פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
9556/16
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.11.2016 בעמ"ש 63243-06-16 שניתן
על-ידי כב' השופטים מ' סובל, ד' טפרברג ו-ח' מאק-קלמנוביץ
בשם המבקשת: עו"ד
יאיר סלע
בשם המשיב: עו"ד
שירה דרורי-סאלם
החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.11.2016 (עמ"ש 63243-06-16, השופטים מ' סובל ,
ד' טפרברג ו- ח' מאק-קלמנוביץ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ביום 10.5.2016 (תמ"ש 47285-03-11, השופט נ' פלקס ).
2.עניינה של הבקשה במספר הליכים שהתקיימו בין הצדדים, בני זוג לשעבר, בנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם לאחר פרידתם. המדובר בהליכים סבוכים אשר נסבו על נכסים רבים והתנהלו במספר "גלגולים" בערכאות הדיוניות. עיקרה של הבקשה דנן מופנה כנגד קביעות של הערכאות דלמטה לפיהן כספי קצבאות ופיצויים (להלן: כספי הפיצויים ) שהמשיב קיבל כתוצאה מתאונת דרכים שבה היה מעורב, והופקדו בחשבונות משותפים של בני הזוג או בחשבונות שבשליטת המבקשת, שייכים למשיב לבדו ועל כן על המבקשת להשיב לו אותם (בצירוף הפרשי ריבית והצמדה). הנימוק שניתן לכך היה כי על אף שבעת הפקדתם של כספי הפיצויים בחשבונות האמורים חל שיתוף בנכסי בני הזוג, מדובר בנכסים "חיצוניים" שהזכות לקבלתם נצברה עובר לחיים המשותפים.
3.המבקשת טוענת כי בקשתה מעוררת שאלה עקרונית בעניין החלתה של דוקטרינת "השיתוף הספציפי" בנכסים חיצוניים (בהפניה לבע"ם 1398/11 אלמונית נ' פלוני (26.12.2012)) על כספי פיצויים או גמלאות אשר התקבלו במהלך החיים המשותפים. לשיטתה, אף אם כספי הפיצויים אכן נחשבים כנכסים "חיצוניים", הרי שעם העברתם אליה – לכל מטרה שהיא – יש לומר שהמשיב שיתף אותה בהם ב"שיתוף ספציפי" ועל כן אינו זכאי להשבתם. המבקשת טוענת כי במהלך חייהם המשותפים היא שיתפה את המשיב בכלל הכנסותיה ואף העניקה לו טובות הנאה רבות. בהמשך לכך, היא טוענת כי לו ידעה שתתבקש להשיב את כספי הפיצויים שהמשיב שיתף עמה, הייתה מתנהלת בצורה אחרת.
4.עוד טוענת המבקשת כי לא היה מקום לחייבה בהשבת כספי הפיצויים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. לטענתה, אין דין השבה בין בני זוג בנסיבות דנן כדין השבה בדין האזרחי הרגיל. בפרט מדגישה המבקשת כי חיוב כאמור אינו הוגן בשים לב לכך שלטענתה המשיב נהנה עד לפירוד מכספיה ומהטבות נוספות שהעניקה לו.
5.ביום 26.12.2016 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה. להשלמת התמונה יוער כי ביום 2.1.2017 המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור ובצדה בקשה למתן סעד זמני. בו ביום דחיתי את הבקשה לסעד זמני והוריתי כי המשיב יידרש בתשובתו לבקשת רשות הערעור גם לבקשה לעיכוב ביצוע.
6.תשובות המשיב הוגשו ביום 24.1.2017. לטענת המשיב דין הבקשה להידחות שכן היא אינה מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". לשיטתו, בית המשפט לענייני משפחה ביסס את פסיקתו על הדין הקיים ועל הממצאים העובדתיים שקבע ביחס לשימוש שנעשה בכספי הפיצויים, ובנסיבות אלה לא מתעוררת כל שאלה משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים.
7 . לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. חרף טענותיה של המבקשת, לא התרשמתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת אופי כללי. בעיקרו של דבר, הבקשה ממוקדת באופן שבו יישמו הערכאות הקודמות את הדין בעניין איזון משאבים בין בני זוג על עובדות המקרה הקונקרטי, לאחר שערכו דיון מעמיק ומנומק בכלל ההיבטים הרלוונטיים. על כן, הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בהלכת חניון חיפה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,
פ"ד לו(3) 123 (1982)).
8.אשר על כן: הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תישא בהוצאותיו של המשיב בסך 2,500 שקלים.
ניתנה
היום, כ"ח בטבת התשע"ז (26.1.2017).
ש
ו פ ט ת