בע"מ 9617/05 פלוני נ. פלוני

1.בקשת רשות ערעור זו תחילתה בתביעה לחלוקת עיזבון בין יורשיו של פלוני (להלן: המנוח ). ביום 27.1.03 הגיש מנהל העיזבון מטעם המבקשת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה למתן הוראות בנוגע לחלוקת נכסי העיזבון בין היורשים. בדיון שהתקיים ביום 29.4.03 הצהירה באת כוחו של המשיב 1 (להלן: המשיב ) כי "הלקוח...בא למשרד וקיבל מאיתנו הסברים על מה שנעשה ועל מה שהוחלט ולקח את התיק. זה היה לפני כ-3 חודשים. שלחתי לו בדואר...מכתב על הדיון היום והוא ניתק איתנו את הקשר". בית המשפט החליט באותה ישיבה על חלוקת נכסי המנוח.

ביום 31.5.05 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה "בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר". ביום 8.6.05 דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי פסק הדין ניתן בנוכחות באת-כוח המשיב ואינו "בהעדר", ולפיכך אין לבית המשפט סמכות לבטלו. המשיב הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 22.9.05 נתן בית המשפט המחוזי החלטה לפיה בנסיבות העניין ראוי שהבקשה תתקבל ותישמע כערעור והורה על הגשת סיכומים בכתב אשר יתייחסו להליך כאילו ניתנה רשות ערעור. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.המבקשת סבורה כי דין החלטת בית המשפט המחוזי להתבטל. לטענתה ההחלטה אינה מנומקת ואינה מתייחסת לכך שפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן במעמד שני הצדדים. כמו כן אין ההחלטה מתייחסת לכך שחלפו יותר משנתיים מאז מתן פסק הדין המקורי ועד להגשת הבקשה לביטולו. לטענת המבקשת המשיב הצהיר כי הוא ידע על פסק הדין ולפיכך אין לו כל הצדקה לאיחור בהגשת בקשתו לביטול פסק הדין. כמו כן מלינה המבקשת על החלטת בית המשפט על מתן סיכומים אשר יתייחסו לערעור גופו וזאת בטרם דיון בערעור גופו. עוד טוענת המבקשת כי משהחליט בית המשפט לדון בערעור גופו היה עליו להעביר את הדיון להרכב תלתא.

3.דין הבקשה להידחות. החלטותיו של בית המשפט המחוזי הינן בשלב זה דיוניות ובכגון דא אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב אלא אם כן ההחלטה גורמת עוות דין (רע"א 266/88 סאן אינטנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206). החלטותיו של בית המשפט המחוזי לא חרגו מסמכותו הקבועה בתקנות. כן יצוין כי בית המשפט רשאי, לאחר שמיעת התנגדות הצדדים, לדון בבקשת רשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה (תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). כמו כן מוסמך בית המשפט להורות על הגשת סיכומי טענות בכתב, בין בנוסף על טענות שבעל-פה ובין במקומן (תקנה 448 לתקנות). עוד יצוין כי בסמכותו של דן יחיד לדון בערעור שהוגש על החלטות שניתנו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה (סעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק )), וזאת בניגוד לערעור על פסק הדין שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 29.4.03, אשר אינו מעניינה של בקשה זו, ואשר אם יתקיים יהיה במותב תלתא שכן עניינו הוא בירושה (סעיף 37(ב)(6) לחוק).

4.באשר להנמקת החלטתו של בית המשפט המחוזי. כבר הבעתי את עמדתי בדבר חשיבות הנמקת החלטות הניתנות על-ידי בית המשפט (ראו רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 23.1.06)). עם זאת, במקרה דנן טרם קבע בית המשפט המחוזי עמדה באשר למתן הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין או באשר לבקשה עצמה לביטול פסק הדין, אלא רק החליט ליתן רשות ערעור ולדון בערעור לגופו. לפיכך ניתן להניח כי בהחלטותיו שינתנו בערעור תינתן הנמקה כנדרש. יוער, מבלי להביע כל עמדה לגופם של דברים, כי על פניו עולות נסיבות מיוחדות המצדיקות דיון בערעור גופו למתן הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, שכן מדובר במשיב שהינו חסוי ומיוצג על-ידי אביו המשמש כאפוטרופסו. האחרון אף העלה בבקשתו להארכת מועד שורה של נסיבות מיוחדות המצדיקות שקילה של הבקשה לגופה. מובן כי ישנם שיקולים העומדים אף מנגד, אך מלאכת האיזון בשלב זה מצויה בידי בית המשפט המחוזי. כמו כן בנסיבות העניין לא ברור מאליו כי ניתן לומר שפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה ניתן בנוכחות שני הצדדים, וזאת עקב דבריה של באת-כוח המשיב דאז שטענה כי הקשר עם המשיב נותק שלושה חודשים לפני הדיון. גם שאלה זו ראויה להתייחסות. מיותר לציין כי על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור עצמו תוכל המבקשת, אם תחפוץ בכך, להגיש בקשת רשות ערעור נוספת.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.