בע"מ 9196/16 פלוני נ. פלוני

1.

סכסוך מר ורווי יצרים ניטש בין המבקש 1 למשיבה 2, בני זוג לשעבר, הוריו של המבקש 2 (להלן בהתאמה: האב , האם

ו הילד ), במסגרתו התנהלו ועדיין מתנהלים הליכים משפטיים רבים ביניהם. עניינה של בקשה זו, שהיא אך מחלוקת אחת מיני רבות, בשאלה למי תועבר קצבת ילד נכה שמגיעה לילד מהמוסד לביטוח לאומי.

2.

הילד הוכר כזכאי לקצבת ילד נכה בשיעור של 100% למן יום 17.7.2007. עד ליום 1.1.2009 שולמה הקצבה לחשבון האם. ביום 31.8.2008 ניתן פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתביעה שהגיש האב, אשר הורה לאם ולאב לפתוח חשבון נאמנות משותף שבו תופקד הקצבה, ועד אז לא יועברו הכספים. ערעור שהוגש על פסק דין זה התקבל. בית המשפט המחוזי קבע כי אין שיתוף פעולה בין האם לאב ולפיכך אין מקום לפתיחת חשבון נאמנות משותף. התיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שזה יקיים דיון בטענות הצדדים ויכריע מי מבין ההורים יקבל את הקצבה. יצוין כי מאז יום 1.1.2009 לא הועברה הקצבה בשל הסכסוך, ולפיכך הגיש הביטוח הלאומי תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שאוחדה עם תביעת האב.

3.

בית המשפט לענייני משפחה פסק, כי לפי סעיף 304(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, המסדיר את זהות מקבל הקצבה, ובהתאם לתכלית הקצבה הספציפית שעל הפרק, יש לשלם את הקצבה להורה המשמורן. בהתאם, קבע בית המשפט כי ככל שתשולם הקצבה באופן רטרואקטיבי (כזכור, הקצבה לא הועברה מאז יום 1.1.2009, ותשלומה הרטרואקטיבי מותנה באישור הביטוח הלאומי) היא תועבר להורה שהיה משמורן בעת הרלוונטית. כך נקבע כי בתקופה שהאם הייתה ההורה המשמורן, מיום 1.1.2009 ועד ליום 3.4.2013, אז נקבעה משמורת הורית משותפת, תועבר הקצבה לאם; בתקופה שבה הייתה משמורת הורית משותפת, מיום 3.4.2013 ועד ליום 26.10.2014, אז נקבעה משמורת בלעדית לאב, תועבר הקצבה לאם ולאב בחלקים שווים; ובתקופה שבה היה האב ההורה המשמורן, מיום 26.10.2014 ואילך, תועבר הקצבה לאב. טענת האב לפיה בתקופה שקיבלה האם את הקצבה לחשבונה היא השתמשה בה שלא לצרכי הקטין נדחתה. בית המשפט קבע כי הטענה לא הוכחה.

4.

המבקש ערער על פסק הדין. בערעורו טען המבקש כי לא היה מקום להורות על העברת הקצבה לאם, הן בשל התכלית המונחת ביסוד מתן הקצבה והן משום שהוכח, לטענתו, שהאם השתמשה בכספי הקצבה לצרכיה שלה. כן נטען כי בית המשפט לענייני משפחה לא הכריע בבקשת המבקש להורות על אבחון הילד, אף שהאבחון נדרש לצורך תשלום הקצבה.

5.

בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, ביטל את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה לענין חלוקת הכספים ככל שתקבע זכאות רטרואקטיבית והורה על החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה. בפסק הדין נקבע, כי רק לאחר שייערך אבחון לילד וייקבע כי הוא זכאי לתשלומים רטרואקטיביים, יידרש בית המשפט לענייני משפחה מחדש

לשאלה למי תועבר הקצבה באופן שיבטיח את טובת הילד ואת צרכיו. כן נקבע, כי במסגרת זו יידרש בית המשפט לענייני משפחה גם לשאלה האם יש מקום להחזיר למי מההורים כסף מתוך הקצבה בגין הוצאות עבור הילד. יצוין כי בית המשפט המחוזי התייחס גם לטענת האב לפיה האם השתמשה בכספים מתוך הקצבה בתקופה שלפני יום 1.1.2009, ודחה אותה בהעדר טעם להתערב בקביעה עובדתית של בית המשפט לענייני משפחה.

6.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה - המתפרסת על פני עמודים רבים מדי - טוען האב כי היה על בית המשפט המחוזי לקבוע כי האם השתמשה בכספי הקצבה לצרכיה האישיים, וכי בשל כך אין מקום שהקצבה תועבר לה. האב טוען כי בדחיית טענתו לפיה האם השתמשה בכספי הקצבה שמט בית המשפט המחוזי את הבסיס לתביעתו כי אין להתיר לאם להיות מופקדת על הקצבה. עוד טוען האב - ולכך אף מוקדשת עיקר הבקשה - כי בית המשפט המחוזי לא קיים דיון שבו שמע את כל טענות הצדדים, אלא דיון אחד בלבד שאליו לא התייצבה האם, ובמסגרתו לא ניתנה לאב הזדמנות לשטוח את טענותיו במלואן. בגין כך אף הגיש האב בקשה לביטול פסק הדין אשר נדחתה בהחלטה מפורטת.

7.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה, שכן אין היא מגלה כל שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". זאת ועוד, איני סבור גם שנגרם לאב "עיוות דין חמור", העשוי להצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור. כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק דין, בית המשפט שמע טענות מפי הצדדים ונתן את פסק דינו על בסיס טענותיהם בכתב ובעל פה. גם אם סבור האב כי לא כל טענותיו נשמעו, ולא באופן שבו היה רוצה להשמיען, יש לזכור כי הסמכות באשר לאופן ניהול הדיון מסורה למותב היושב בדין. ממילא לא התרשמתי כי במקרה הנדון לא ניתן לאב יומו בבית המשפט. לבסוף, לא למותר לציין כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא סתם את הגולל על טענות האב (למעט בנוגע לטענה לפיה האם השתמשה בכספים מהקצבה לצרכיה שלה אשר כאמור נדחתה), והתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה בכפוף להערות בית המשפט המחוזי. איני סבור, כפי שטען האב, כי תוצאת פסק הדין, בהתחשב בדחיית טענתו כי האם השתמשה בכספים, יוצרת מצב אבסורדי או שומטת את הקרקע מתחת לטענותיו, שכן כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לאחר שיסתיים הליך האבחון וככל שתיקבע זכאות רטרואקטיבית, יקבע בית המשפט לענייני משפחה למי תועבר הקצבה באופן שיבטיח את טובת הילד ואת צרכיו.

8.

הבקשה נדחית. האב יישא בהוצאות האם בסך 1,500 ₪.