בע"מ 8956/09 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא חבש והשופטים דרורי ושטרנברג-אליעז) מיום 21.9.09 בתיק ע"מ 2104/07, בו נדחה ערעור המערער בעיקרו, אך הוחלט על החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה לצורך מינוי כונס נכסים שיהא אמון על פירוק השיתוף בעיזבון.

ב.

המנוח, אבי המבקש, נפטר בשנת 1972, והותיר אחריו צוואה, בה נקבעה חלוקת עזבונו – בניין הכולל מלון, בתי עסק, דירות ומחסנים (להלן הנכס ) – באופן שווה בין ארבעת ילדיו. בצוואה ניתנו הוראות לעניין המשך ניהול בית המלון, ובקשה כי הנכס לא יימכר לזרים. בשנת 1998 הגישו המשיבים – אחות המבקש ועזבונותיהם של שתי אחיותיו האחרות – תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, לפירוק השיתוף בנכס, בטענה כי המבקש מדיר את המשיבים מחלקם ברכוש המשותף, ואינו מקיים את הוראות הצוואה. המבקש הגיש תביעה שכנגד לתשלום שטרי חוב שנחתמו שנים קודם לכן על ידי האחיות. בית המשפט לענייני משפחה (השופט מרכוס, 9.9.07, תיק מש 26880/98) דחה את התביעה שכנגד, וקיבל את תביעת המשיבים, במובן שקבע כי יש לפרק השיתוף, אך מבלי לקבוע כיצד יש לבצע זאת. המבקש עירער לבית המשפט המחוזי, בין היתר בטענה כי מעשית לא ניתן לבצע פירוק שיתוף בעין.

ג.

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 21.9.09, למרות חילוקי דעות ראשוניים לגבי האופן הראוי ליישום תוצאת פסק הדין – קרי, פירוק השיתוף – הסכימו לבסוף שלושת שופטי ההרכב על דחיית הערעור בעיקרו, והורו על השבת העניין לבית המשפט לענייני משפחה, לצורך מינוי כונס נכסים שיהא אמון על מינוי מומחים, בחינת דרכים לפירוק השיתוף, והגשת דו"ח בעניין לבית המשפט שלכינוס, שאז ייתן פסק דין לפירוק השיתוף בנכס; הכונס אף יהא אחראי על ביצוע הפירוק. בית המשפט החליט שלא להתערב בפסיקת ההוצאות בהם חויב המבקש. השופט דרורי, בפסק דין מפורט ומנומק, נגע בכמה נקודות שלא היו במחלוקת: הודגשה חשיבותה של הזכות לפירוק השיתוף, הן בדין הישראלי, הן במשפט העברי, שהשופט דרורי נדרש אליו בהרחבה בחוות דעתו; התקבלה עמדת בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לבית הדפוס ומשרד הנסיעות – הנמצאים בנכס נשוא הסכסוך ושלגביהם היו למבקש הסכמים נפרדים עם המנוח – כי אלה ייכללו בסך העיזבון המשותף אשר יחולק בין כל הצדדים; וכי אין להתערב בדחיית תביעותיו הכספיות של המבקש.

ד.

בבקשה הנוכחית מתבקש ביטול ההחלטה בדבר מינוי כונס הנכסים, קבלת תביעתו השטרית של המבקש, וביטול ההוצאות בהן חויב. לעניין כונס הנכסים נטען, כי בית המשפט לא היה מוסמך לקבוע מיגנויו, שעה שלא הוגשה בקשה מפורשת למינוי כונס על ידי מי מהצדדים. כן נטען, כי לא נשקלו השיקולים המתאימים טרם מינוי הכונס, כולל שיקול הפגיעה בזכות הקניין של המבקש; נטען, כי פסק הדין נוגד את כוונת המנוח בצוואתו, וכי היה עליו להתיחס להוראות בדבר דיירות מוגנת והשפעתה על ערך הנכס. לעניין הפירוק באופן של חלוקה בעין – חוזר המבקש על טענותיו כי לא ניתן לבצע חלוקה בעין בנכס, הן בהעדר תשריט ועמדת המפקח על רישום המקרקעין, והן נוכח הקשיים שמציב פירוק מסוג הסבה לבית משותף. המבקש אף חוזר על טענותיו כי יש לראות בבית הדפוס ובמשרד הנסיעות נכסים שבבעלותו האישית, ושאין לכלול אותם בעיזבון המשותף. לעניין תביעתו הכספית של המבקש, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר אישר את דחייתה – המבקש מפרט את ההוצאות השונות שלכאורה נשא בהן בכל הנוגע לניהול הנכס וטוען כי על אף האמור בצוואה, לא התחלקו עמו אחיותיו בהוצאות אלה; כן נטען, כי תביעתו התבססה על שטרות, וכי אין ממש בטענות ההתישנות והקיזוז שהעלו המשיבים בעניין זה. נטען, כי שתי הערכאות קמא דחו את טענותיו ללא נימוק מספק. לעניין ההוצאות – נטען, כי קביעת ההוצאות היא בלתי מנומקת ובלתי סבירה, וכי היה על בית המשפט להשית הוצאות על המשיבים דווקא, שכן, לשיטת המבקש, בית המשפט לענייני משפחה הכריע למעשה לטובתו, שעה שלא הורה על אופן הפירוק.

ה.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. כנודע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל רק מקום בו מתעוררות שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות החורגות מעניינם של הצדדים. בנדון דידן דומה, כי אין מתעוררות שאלות ממין אלה. בעניין היעדר בקשה מפורשת למינוי כונס הנכסים – המבקש אינו עותר לבצע את פירוק השיתוף בדרך אחרת שאינה כינוס (כגון גישור או בוררות), אלא טוען למעשה נגד עצם הפירוק, ואיני רואה להתערב במסקנת הערכאות הקודמות כי יש לערוך פירוק שיתוף. זו דרך המלך כדי שיוכל אדם לממש את קניינו, בלא שיהא תלוי בדעת אחרים וברצונם הטוב. מבחינת הסמכות, נחה דעתי כי הוראות סעיף 7 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, כפי שציינה השופטת שטרנברג-אליעז, מעניקות, על דרך ההיקש, סמכות למינוי כונס בנסיבות אלה (כן ראו סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). ולא למותר לציין, כי הכונס לא מונה לעת הזאת כדי למכור את הנכס, אלא כדי להמליץ בראשונה בפני בית המשפט על דרכים אפשרויות לפירוק, כך שטענת המבקש אינה ברורה כל עיקר. גם מבחינה מעשית, אף אם יש ממש בטענה כי איןניתן לבצע חלוקה בעין, עניין זה יובא בפני בית המשפט שלכינוס. לעניין טענות המבקש בעניין שטרות החוב, איני רואה להתערב – בגלגול שלישי – בהחלטה לדחות טענות אלה בנסיבות דידן. אף לעניין ההוצאות – הלכה היא כי ערכאת ערעור, ובודאי בגלגול ערעורי נוסף, לא תתערב בפסיקת הוצאות, מלבד במקרים חריגים ביותר (רע"א 1187/07 עוקלה נ' קצין התגמולים (לא פורסם)).

ו.

אשר על כן, איני נעתר לבקשה.