בע"מ 9048/15 בע"מ 9048/15

לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגני הנשיא י ' שנלר ו ק' ורדי וכב' השופט ח' ברנר ) אשר דחה את ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' ז'יטניצקי רקובר ) שלפיה תביעת המבקשת לביטול הסכם גירושין שנחתם בינה לבין המשיב תתברר לפני בית הדין הרבני האזורי ולא לפני בית המשפט לענייני משפחה.

1.

המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר שנישאו בשנת 1993 ונולדו להם שלושה ילדים. במהלך שנת 2004 נוצר קרע בין הצדדים והם חתמו על הסכם גירושין שאושר ושקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו ביום 30.6.2004 (להלן: הסכם

הגירושין ). במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי המבקשת תעביר למשיב את זכויותיה בדירת מגוריהם שבבעלותם המשותפת (להלן: הדירה ). ביום 7.7.2004 התגרשו הצדדים אך המשיכו להתגורר יחד בדירה מבלי שזכויות המבקשת בה הועברו למשיב. כ-8 שנים לאחר מכן, בשנת 2012, הגיש המשיב שתי תביעות נגד המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו: תביעה לאכיפת הסכם הגירושין; ותביעה לסילוק ידה של המבקשת מהדירה. בהמשך, כחודשיים לאחר מכן, הגישה המשיבה, גם כן לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, שלוש תביעות נגד המשיב: תביעה לביטול הסכם הגירושין; תביעה רכושית; ותביעה למזונות אישה וילדים. המשיב הגיש בקשה לדחיית התביעה לביטול הסכם הגירושין על הסף. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת א' ז'יטניצקי רקובר ) הורה ביום 19.5.2014 כי הן התביעה לביטול הסכם הגירושין שהגישה המבקשת; הן התביעות לאכיפתו ולסילוק ידה של המבקשת מהדירה תועברנה לבית הדין הרבני האזורי שאישר את הסכם הגירושין. נקבע כי המבקשת העלתה טענות של פגמים בכריתת הסכם הגירושין כעילה לביטולו, ומשכך לבית הדין הרבני האזורי הסמכות לדון בטענות אלו נוכח עיקרון "הסמכות הנמשכת". בצד זאת, הדיון בתביעתה הרכושית של המבקשת ובתביעתה למזונות נותר בבית המשפט לענייני משפחה.

1.

המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי (כב' סגני הנשיא י ' שנלר ו ק' ורדי וכב' השופט ח' ברנר ) דחה ביום 30.11.2015 את ערעור המבקשת. נקבע כי במקרה זה אין מקום לסטות מהכלל שלפיו הערכאה שאישרה את ההסכם היא שתדון בשינויו, לרבות בביטולו. עוד נקבע כי משהמבקשת עצמה הגישה תביעה לביטול הסכם הגירושין לבית הדין הרבני – עניין שאליו נידרש להלן – וטענה שם לגופו של עניין "ברי כי גם היא הבינה וקיבלה את ההחלטה בנושא הסמכויות...".

2.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי הותרת הדיון בבית הדין הרבני פוגעת ביכולתה לנהל את מכלול ההליכים בין הצדדים. זאת, משבית המשפט לענייני משפחה מנוע לטענתה מלקיים דיון בתביעתה הרכושית ובתביעתה למזונות עד להכרעת בית הדין הרבני בשאלת תוקפו של ההסכם. לטענתה הכרעה זו נדחית נוכח אי נכונותו של בית הדין לקיים דיון לגופן של טענות המבקשת בדבר פגמים בכריתת הסכם הגירושין ובדבר עילות נוספות לביטולו. עוד נטען כי שגו הערכאות הקודמות שהורו על העברת התביעות לבית הדין הרבני שתפקידו באישור הסכם הגירושין היה טכני בלבד והתרחש לפני כעשור; וכי מהמקרה עולה שאלה עקרונית בדבר הערכאה המוסמכת לדון בטענות לביטול הסכם. המבקשת מוסיפה כי פסק הדין של בית הדין הרבני ניתן מבלי שהתקיים למעשה דיון בתביעתה לביטול ההסכם; וכי היא אולצה לעזוב את דירת מגוריה ומגורי ילדיה תוך שנגרם לה עיוות דין.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, ורק במקרים שמהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982);

בע"ם 1866/15 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (15.4.2015) ). טענות המבקשת נוגעות ליישומו של עיקרון "הסמכות הנמשכת" בנסיבות העניין; הן ערעוריות באופיין; ואינן מעוררות שאלה משפטית רחבה. החלטת בית המשפט לענייני משפחה נומקה על ידו במפורט ואושרה על ידי בית המשפט המחוזי. משכך לא מצאתי עילה ליתן רשות לערער בגדרי אמת המידה האמורה.

4.

בשולי הדברים יוער כי במקביל להליכים האמורים המשיכו המבקשת והמשיב לנהל הליכים בבית הדין הרבני שבמרכזם שאלת תוקף הסכם הגירושין וסילוק ידה של המבקשת מהדירה. בתמצית ייאמר כי ביום 18.9.2014 פסק בית הדין הרבני האזורי כי ההסכם תקף וכי על המבקשת להעביר לאלתר את זכויותיה בדירה למשיב. בהמשך לכך הורה בית הדין למבקשת להתפנות מהדירה ואף הורה על מתן צו למניעת כניסתה לדירה. עוד בטרם ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי נושא בקשה זו הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי לבית הדין הרבני הגדול ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשתה נדחתה, אך בית הדין הרבני הגדול הורה לבית הדין הרבני האזורי לקיים דיון בטענת המבקשת שלפיה הצדדים המשיכו לקיים חיים משותפים לאחר שהתגרשו. על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים הגישה המבקשת עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים (בג"ץ 7812/14). ביום 13.5.2015 התקיים דיון בעתירה שלאחריו הוחלט כי הצדדים ימשיכו את ההתדיינות במסגרת בית הדין הרבני האזורי, כפי שהורה בית הדין הרבני הגדול, ויגישו הודעות מעדכנות בתוך 6 חודשים בדבר התקדמות הדיון. בהודעת עדכון שהגישה המבקשת ביום 4.1.2016 נמסר כי טרם נקבע מועד לדיון בבית הדין הרבני האזורי והמצב נותר ללא שינוי. לפיכך, ביום 5.1.2016 הורה השופט ח' מלצר כי דיון נוסף בעתירה יתקיים בהקדם האפשרי. נכון לעת הזו קבוע הדיון ליום 18.1.2016. למותר לציין כי אין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה כלשהי בהתייחס לטענות הצדדים שהועלו במסגרת עתירה זו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.