליל של פגישה מסוימת בנוכחות הצדדים. אלא שבית המשפט לענייני משפחה עמד בהרחבה על הקשיים הראייתיים שטמונים בתמליל, לרבות סתירות שאינן זניחות בין העותקים שהוגשו. חשוב מכך: הובהר בפסק הדין כי אין בתמליל כדי לשנות את התוצאה בתיק. הוא הדין באשר לטענות אחרות שהעלה המבקש, כגון הטענה כנגד פרשנות הסכם הגירושין, קיומו של מעשה בית דין או קשיים בחישוב הנזק. לאחר עיון אינני סבור כי יש בטענות אלו כדי לערער את היסודות עליהם נשענו פסקי הדין של ערכאות קמא. יוער כי המבקש אף מעלה טענות שונות בעניין האשם התורם של המשיבה, על אף שבמהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הבהיר המבקש כי הוא חוזר בו מהטענות בסוגיה זו (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שצורף כנספח II למוצגי המבקש).

סופו של דבר - הקביעות העובדתיות מעוגנות היטב בחומר הראייתי, ואין מקום להתערב בהן במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. מכאן שאף אין עילה להתערבות במסקנה המשפטית הנובעת מממצאים אלו, בדבר אחריותו של המבקש לנזק וגובה הנזק.

3.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. על רקע ההחלטות שניתנו על ידי בתיק זה, אין צו להוצאות. צו עיכוב הביצוע שניתן במעמד צד אחד – מבוטל.