בע"מ 973/01 זאב קנריק נ. עיריית נהריה

השופטת ד' דורנר :

1.המשיבה (להלן: העירייה) ניתקה חלקת מקרקעין של המבקש (להלן: החלקה) ממערכת הביוב העירונית, והוא הגיש כנגדה תביעה לבית-משפט השלום בנהריה ובה דרש לשלם לו פיצוי על אובדן רווחים עקב אי-יכולתו להשתמש בחלקה במהלך שבע שנים. לאחר ששמע ראיות קבע בית-משפט השלום, כי בנסיבות העניין יש לפסוק למבקש פיצוי בגין אובדן רווחים - בהתבסס על חוות-דעת שמאי שהובאה בעניין זה - עבור תקופה של כשנה וחצי בלבד, שתחילתה במחצית שנת 1989 וסיומה בסוף שנת 1990. בית-משפט השלום קבע עוד, כי לאחרי תקופה זו היה על המבקש להקטין את נזקיו, וזאת על-ידי חיבור חלקתו למערכת הביוב בדרך של הקמת "שוחת שאיבה" או בדרך אחרת. לפיכך נפסק, כי העירייה תשלם למבקש פיצוי בגין אובדן רווחים בסך של 18,350 דולר (להלן: הפיצוי); וכן את עלות ההקמה של שוחת שאיבה בסך של 33,526 ש"ח, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה למדד מחירי תשומות בבניה, אשר יחושבו - כפי שחישבם גם השמאי - על בסיס מדד חודש ינואר 1993 (להלן: עלות הקמת השוחה).

2.בגדרי ערעורים שהגישו שני הצדדים לבית-המשפט המחוזי בחיפה בוטלה חובת העירייה לשלם את עלות הקמת השוחה, ונקבע כי אין היא חייבת לשלם ריבית על הסכומים שנפסקו. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

3.החלטנו לקבל את הבקשה, ולדון בה כאילו ניתנה רשות, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

בדיון בפנינו הסכימה העירייה כי יש לקבל את הערעור, וכי עליה לשלם למבקש את עלות הקמת השוחה, אלא שחלקה היא על חובתה להוסיף לסכומים ריבית: לעניין הפיצוי נטען, כי מכיוון שנקבע בערכים דולריים וכבר שוערך ליום מתן חוות-דעתו של השמאי, משמע שכבר הוספו לסכום הנזק הפרשי ריבית. לעניין עלות הקמת השוחה נטען, כי מכיוון שבפועל המבקש לא הקים את השוחה, הוא לא נשא בעלויות מימון, ואין הוא זכאי לתשלום ריבית על כספים שלא הוציא.

4.טענותיה של העירייה אינן יכולות להתקבל.

ככלל, על סכום שפיגרו בתשלומו יש לפסוק ריבית והצמדה. הצמדה ושערוך נועדו לשמור על ערך כספו של הנושה, ואילו ריבית נועדה לפצותו עבור מניעת השימוש בכספו, שאפשר שהסבה לו הפסדי פירות ואף הניבה רווחים לחייב שנמנע מלשלם. ראו ע"א 151/76 החברה המאוחדת לתיירות נ' טיל טורס בע"מ , פ"ד לב(1) 387, בע' 389.

במקרה שבפנינו, הסכומים הוצמדו או שוערכו, ונותר לפסוק עליהם ריבית.

בחוות-הדעת שעל יסודה נפסק הפיצוי, מופיעים הסכומים כ"משוערכים", אלא ששערוך זה מבטא את הצמדת הסכומים המקוריים למדד מסוים, כלומר את השמירה על כוח הקניה של הכסף, ואינו כולל ריבית. ברור גם, כי עובדת היות סכום הפיצוי נקוב במטבע זר אינה שוללת פסיקת ריבית עליו, ואף המחוקק נתן לכך את דעתו בסעיף 4(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א1961-. לפיכך, יש לפסוק על סכום זה ריבית כחוק הנפסקת על סכום צמוד, מעת קרות הנזק, כלומר, מתאריך 31.12.90.

עלות הקמת השוחה מבטאת את עלות הקטנת הנזק - סכום שצריך היה להשתלם מהעירייה למבקש מייד עם התרחש הנזק שניתן היה להקטינו. בית-משפט השלום כבר הצמיד את הסכום למדד מחירי תשומות הבניה החל מינואר 1993, ועל-כן נותר לפסוק עליו ריבית כחוק הנפסקת על סכום צמוד, החל ממועד זה.

אשר-על-כן, אני מציעה לקבל את הערעור ולחייב את העירייה לשלם למבקש את עלות הקמת השוחה ואת הפיצוי, הכל בצירוף ריבית והצמדה כמפורט לעיל. כן אני מציעה לחייב את העירייה לשאת בהוצאות המבקש בסך 30,000 ש"ח.

ש ו פ ט ת

השופטת א' פרוקצ'יה :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט א' א' לוי :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת דורנר.