בע"מ 970/01 אמנה מונה נ. מדינת ישראל - שירות בטחוני כללי (שב"כ)

הנשיא א' ברק:

1.הנער אופיר רחום ז"ל נרצח באכזריות בפאתי העיר רמאללה. העותרת נעצרה בחשד כי היא מעורבת במעשה הרצח. במקביל למעצרה הוצאו מספר צווים המונעים פגישה עם עורך דין. בעתירה שלפנינו מעלה בא-כוחה של העותרת שלוש טענות: ראשית , הוא טוען כנגד החוקיות של מניעת הפגישה בין העותרת לבין עורך דינה; שנית , הוא מלין על כך כי תעודה רפואית באשר למצבה של העותרת לא נמסרה לו; שלישית , הוא מלין כנגד שעות חקירה ארוכות החורגות מהמותר. בהסכמתו של בא כוח העותרת הוצג לנו, במעמד צד אחד בלבד, חומר באשר להליכי החקירה ותנאיה.

2.עם מעצרה של העותרת (ביום 20.1.2001) הוצא צו המונע, מטעמים של טובת החקירה ושל בטחון האזור, פגישות בין העותרת לבין עורך דין. עם פקיעת הצו (ביום 24.1.2001) נפגשה העותרת מספר פעמים עם עורך דין. צו חדש הוצא (ביום 7.2.2001) שמנע שוב את פגישותיה של העותרת עם עורך דין (עד ליום 10.2.2001). עניינו של צו זה נידון על ידי הרכב אחר של בית משפט זה (המשנה לנשיא, השופט ש' לוין, והשופטים י' זמיר וד' ביניש). בית המשפט החליט (ביום 9.2.2001) - בפסק דין חלקי שנתן - כי "אין מקום להתערב בשלב זה בצו האוסר את הפגישה בין העותרת לבין פרקליטה למעט עניין אחד, והוא: אם הפרקליט מעוניין בכך, יאפשר לו המשיב לקיים קשר עין בין הפרקליט והעותרת כדי שהעותרת תדע שפרקליטה מטפל בעניינה. לא יותר בשלב זה כל קשר של דיבור בין השניים". אכן, עורך דינה של העותרת נפגש עמה, כאמור בפסק הדין החלקי.

3.עם פקיעתו של הצו השני הוצא (ביום 15.2.2001) צו שלישי אשר יפקע בעוד שלושה ימים (ב18.2.2001-). חרף זאת, הותרה פגישה היום (ה15.2.2001-) בין העותרת לבא כוחה. בפגישה זו שוחחו השניים בנוכחות חוקר מטעם שירות הבטחון, הפגישה התאפשרה כדי למסור לעותרת פרטים על תאונה שאירעה לאביה. בטיעוניו בפנינו היום ביקש בא כוח העותרת לשכנע אותנו כי אין מקום לשוב ולמנוע הפגישה בין העותרת לבין עורך דינה. בענין זה שמענו את חוקרי שירות הבטחון הכללי. שוכנענו כי קיימים שיקולים נכבדים של טובת החקירה ובטחון האזור המצדיקים מניעת הפגישה. עם זאת, חוקרי שירות הבטחון הכללי חזרו וציינו בפנינו כי אין מניעה לכך כי יתאפשר קשר עין בין העותרת לפרקליטה, על פי ההסדר שנקבע בפסק הדין החלקי.

4.העניין השני עליו הלין בא כוח העותרת הוא תנאי מעצרה. בענין זה נמסר בהודעה מטעם פרקליטות המדינה כי העותרת נבדקה (ביום 1.2.2001) על ידי רופא, שווידא כי היא כשירה לשהייה בבית המעצר. בדיקה רפואית נוספת (מיום 12.2.2001) נערכה לעותרת. על פי תוצאותיה מצבה הכללי של העותרת משביע רצון, והיא אינה זקוקה לבדיקות או לטיפולים. בטיעונו בפנינו ביקש בא כוח העותרת לעיין בתעודה הרפואית. בא כוח המשיבה הסכים לכך, והתעודה נמסרה בו במקום לבא כוח העותרת. בכך בא ענין זה על פתרונו.

5.הענין האחרון שהועלה על ידי בא כוח העותרת קשור בצורת החקירה. לטענתו העותרת נחקרה שעות ארוכות, כאשר מניעת השינה אינה נגזרת מצרכי החקירה אלא מטרתה הינה שבירת רוחה של העותרת. בענין זה הוצג בפנינו, במעמד צד אחד בלבד, גליון החקירה של העותרת. אכן, בתחילת החקירה ולאחר מכן באמצעה מצאנו כי העותרת נחקרה שעות ארוכות. ביקשנו הסברים לכך. ההסברים ניתנו לנו. שוכנענו כי החוקרים הקפידו על כך שהחקירה תתנהל בשעות סבירות ולמשך זמן סביר. אמנם, בחלק מסוים של ימי החקירה התמשכה החקירה, אך הדבר נגזר מצרכי החקירה והשלב שבו היא היתה מצויה אותה עת. אכן, חקירה אינה שיחת רעים. בהתפתחותה היא מחייבת לעתים שעות של חקירה הכרוכות במניעת שינה. דבר זה חוקי הוא, כל עוד הוא לא מעבר למידה הדרושה, והוא לא נעשה כדי לשבור את רוחו של הנחקר, אלא כדי לקדם את צרכי החקירה. אכן, מניעת השינה נפסלת כאשר היא חדלה להיות תוצאת לוואי מיידית של הליכי החקירה והופכת להיות מטרה בפני עצמה (ראו בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם)). רשמנו לפנינו את הודעת בא כוח המשיבה, כי בעבר יצאה הנחיה חד משמעית מטעם שירות הבטחון הכללי, "האוסרת על מניעת שינה במטרה להתיש את הנחקר או לשבור את רוחו". כן נמסר לנו כי שירות הבטחון הכללי מקפיד על כך שגם במהלך חקירה ממושכת "יינתן לנחקר זמן סביר לאכילה, לצרכיו האישיים, ואף למנוחה מסודרת, ככל שהדבר ניתן על פי צרכי החקירה". שוכנענו כי אמות מידה אלה הופעלו גם בעניינה של העותרת.

מטעמים אלה, דין העתירה להידחות.

ה נ ש י א

השופט י' אנגלרד:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' ריבלין:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.