בע"מ 9167/08 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא חבש והשופטים דרורי ושטרנברג-אליעז) מיום 15.9.08 בתיק ע"מ 125/08, בו התקבל חלקית ערעור משיבה 1 (להלן המשיבה ) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט אלבז) מיום 11.2.08 בתיק תמ"ש 10643/03.

ב.

עניינה של הבקשה, זכויות המשיבה בנכס הרשום על שם המבקש - חמיה (משיב 2, בנו, הוא בעלה; להלן המשיב ). המשיבים נישאו בשנת 1991. בשנת 1995 זכו המבקש והמשיב במכרז לרכישת שתי חלקות מקרקעין בפסגת זאב. החלקה הראשונה נרשמה על שם המשיב - ובהמשך (2003) נמכרה ללא ידיעת המשיבה ותמורתה נעלמה. בחלקה השניה, שנרשמה על שם המבקש, הוקם בית מגורים - בו התגוררו המשיבים עם שלושת ילדיהם החל משנת 2001 (להלן

הבית ). לאחר שגילתה המשיבה את מכירת החלקה הראשונה הגישה תביעה, בה עתרה בין היתר להצהרה לפיה היא זכאית למחצית הזכויות בבית. בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה, בקבלו את טענת המבקש, כי הוא זה שמימן רכישת החלקה ומעמד המשיבים בה היה של בני רשות בלבד - וממילא, כי לאף אחד מהמשיבים אין בה זכויות קנייניות.

ג.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, תוך הסתמכות על שתי קביעות: (1) במערכת היחסים שבין המשיבים - נקבע, כי המשיבה הוכיחה כוונה לשיתוף ספציפי בבית; (2)

במערכת היחסים שבין המשיבים והמבקש - נקבע, כי הרישום "היה פיקטיבי" ולא שיקף את המציאות וכי בנסיבות גוברות זכויות המשיבה (ע"א 7388/97 שמיר נ' דולב , פ"ד נג(1) 596). עוד נקבע, כי בנסיבות קיימת זהות מלאה בין המבקש והמשיב (בג"ץ 2274/99 שפיר נ' בית-הדין הרבני האזורי רחובות , פ"ד נו(1) 673) - ואין בכוחו של הרישום על המבקש כדי לגבור על זכויות המשיבה.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה משיג המבקש על הקביעה כי השיתוף הנטען בין המשיבים קנה למשיבה זכויות בנכס שהוא בבעלותו הפרטית. נטען כי הבקשה מעוררת ארבע נקודות בעלות חשיבות כללית: (1) פסיקה לפי הלכת השיתוף שעה שעל המשיבים חל חוק יחסי ממון; (2) תחולת הלכת השיתוף על נכסים של צד שלישי; (3) פגיעה בוודאות המרשם; (4) פגיעה בזכות קניין.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. נלאינו מהזכיר, כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים שלהכרעה בהם חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123); אין המקרה שלפנינו, התחום במובהק לנסיבותיו , בא בכלל אלה. יודגש, אל מול טענות המבקש, שבית המשפט המחוזי לא קבע כי קיימת "תחולה סימולטנית" של הלכת השיתוף בצד חוק יחסי ממון - שכן פסיקתו מיוסדת על כוונת לשיתוף ספציפי לפי הדין הכללי, בדיוק כדרך שנקבע בתיק בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) שצורף לבקשה. באותו עניין נאמר בין השאר:

"אודה, כי 'גבולות הגזרה' אינם חדים, אך כך מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעתים קשה לכמת את ההשקעות ואת 'ההתנהגות ההשקעתית', אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה. השאלה בנידון דידן היא אפוא שאלה עובדתית...".

כמו כן, לא נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בתיקנו כי שיתוף זה יכול לפגוע ברכושו של צד שלישי - אדרבה, נקבע כי התוצאה שנקבעה אפשרית רק מהטעם שהרישום לא שיקף נכונה את המצב העובדתי . אכן, לא בנקל תתקבל טענה, כי המרשם אינו משקף את מצב הזכויות לאשורו, ולא כל שכן כשבצד ג' עסקינן - אך בנסיבות העובדתיות התקבלה טענה כאמור, ובהכרעה עובדתית זו, לגביה נחלקו הערכאות קמא, אין מקום לגלגול ערעורי נוסף (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); בש"א 4511/05 עיריית בת ים נ' גני יפית (לא פורסם). עוד יוזכר, כי בית המשפט נסמך על טיעון הזהות במישורים הרלבנטיים בין המבקש למשיב, שנראה על פניו כי יש לו סימוכין - וגם בכך יש משום תשובה לטענה.

ו.

סופו של יום, אכן רק במקרים נדירים תקנה הלכת השיתוף (או תקנה שיתוף לפי הדין הכללי) זכויות בנכס שאינו רשום על שם אחד מבני הזוג (קל וחומר בנכס שמעולם לא היה רשום כאמור). ברם, בית המשפט קבע כי עובדות המקרה שלפנינו (במיוחד נוכח תיעוד סותר שהוגש לרשויות לאורך השנים) בא בגדרי אלה, ולמצער כי המבקש והמשיב מושתקים מלטעון אחרת. עוד יוזכר, כי בית המשפט ייחס " למשיבים (המבקש והמשיב - א"ר) ידיעה כי המערערת (המשיבה - א"ר) היא שותפה לבית המשפחה" (פסקה 39; ההדגשה הוספה) - ויתכן שיש בקביעה זו כדי לגבש כוונת שיתוף ישירות בין המבקש והמשיבה. כאמור, המדובר במקרה מורכב עובדתית שהוכרע - וברי שאין הוא מתאים לגלגול ערעורי נוסף.

ז.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.