בע"מ 9295/05 פלוני נ. פלוני

1.המבקש הינו נכדם של המשיבים והמבקשת הינה רעייתו של המבקש. המשיבים הינם חברים באגודת "נהריה"- כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, ומחזיקים כבעלי רשות מטעם האגודה בנחלה שבמושב. החל משנת 1990 התגורר המבקש באחת מיחידות המגורים שבנחלה, ובשנת 1998 עברה אף המבקשת להתגורר יחד עימו בנחלה. המבקש עבד בנחלה תמורת שכר. ביום 26.1.99 חתמו המשיבים על הצהרה לפיה קבעו את המבקש כ"בן ממשיך". ביום 4.5.00 התקבל אישור האגודה לבקשת המשיבים למנות את המבקש כבן ממשיך. אלא שבחלוף הזמן התערערו היחסים בין המבקש למשיבים, עד כדי הגשת תלונות הדדיות למשטרה. לפיך הודיעו המשיבים לאגודה ביום 7.1.01 כי מינוי המבקש כ"בן ממשיך" בוטל.

2.ביום 5.2.01 הגישו המשיבים תביעה לפינוי וסילוק ידם של המבקשים מהנחלה ותביעה כספית בגין נזקים שנגרמו להם, והמבקשים הגישו תביעה שכנגד למתן צו הצהרתי לפיו המבקש זכאי להיחשב כ"בן ממשיך" כמשמעותו בתקנה 3א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973, ולחילופין תבעו פיצוי כספי.

3.בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת ר' ברגמן) דחה את טענת המבקשים כי המבקש הינו בגדר "בן ממשיך". כן דחה בית המשפט את הטענה כי המשיבים אינם רשאים לחזור בהם מהתחייבותם. לפיכך פסק בית המשפט כי המבקשים יפנו את יחידת מגוריהם בנחלה. מנגד פסק למבקשים פיצוי כספי בגין השבחת הנחלה, אך חייבם בתשלום דמי שימוש. על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגישו המבקשים ערעור והמשיבים ערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי.

4.בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ח' פיזם) דחה את שני הערעורים למעט בעניין אחד שאינו רלוונטי לענייננו. בית המשפט קבע כי על-פי תקנה 3א מעמד של "בן ממשיך" יכול להתקיים אך ורק במושב עובדים. כמו כן קבע כי כפר שיתופי אינו רשאי לאמץ את הכלל בדבר הקניית מעמד של "בן ממשיך" לחבריו באמצעות קביעות בתקנון האגודה. לאחר מכן בחן בית המשפט את התחייבותם של המשיבים כרשיון או כמתנה. בית המשפט פסק כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה ולפיכך יכולים המשיבים לחזור בהם מהתחייבות זו. בית המשפט ציין כי אף אם קבלת המתנה לוותה בהשקעה כספית מצד המבקשים ניתן לפצותם על כך. כמו כן מעיר בית המשפט כי אף אם היה יוצא מנקודת הנחה לפיה חל מוסד ה"בן הממשיך" באגודה, ואף אם היה מניח כי המשיבים התכוונו לתת למבקש מתנה, היה מגיע לאותה תוצאה מהטעם שלמשיבים זכות לחזור בהם מההתחייבות לתת מתנה. אף בבחינת הסוגיה מנקודת מבט של דיני הרשיון הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי נותן הרשיון רשאי לבטלו בכל רגע נתון, וכך גם במקרה דנן.

5.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקשים טוענים כי המקרה מעורר שאלה בעלת חשיבות ציבורית בסוגיית ה"בן הממשיך" באגודות שיתופיות. טענותיהם המרכזיות של המבקשים הן כי תוצאת הערכאות דלמטה מרוקנת מתוכן את התקנון של האגודה שעיגן מפורשות את מוסד ה"בן הממשיך", וכי קביעת המבקש כ"בן ממשיך" הינה עסקת מתנה ולא רק התחייבות לתת מתנה.

6.דין הבקשה להידחות. אין צורך במסגרת זו לדון בשאלת חלות מוסד ה"בן הממשיך" על אגודות שיתופיות שאינן מושבי עובדים, שכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אף אם נקבל את טענת המבקשים כי ניתן לעגן את מוסד ה"בן הממשיך" בתקנון הכפר השיתופי, נוכל לדחות את תביעתם בשל העובדה שהתחייבות המשיבים היתה התחייבות לתת מתנה בלבד. המבקשים מסתמכים על ע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי , פ"ד נד(4) 385, אשר קבע באותו מקרה כי הצהרת ההורים על בנם כ"בן ממשיך" הינה הענקת מתנה ולא התחייבות לתת מתנה. אלא שהמקרה דנן דומה בנסיבותיו יותר לע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ , פ"ד מו(5) 184, שם העברת הזכויות היתה טעונה הסכמה מראש ובכתב של המינהל, ולמרות זאת לא פנתה האם באותו עניין אל המינהל כלל. שם נקבע כי "כל עוד לא ניתנה הסכמת המינהל, אנו מצויים רק בשלב ההתחייבות לתת מתנה, ורשאית הייתה האם לחזור בה ממנה". בעניינו קובע בית המשפט המחוזי כי העברת הזכויות כפופה להסכמת המינהל בהתאם לסעיף 8 לחוזה המינהל וכי התחייבות המשיבים כלל לא הובאה לידיעת המינהל. לפיכך, אני מסכימה עם קביעת בית המשפט קמא כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה שרשאים היו המשיבים לחזור בהם ממנה. אף בשאר קביעותיהן של הערכאות דלמטה לא מצאתי מקום להתערב, ולו בשל העובדה שהן אינן מעוררות שאלות בעלות חשיבות משפטית החורגת מהעניין הקונקרטי של הצדדים בהן ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

הבקשה, כאמור, נדחית.