בע"מ 9739/11 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"מ 3/11 (כבוד השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ור' לבהר-שרון ) במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתיק אימוץ 111/09 (כבוד השופטת ח' ריש רוטשילד ), לפיו התמלאו תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים התשמ"א – 1981 ( להלן: חוק האימוץ ) ביחס לילדיהם הקטינים של המבקשים, שני תאומים ילידי 27.8.2009 (להלן: התאומים או הקטינים ), ואלה הוכרזו כבני אימוץ. תוצאת האימוץ הותאמה למתכונת של אימוץ "סגור".

2.

להלן העובדות הרלוונטיות לעניין: המבקש והמבקשת נשואים זה לזו ולהם שלושה ילדים קטינים. הבכורה ילידת 2.11.2007, ושני התאומים. טרם לידתם של הקטינים, הוכרזה הבת הבכורה כ"קטינה נזקקת" וניתן לגביה צו השגחה. מסקנת המומחים שבחנו את תפקוד המבקשים הייתה שאֵלְה חסרי מסוגלות הורית לגדל את הקטינה. הקטינה הוצאה ממשמורת הוריה ונמסרה למשמורתה של פקידת הסעד לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך – 1960. ביום 11.4.2010, הועברה הקטינה למשפחה אומנת, אצלה שהתה עד למתן פסק דינו של בית המשפט לנוער. בד בבד, הוגשה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להכריז על הקטינה כבת אימוץ. תוך כדי ההליכים המשפטיים בעניינה, נולדו התאומים, כשהם פגים (שבוע 29 להיריון). בעקבות זאת, תיקן המשיב את תביעתו וביקש להכריז גם עליהם כבני אימוץ. מאוחר יותר, חזר בו המשיב מבקשתו להכריז על הקטינה כבת אימוץ מפאת "מצבה הקשה" שאובחן כפיגור שכלי. כיום הקטינה נמצאת במשפחת אומנה.

כמתואר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, במהלך שהותם של התאומים בפגייה, טיפלה המבקשת בקטינים במסירות רבה. עם זאת, עמדת הצוות הרפואי, לרבות העובדת הסוציאלית של בית החולים, הייתה כי המבקשת זקוקה לעזרה והדרכה הורית. ביום 5.11.2009, הוכרזו הקטינים "כקטינים נזקקים" והוחלט להעבירם למשפחת קלט עד למציאת משפחת אומנה. החלטה זו ניתנה על דעת המבקשים. בדיקה פסיכולוגית שנערכה לתאומים העלתה בין היתר כי אלה סובלים מאיחור התפתחותי, זקוקים לסביבה מטפחת וכי הם בעלי צרכים מיוחדים. ביום 24.3.2010, הועברו התאומים למשפחת אומנה, ומאז הם שוהים בחיקה.

בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחית מטעמו להערכת מסוגלותם ההורית של המבקשים. המומחית עמדה על הקשיים אליהם נחשפה בתפקוד ההורי. עם זאת, המליצה להשאיר את הקטינים במשמורתם, תוך "תמיכה מאסיבית של שירותי הרווחה". לסברתה, קיים סיכוי לשיפור תפקודם של המבקשים בעתיד הנראה לעין, בכפוף לעזרה כלכלית וטיפולית של רשויות הסעד. בעקבות חקירתה של המומחית על חוות דעתה, הסכימו הצדדים על מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט– מכון "שקד" – שיבחן את מסוגלותם ההורית של המבקשים והאם יש מקום להכריז על התאומים כבני אימוץ. על פי חוות דעת המכון, ההורים לוקים בחוסר מסוגלות הורית וטובת התאומים היא שהם יוכרזו כבני אימוץ. בית המשפט לענייני משפחה קיבל חוות דעת זו וקבע כי ההורים נעדרי מסוגלות הורית, תוך פירוט הכשלים האישיותיים המונעים מבעדם לשנות את תפקודם העתידי. בהתחשב בצרכיהם המיוחדים של התאומים ובחוסר המסוגלות של ההורים היום ובעתיד הנראה לעין, חרף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה מרשויות הסעד – כפי שעלה מחוות הדעת וכן מעדותם לפניו, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי טובת הקטינים מחייבת שהאימוץ יהיה "אימוץ סגור". על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים הינם חסרי מסוגלות הורית. צוין, כי מסוגלותה ההורית של המבקשת נבחנה במסגרת שלוש חוות דעת נפרדות אשר נערכו בנקודות זמן שונות ועל ידי מומחים שונים, כאשר שתי חוות דעת קבעו שלמבקשת "ליקויים אישיותיים, אורגניים מהותיים ומשמעותיים", המונעים ממנה לטפל בקטינים כראוי. חוות הדעת כלפי מסוגלותו ההורית של המבקש אף היא שלילית. הודגש בפסק הדין, כי חוות הדעת עליה מצביעים המבקשים, התומכת לכאורה במסוגלותם ההורית, היא חלקית ונעדרת התייחסות למאפייניה האישיותיים של המבקשת ולמגבלותיה. למשל, המומחית שהכינה חוות דעת זו לא ערכה מפגש אינטראקציה יסודי בין המבקשים לתאומים ונראה כי היא התמקדה בבדיקתה בטובת המבקשים ולא בטובת התאומים. יתר על כן: המומחית אישרה בחקירתה הנגדית בבית המשפט כי המבקשת לבדה חסרת מסוגלות הורית. משכך, נפסק, כי צדק בית המשפט לענייני משפחה בכך שלא קיבל את ממצאיה ומסקנותיה של המומחית. בית המשפט המחוזי הוסיף כי ניתן ללמוד על חוסר מסוגלותם ההורית של המבקשים גם מהתנהלותם בכל הנוגע לקטינה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מחיקת הבקשה להכרזתה של הקטינה כבת אימוץ נבעה רק בשל מצבה שהוגדר כפיגור שכלי. כאמור, הקטינה שוהה כיום אצל משפחה אומנת. על רקע זה, לא היה מקום להמשיך עם הליך הכרזתה של הקטינה כבת אימוץ. בית המשפט המחוזי דחה את הצעת המבקשים לפיה אחות המבקשת תאמץ את התאומים מהטעם שזו "לא ערה להשלכות הסכמתה לאמץ את הקטינים". פסק הדין התייחס לבקשתם החלופית של המבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ וקבע כי הואיל ועד היום לא נוצר קשר של ממש בין התאומים לבין המבקשים ואלה הוצאו מחזקת המבקשים עם לידתם, נראה כי טובת התאומים "מחייבת לאפשר להם לפתוח דף חדש ללא קשר ישיר עם ההורים". בית המשפט המחוזי נתן דעתו להסכמת ההורים המיועדים לאימוץ הקטינים להעביר מידע למבקשים אודות התאומים אחת לשנה, וקבע:

"לאור העובדה שהמערערים ( המבקשים ) לא השלימו עם האימוץ של הילדים, הרי שאין כל מקום לצמצם את האימוץ הסגור ולאפשר להם לקבל דיווח על התפתחות הילדים, שכן אין מקרה זה שונה מכל אימוץ סגור אחר. שכן, כפי שצויין לעיל אף בחוות הדעת של מכון השקד, הרי שלקטינים בענייננו אין כל התקשרות ייחודית להורים, ולכן שמירת הקשר אין בה כל ערך עבורם, ושמירה על קשר עם המערערים ( המבקשים ) במצבם, לא רק שלא יתרום להם אלא אף עלול לגרום להם נזק בשל מצבם של ההורים כפי שצוטט לעיל מחוות דעת מכון שקד" (עמ' 12 לפסק הדין).

3.

בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי עת התעלם מטיעוניהם המשלימים במסגרתם הודגשו הנקודות החיוביות שצוינו בחוות דעתו של מכון "שקד". נטען כי בית המשפט בחן "תמונה חד צדדית" והתעלם מחוות דעתו של אב בית הדין של המותב שהובעה במהלך הדיון לפיה גם אם יקבע אימוץ סגור, אין למנוע מההורים לקבל עדכון חד שנתי אודות גורל ילדיהם. על פי קו זה, לא מוצתה זכותם לערעור. עוד הם טוענים, כי הנימוק המכריע של בית המשפט המחוזי בגינו לא תצומצמנה תוצאות האימוץ – אי השלמתם עם עצם אימוצם של הקטינים – אינו יכול לעמוד מן הטעם שזוהי תגובה רגשית טבעית של כל הורה המוסר את ילדיו לאימוץ, שלא על פי רצונו. שתי חוות הדעת שניתנו על ידי המומחים בתיק הן מנוגדות זו לזו והיה מקום להעדיף את חוות דעתה של ד"ר תורן הן בשל נתונים אובייקטיביים - תפקיד ודרגה - והן משום שזו ראתה את החומר המקצועי שניתן בעניין התאומים וחרף זאת, קבעה כי יש להשאירם בחזקת הוריהם.

4.

לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות. עיקר המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת להעדפת חוות דעת זו או אחרת של מומחה ניטרלי שמונה מטעם בית המשפט לענייני משפחה. ד"ר תורן (כתוארה דאז), המומחית שמונתה תחילה - ואשר בחוות דעתה תומכים המבקשים - הצביעה על קשיים ביכולתם של המבקשים לממש את מסוגלותם ההורית, והמלצתה להשאיר את התאומים בחסותם הותנתה ב"תמיכה מסיבית" של רשויות הרווחה. הטעם העיקרי להותרת הקטינים אצל הוריהם נעוץ ב"נזק ברור וודאי" שייגרם למבקשים (ראו עמ' 12 לחוות דעתה). ברי כי שיקול זה חשוב הוא, אולם זה אינו עומד בפני עצמו. זהו אינטרס שיש לקחתו בחשבון עת השיקול הראשון במעלה הוא טובת הקטינים. זו תתגשם דרך הכרה במסוגלותם ההורית של המבקשים. מכל מקום, לאחר כתיבת חוות דעתה, נחקרה המומחית בבית המשפט והעידה כי למבקשת לבדה – היא המטפלת העיקרית – אין מסוגלות הורית לגדל את הקטינים. זאת שעה שאין מחלוקת בין המומחים לגבי חוסר מסוגלותו ההורית של המבקש בהווה או כי זו תשתנה בעתיד. המומחית ציינה שהיא התייחסה למסוגלותם ההורית של המבקשים כמקשה אחת, ללא בחינת מסוגלותו ההורית של כל הורה בנפרד, וכלשונה: "ההמלצה שלי היא כל עוד הם זוג... הם משלימים אחד את השני" (ראו עמ' 89 לפרוטוקול הדיון שהתקיים לפני בית המשפט לענייני משפחה (להלן: הפרוטוקול) ). היא אפילו הסתייגה מעמדתה כפי שהובעה בחוות דעתה והבהירה כי יש מקום במצב דברים זה לערוך בדיקה חוזרת (שם). יתר על כן: המומחית לא ידעה אודות מעשי האלימות בהם נקט המבקש כלפי המבקשת (ראו עמ' 14 ו-82 לפרוטוקול) אלא רק על "מתחים" ו"צעקות". לאחר שנודע לה הדבר במהלך הדיון, העידה כי "לא הייתי משאירה אותם ( הקטינים ) בבית אם הייתי יודעת שיש בבית הזה אלימות אבל זאת לא התמונה שהתקבלה" (עמ' 15 לפרוטוקול). נוסף על כך, ובניגוד לטענת המבקשים, המומחית לא נחשפה לכל החומר המקצועי בעניינם של הקטינים. כך למשל, היא לא קיבלה מידע מהמשפחה האומנת אודות מצבם של התאומים (ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון); היא לא ביצעה "טסטים" (שם) ולא בחנה את מבנה אישיותו של המבקש (שם. בעמ' 4). נערכה רק תצפית קצרה על האינטראקציה בין המבקש לקטינים "במקום מכיל ומוגן" (ראו עמ' 4-5 לפרוטוקול). לא נערכה לכל אחד מההורים בנפרד בדיקת אינטראקציה (ראו עמ' 7 לפרוטוקול). לא נערכו גם בדיקות פסיכודאגנוסטיות, כפי שבוצעו על ידי מכון "שקד".

הקושי בחוות דעתה של המומחית מתבטא בכך: מומחה רשאי להסיק מסקנות על סמך הנחות עובדתיות. ברם, היה ועובדות אלו אינן מדויקות או לפחות אינן איתנות, כי אז מסקנת המומחה נחלשת בהתאם. במקרה דנא, עיון בחוות דעתה של המומחית מעלה תמונה שאיננה מתיישבת מבחינה עובדתית עם התרשמות בית המשפט לענייני משפחה, עם חוות הדעת שניתנה לפני חוות דעתה של ד"ר תורן (חוות הדעת של מכון "וגנר" בעניין הקטינה) ולאחריה (חוות הדעת שניתנה על ידי מכון "שקד") וכן עם האמור בתסקירי העו"ס לאורך תקופת ההיכרות עם בני הזוג טרם הולדתם של התאומים. בחוות דעתה מדגישה המומחית את מחויבותם ההורית כלפי הקטינים ומרבה לתאר את התרשמותה החיובית. כך למשל: "בני הזוג הרבו להחליף ביניהם מבטי אושר וגאווה על כל התנהלות קטנה של התינוקות"; "היא הקפידה לא להשאיר לרגע את התינוקות במקום לא בטוח" (עמ' 9 לחוות הדעת), אולם היא עצמה מודעת לכך שבבדיקות שערכה "אולי הם מסתירים חלק מהדברים שהיו, מגמדים חלק מהדברים שהיו" (עמ' 15 לפרוטוקול). מינוי המומחה הנוסף – הוא מכון "שקד" –נעשה על דעת המבקשים ובהסכמתם המפורשת. חוות דעת זו, אשר נערכה על ידי שתי פסיכולוגיות קליניות כשנה לאחר חוות דעתה של ד"ר תורן, יסודית ומקיפה בכמותה ובאיכותה. אל מול זאת, יושם אל לב, כי בית המשפט לענייני משפחה הביע במהלך הדיון תמיהה כיצד ביססה ד"ר תורן את מסקנתה לגבי מסוגלותה ההורית של המבקשת על סמך "פגישת אינטראקציה אחת, אפילו מאוד קצרה אפשר לומר, כשחלק מאותה פגישה היה סביב ההפתעה שהייתה לקטינה מהגילוי, למרות הגיל הצעיר, שיש לה שני אחים פתאום" (עמ' 21 לפרוטוקול). חוות הדעת של מכון "שקד" הדגישה באופן חד משמעי כי "החזרתם של הילדים להוריהם יש בה סכנה של ממש לא רק להתפתחותם אלא אפילו לבריאותם וחייהם". צוין, כי "לא ניתן לסמוך על המבקשת ולהשאירה לבד עם הילדים, כאשר הסיכון הינו ברמה הבסיסית ביותר של שמירה על חייהם" (שם, בעמ' 67). הוטעם, כי המבקשים אינם מסוגלים לטפל בתאומים אפילו ברמה "הבסיסית". מאז ניתנו שני תסקירים, עדכניים, בעניינם של התאומים, שנערכו על ידי עו"ס לחוק האימוץ (מיום 2.11.2011 ומיום 3.1.2012). הומלץ שלא לצמצם את תוצאות האימוץ. כפי שנכתב:

"אנו מתרשמים כי צמצום תוצאות האימוץ באופן שיישמר הקשר בין הקטינים שהוכרזו כברי אימוץ לבין הוריהם, אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים. צמצום כזה עלול לפגוע בתכלית האימוץ, שכן ניכר כי ההורים מבטאים קושי ממשי לכבד את מערכת האימוץ של ילדיהם במשפחה מאמצת, ולהשלים עם גבולות קשר מוגבל זה עם ילדיהם, תוך התמודדות עם הקשיים שקשר מסוג זה עלול לעורר" (ראו עמ' 2 לתסקיר מיום 3.1.2012).

לכל אלה יש להוסיף את התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט לענייני משפחה מהמבקשים. באשר למבקשת, ציין בית המשפט כי זו איננה מודעת למגבלותיה וכפועל יוצא, איננה מבינה את הצורך בקבלת עזרה וסיוע. היא אף איננה מבינה מדוע הוצאה הקטינה מהבית. למרות מצבה קשה של הקטינה, הכחישה המבקשת כי יש לקטינה, הסובלת מפיגור שכלי, בעיות כלשהן. הובהר, כי המבקשת לא מסוגלת ללמוד ולהפנים את ההדרכה הניתנת לה ואף לא מודעת למגבלותיו של המבקש (ראו עמ'

19-20 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה).

ודוק; הקטינים אף פעם לא היו תחת משמורת הוריהם. שלושה חודשים הם היו תחת השגחת בית החולים ולאחר מכן הועברו לחסותה של המשפחה האומנת, המיועדת לאמצם. התאומים הינם כבני שנתיים כיום ומטופלים כאמור על ידי המשפחה האומנת מרבית חייהם. חוות דעתו של מכון "שקד" הדגישה את חוסר מסוגלותם של המבקשים ליתן מענה לצרכים "בסיסיים" של התאומים. במקרה דנא, מדובר בקטינים בעלי צרכים "מיוחדים". הגם שלא נצפו קשיים בתפקודם של ההורים המיועדים לאמץ, לנוכח מצבם של הקטינים הם נאלצים לאזור כוחות "שיְתָגבֵּרו" מסוגלות הורית, הרבה מעבר לרמה "בסיסית". מופע לכך ניתן למצוא בגילוי נוכחות עקבית בתחנה להתפתחות הילד וקבלת הדרכה הורית על מנת להדביק את הפער שכבר קיים ממילא בין התאומים לילדים בני גילם. תואר כי "ההשקעה הרבה שניתנת ע"י המשפחה האומנת ניכרת במצב הילדים" (ראו תסקיר עו"ס מיום 2.11.2011).

5.

בית המשפט לענייני משפחה לא התרשם כי מסוגלותם ההורית של המבקשים עשויה להשתנות בעתיד הנראה לעין, חרף סיוע מאת שירותי הרווחה. חוות דעתה של ד"ר תורן מאפשרת זאת רק תחת תמיכה "מאסיבית", ולא "סבירה" – כנדרש על פי מצוות המחוקק. כך או אחרת, ד"ר תורן חזרה בה מעמדתה ואף ציינה כי היא איננה "מצפה שהיא [ המבקשת ] תשתנה, האמת" (ראו עמ' 74 לפרוטוקול), כאשר המומחה הנוסף שמונה שלל לחלוטין אפשרות זו. בית המשפט לענייני משפחה, בגיבויו של בית המשפט המחוזי, אימץ את חוות דעתו של המומחה הנוסף. זוהי קביעה עובדתית שאין תפקידה של ערכאת הערעור להתערב בה. המומחים נחקרו על חוות דעתם באופן שהערכאה הדיונית יכלה להתרשם מהם באופן ישיר. כלל הוא כי רשאי בית המשפט לבכר חוות דעת אחת על פני רעותה ואין הוא כבול לחוות דעת זו או אחרת. הוא יכול לפלג את חוות הדעת ולאמץ חלק מסוים ולדחות אחר. חוות הדעת היא בגדר המלצה אותה לוקח בית המשפט בחשבון בין יתר שיקוליו בבואו להכריע בדבר טובת הקטינים. הוא הפוסק הסופי. בית המשפט נתן דעתו גם להיבטים החיוביים שנתגלו בבדיקות האינטראקציה בין המבקשים לקטינים. אי התייחסות לנקודה זו או אחרת שהעלו המבקשים, אין פירושה "התעלמות". בית המשפט מתייחס לטענות שנראות לו משמעותיות לצורך ההכרעה. במקרה דנא, לא היה בכוח אותן נקודות "חיוביות" עליהן הצביעו המבקשים כדי להכריע את הכף לטובתם. האמת תיאמר, כי לנוכח הסתייגותה המסוימת של המומחית במהלך עדותה מחוות דעתה בעניין מסוגלותה ההורית של המבקשת, אין בחוות דעת זו לבסס כנדרש את עמדת המבקשים. כל שכן, אין להתערב בנפסק בעניין מסוגלותם ההורית של המבקשים לנוכח העדפת בתי משפט קמא את חוות הדעת של מכון "שקד" על פני זו של המומחית.

6.

באשר לבקשת המבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, הכלל הוא כי האימוץ יהא סגור, למעט במקרים חריגים בהם יורה בית המשפט על אימוץ פתוח. לא זה המקרה שלפנינו. בניגוד לעמדת המבקשים, מסוגלותם של ההורים הביולוגיים ויכולתם להשלים עם אימוץ ילדיהם הוא אחד מהשיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להכריז על אימוץ כסגור או פתוח. מסוגלות זו מתבטאת בין היתר ביכולתם לכבד את תבנית האימוץ של הקטינים במשפחה המאמצת ולהתמודד עם גבולות הקשר המוגבל בינם לבין הקטינים. שיקול נוסף הוא התועלת העשויה לצמוח לקטינים מקיום קשר עם הוריהם הטבעיים. שיקול הנוגע להורים המאמצים, ובכלל זה הסכמתם ליתן למבקשים עדכון חד שנתי אודות התאומים, הוא שיקול אחד מבין שלושת השיקולים העיקריים שנקבעו בפסיקה – ההורים הביולוגיים, הקטין המיועד לאימוץ וההורים המאמצים (ראו למשל רע"א 5055/09 פלונית נ' היועמ"ש (13.1.2010); בע"מ 10791/05 פלוני נ' היועמ"ש

(9.2.2006)). בית המשפט לענייני משפחה התרשם כי המבקשים אינם מסוגלים להשלים עם תכלית האימוץ ואף אינם מכירים בצרכיהם המיוחדים של הקטינים ככאלו הנזקקים לעזרה הכרחית ומיידית. תימוכין לכך ניתן למצוא גם בתסקיר העדכני שנערך על ידי עו"ס לפי חוק האימוץ, מיום 3.1.2012 ובחוות דעתו של מכון "שקד", אשר אומצה בעיקרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. נוסף על כך, התרשמותם של שלושת גורמים בלתי תלויים אלה היא כי בין המבקשים לתאומים לא נוצר "קשר של ממש" וקיומו של קשר כלשהו ביניהם לא רק שלא יתרום להם אלא אף עלול לגרום להם נזק. בחינת מסגרות השיקולים הנוגעים למבקשים ולקטינים עצמם בענייננו, מובילה למסקנה כי מקרה זה איננו מתאים לצמצום תוצאות האימוץ כפי שמעוניינים המבקשים. המלצת אב בית הדין, כפי שטוענים לה המבקשים, לאפשר להם לקבל עדכון חד שנתי בדבר התפתחות ילדיהם, איננה מוצאת ביטוי כלל ועיקר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר כמובן כולל את עמדת אב בית הדין.

7.

בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.