בע"מ 923/08 פלוני נ. פלוני

ביום 31.1.08 הודעה למבקש תמצית החלטה זו, בה נדחתה בקשתו. להלן ההחלטה המפורטת על נימוקיה.

1.המבקש והמשיבה נשואים זה לזו ולהם שני ילדים קטינים, הגדולה כבת חמש שנים והקטן כבן שלוש שנים. מלכתחילה התגוררה המשפחה באזור יבנה, ומשפרץ ביניהם הסכסוך עזבה האשה לבית הוריה בחיפה. כעת תלויות ועומדות ביניהם בבית המשפט לענייני משפחה תביעות נוגדות למשמורת על הילדים, הממתינות לקבלת תסקירי מסוגלות הורית עליהם הורה בית המשפט.

בהחלטת ביניים הורה בית המשפט לענייני משפחה, כי עד להחלטה אחרת יהיו הילדים במשמורת אביהם (המבקש) תוך מתן זכויות והסדרי ראיה לאמם (המשיבה).

המשיבה הגישה בקשת רשות לערער על אותה החלטת הביניים לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 17.1.08, בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, נעתר בית המשפט קמא (כבוד השופט י' עמית) לבקשה, דן בה כבערעור והחליט כי:

"... בשלב זה, ועד אשר תסתיים בדיקת המסוגלות ההורית, תועבר המשמורת לידי האם והסדרי הראיה 'יתהפכו' באופן שהאב יהיה זכאי לקחת את הקטינים כל סוף שבוע שני ולראותם פעמיים באמצע השבוע...".

בית המשפט קמא הוסיף והורה, כי החלטתו תיכנס לתוקפה תוך 15 ימים – דהיינו ביום 31.1.08 – זאת, על מנת לאפשר התארגנות של האם לרישום הקטינים לגן ילדים ועל מנת לאפשר לאב "להגיש בר"ע לבית המשפט העליון על החלטה זו, אם ימצא לנכון".

2.רק ביום 29.1.08, יום לפני כניסת החלטת בית המשפט קמא לתוקפה, הגיש האב לבית משפט זה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. בד בבד כרך לבקשתו "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע" החלטת בית המשפט קמא עד למתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור. בקשתו זו נסמכת על טענותיו בדבר אלימות נטענת מצד המשיבה כלפי הקטינים.

בית המשפט המחוזי, בהחלטתו נשוא בקשה זו, סקר אחת לאחת את כל אותן הטענות שנטענו גם בפניו, ולא מצא להן בשלב זה של בחינת הדברים אחיזה בראיות הלכאוריות. אדרבא, בית המשפט קמא פירט היטב את הנתונים המתבקשים מהתנהלות הצדדים עד כה – המלמדים לכאורה על כוחנות ומניפולטיביות של המבקש בניהול ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובהתנהלותו מול מערכת המשפט ורשויות הרווחה.

על פני הדברים, נראה לכאורה כי גם בבקשה זו שבפני לעיכוב ביצוע ההחלטה, נקט המבקש בדרך של קביעת עובדות בפני בית המשפט. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה כאמור, ובמעמד הצדדים, לפני כשבועיים ביום 17.1.08. בית המשפט עיכב את ביצועה בחמישה עשר ימים "מיום מתן ההחלטה", דהינו עד ליום 31.1.08. למבקש, החרד לדבריו לתוצאות ההחלטה, לא אצה הדרך, הוא המתין עד לדקה האחרונה של תקופת עיכוב הביצוע האמורה, ורק עתה (29.1.08) פנה לבית משפט זה בבקשתו "הדחופה" לעיכוב הביצוע הנוסף עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

בנקיטת דרך זו ועיתוי זה של הגשת הבקשה, כפה למעשה המבקש על בית המשפט את הדיון בה במעמד צד אחד – והדברים אינם ראויים.

3.ומכאן לגופה של בקשת הרשות לערער.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה – החלטתי לדון בבקשה מבלי לבקש תגובת המשיבה – ולדחותה.

הליכי תביעות המשמורת המנוגדים המתנהלים בין הצדדים לעניין שני ילדיהם הקטינים, תלויים ועומדים בבית המשפט לענייני משפחה. בהחלטה המפורטת של בית המשפט קמא פירט כבוד השופט י' עמית את מהלכי ההשהייה והעיכוב שנוקט בהם המבקש באותם ההליכים, תוך ניסיון מתמשך להנצחת הסטאטוס קוו הנוכחי מכוחו נמצאים הקטינים זמנית במשמורתו.

השופט קמא סקר את הנתונים כפי שהתגבשו עד כה, ומצא כי אלו אינם תומכים בטענות המבקש לעניין אלימות או סיכון כביכול לילדים הקטינים (בני חמש ושלוש) מצד אמם.

באיזון המתבקש מכך, מצא בית המשפט קמא כי החלטת המשמורת הזמנית – שנועדה לפרק זמן קצר ביותר – הפכה עקב התנהלותו של המבקש לסיטואציה ארוכה ומתמשכת.

בנסיבות אלה – כך נקבע – "אין בפני בית משפט קמא (בית המשפט לענייני משפחה – י"א) כל ראיה אובייקטיבית שהיא המצדיקה בשלב זה סטיה מחזקת הגיל הרך", דהיינו משמורת האם על ילדיה שהינם קטני קטנים.

4.על פני הדברים, החלטת בית המשפט המחוזי אינה מחדשת הלכה ואינה מעוררת שאלה משפטית או עקרונית המצדיקה מתן רשות לערעור נוסף לבית המשפט העליון ולבירור ההליך בגלגול שלישי. המדובר בקביעת ממצאי עובדה, בהליכי ביניים, מתוך חומר הראיות כפי שהתגבש נכון לשלב ביניים זה בבית המשפט לענייני משפחה, ובמסקנה המשפטית המתבקשת מכך נוכח הסחבת וההתנהלות שאוחז בהם המבקש באותם ההליכים.

בהינתן כל זאת – אין מקום או הצדקה למתן רשות לערעור נוסף בפני בית המשפט העליון.

לאור זאת, בקשת הרשות לערער נדחית, וכפועל יוצא מכך נדחית גם בקשת עיכוב הביצוע.

משלא נתבקשה תגובת המשיבה – אין צו להוצאות.