בע"מ 9279/16 בע"מ 9279/16

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטים ש' דברת , א' ואגו

ו- ג' גדעון ) מיום 2.11.2016 בעמ"ש 6926-07-16, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (השופט א' גביזון ) מיום 24.5.2016 בתמ"ש 61046-01-16.

2.

קטין שהוריו - המבקש והמשיבה 2 (להלן: האב והאם , בהתאמה) - גרושים, עבר ניתוח בגבו ביום 1.12.2015. אביו מימן עבורו לבדו ביטוח רפואי אצל המשיבה 1 (להלן:

חברת הביטוח ) מאז שנת 2009, עת החליטה האם לחדול מלשלם את הפרמיה. קופת החולים בה חבר הקטין מימנה את עלות הניתוח ללא השתתפות חברת הביטוח, ותנאי הפוליסה מקנים לקטין בשל כך "פיצוי מיוחד" בגובה מחצית מעלות הניתוח כתמריץ לאי-הגשת תביעה לחברת הביטוח . האב פנה לחברת הביטוח לקבלת כספי הפיצוי ובקשתו נענתה בחיוב ביום 29.12.2015, אולם נמסר לו כי "בהעדר תצהיר קטין חתום ע"י שני ההורים המסכימים להעברת התשלום לאחד מההורים, לא ניתן לבצע העברה בנקאית". האב פנה לחברת הביטוח והבהיר כי הוא גרוש מאמו של הקטין וכי אין לו כל שיתוף פעולה עמה, וטען כי הוא מממן את פוליסת הביטוח של הקטין לבדו, ללא כל קשר לאם. חברת הביטוח דחתה את טענותיו והפיקה שיק על שם הקטין בלבד, שהאב אינו יכול להפקיד לחשבונו שלו. במקביל פנה האב לאם וביקש ממנה לחתום על התצהיר האמור, אך היא סירבה לעשות כן בטענות שונות.

3.

נוכח כך, הגיש האב ביום 31.1.2016 תביעה בבית המשפט לענייני משפחה כנגד חברת הביטוח ואמו של הקטין למתן סעד הצהרתי וסעד כספי בסך 18,269 ש"ח. האב טען כי הוא מצוי על סף קריסה כלכלית בשל תשלומי המזונות הגבוהים שהוא נדרש להעביר לאם באופן שוטף, וכי סכום הפיצוי מחברת הביטוח אמור היה לאפשר לו לעמוד בתשלומים. לטענתו, האם כלל איננה צד לחוזה הביטוח, ולפיכך לא הייתה צריכה לקבל "זכות וטו" על אופן השימוש בכספי הפיצוי.

בית המשפט קבע כי היות שהקטין הוא המבוטח, ולא מי מהוריו, הרי שסכום הפיצוי מטעם חברת הביטוח בגין האירוע הביטוחי האמור מגיע לקטין. בהעדר הסכמה בין ההורים, נקבע כי הסכום יופקד בחשבון שייפתח על שם הקטין עד הגיעו לגיל 18, אז ישמש אותו בבגרותו. בית המשפט ציין כי אם מעוניין מי מהוריו של הקטין לעשות שימוש בכספיו של הקטין עוד בטרם הגיעו לגיל 18, עליו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט תוך צירוף האפוטרופוס הכללי כצד להליך.

4.

האב לא השלים עם פסק הדין וערער לבית המשפט המחוזי, בהסתמכו על סעיף 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: החוק ). לגישת האב, סעיף זה מחייב את חברת הביטוח להסתפק בחתימה של הורה אחד בלבד נוכח החזקה הקבועה בו ("חזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר"), ואף מחייב את האם לשתף פעולה עם האב בכל הנוגע לקבלת הכספים מחברת הביטוח.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שכן ברי כי מוטב הפוליסה הוא הקטין, וכי האב אינו יכול לקבל את כספי הפיצוי על מנת לעשות בהם שימוש למטרה שלא לה נועדו. עוד נקבע כי חברת הביטוח פעלה כשורה שעה שסירבה להעביר את הכספים לידי האב, משהודה האב בעצמו כי אין הסכמה ושיתוף פעולה בינו לבין אם הקטין. במצב כזה, נקבע, חל סעיף 19 לחוק, לפיו אם לא הגיעו ההורים להסכמה בענין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי מי מהם לפנות לבית המשפט כדי שיכריע בדבר.

5.

על פסק דין זה הגיש האב את בקשת רשות הערעור שלפני, במסגרתה מבקש הוא כי בית משפט זה יורה לחברת הביטוח לשלם לו את כספי הפיצוי האמורים, בעמדו על טענתו כי נוכח הוראת סעיף 18 לחוק דרשה חברת הביטוח את חתימת ההורה השני שלא כחוק. לטענת האב, נתפס בית המשפט המחוזי לכלל טעות בקביעתו העובדתית לפיה חברת הביטוח דרשה בצדק את חתימת האם לאחר

שנודע לה כי אין שיתוף פעולה בין ההורים, שכן הדרישה לחתימה כפולה מצויה בטופס סטנדרטי שהחברה דורשת מכלל ההורים למלא, ללא כל תלות בטיב היחסים ביניהם. לגישת האב, הכרעותיהן של הערכאות דלמטה אינן מקדמות את טובת הקטין, שכן משמעותן היא שכספי הביטוח נעולים כעת למספר שנים, עד הגעת הקטין לבגרות, בעוד שהאב זקוק לכסף זה כבר עתה כמקור כספי לתשלומי המזונות שהוא חייב לאם. לגישתו, יש בתוצאה זו כדי להרתיע אבות גרושים מלבטח את ילדיהם הקטינים, שכן חברות הביטוח הן שיוצאות נשכרות והכסף נותר בידיהן לשנים ארוכות, כל עת שההורים אינם מגיעים להסכמה ביניהם. האב מעלה טענות גם נגד התנהלותה של האם המסרבת לחתום על הטופס של חברת הביטוח ומסכלת בכך, לגישתו, את אפשרותו לעמוד בתשלומי המזונות. עוד טוען האב כי הערכאות דלמטה לא נימקו את פסקי דינן כנדרש בחוק.

6.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת בלא צורך בתגובת המשיבות.

כידוע, על בקשות רשות לערער ב"גלגול שלישי" חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה שלפני איננה עומדת במבחן זה, שכן נסיבות הענין אינן מעלות כל שאלה עקרונית והתוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא נשענת על טעמים יציבים.

כפי שציין האב לאורך כל ההליכים המשפטיים האמורים, בשלוש ערכאות, הרי שאין כל שיתוף פעולה בין ההורים ביחס לבנם הקטין, ובפרט אין ביניהם כל הסכמה באשר לחשבון אליו יש להעביר את כספי הביטוח הנדונים. מצב דברים זה שהביא האב בעצמו לפני בית המשפט לענייני משפחה, חייב את בית המשפט להפעיל את הסמכות הנתונה לו לפי סעיף 19 לחוק להכריע באשר לגורל הכספים, וכך עשה. בדין אף מצא בית המשפט לענייני משפחה כי מדובר בכספים המיועדים למוטב הפוליסה - הקטין - וכי אין באפשרות האב להשתמש בהם לצורך מילוי חיוביו שלו, הגם שמדובר לטענתו בתשלומי מזונות ולפיכך הם קשורים לקטין בעקיפין. הדבר נכון בוודאי כאן, משמדובר בפיצוי על "העדר תביעות", כלומר לא בפיצוי על כסף שהאב הוציא מכיסו לטובת הקטין בשלב כלשהו. היות שמדובר ברכושו של הקטין, הרי שלשני הוריו משקל שווה באשר לגורלו, ואין כל חשיבות לעובדה כי האב לבדו הוא שמימן את הפוליסה שמכוחה נוצר רכוש זה.

אין בהתנהלותה של חברת הביטוח, הדורשת כענין שבשגרה את חתימותיהם של שני ההורים על טפסים כגון דא, משום הפרה של הוראות סעיף 18 לחוק. סעיף זה אינו מטיל

חובה ל הסתפק בחתימתו של הורה אחד מכוח החזקה הקבועה בו, אלא אך מתיר

להסתפק בחתימה אחת כאשר החזקה לא נסתרה. ודוק: המקרה הנדון כאן ממחיש כי חברת הביטוח איננה יוצאת נשכרת מנוהג זה, שכן כספי הפיצוי יוצאים מכיסה ומופקדים בחשבון על שם הקטין כבר עתה. סעיף 18 לחוק בוודאי שאינו מחייב את האם להישמע לרצונו של האב, אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם תפיסותיה באשר לטובת הקטין. בדיוק עבור מקרים שכאלה נקבע מנגנון הכרעה חיצוני לבני הזוג, בסעיף 19 לחוק.

עוד אציין כי בקשה זו איננה המקום המתאים לדון בטענתו של האב כי לכל הפחות יש להשתמש בכספי הפיצוי לצורך קיזוז תשלומי הפרמיה של פוליסת הביטוח של הקטין. טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה ולא נדונה בבית המשפט לענייני משפחה. כאמור בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, הדרך פתוחה בפני האב, אם ירצה בכך, להגיש בקשה מתאימה למתן היתר לשימוש בכספים אלו בטרם יגיע הקטין לבגרות.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבות לא אעשה צו להוצאות.