בע"מ 9796/16בע"מ 9796/16

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 6.11.2016 (ע"ר 26600-04-16, סגן הנשיא י' שינמן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי מיום 16.3.2016 (עמ"ש 57722-01-16, השופטת ח' קיציס ).

2.המבקש הוא אביהם של שני המשיבים. המבקש הגיש נגד המשיב 1, בנו, תביעת מזונות והוצאות מיוחדות לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (תמ"ש 32925-10-12, סגנית הנשיאה ר' מקייס ). בית המשפט לענייני משפחה הוסיף את המשיבה 2, בתו של המבקש, כצד לתיק, בקבעו כי אם המבקש זכאי למזונות הרי שחייבים בהם כל ילדיו. תביעתו של המבקש נדחתה ביום 20.12.2015. בתמצית יצוין כי בית המשפט לענייני משפחה קבע כי דין התביעה להידחות משום שהמבקש לא הוכיח כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 לחיוב במזונות של בן משפחה. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי אף אם היו מתקיימים תנאים אלה אזי המשיב 1 היה פטור מתשלום מזונות על-פי סעיף 9 לחוק זה, שעניינו התנהגות מחפירה של זכאי כלפי בן משפחה החייב לכאורה במזונותיו.

3.המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ובצדו בקשה להפחתתו של סכום העירבון או לחלופין להמרתו בהתחייבות עצמית. רשמת בית המשפט המחוזי קיבלה את הבקשה בחלקה והורתה על הפחתתו של גובה העירבון מסך של 20,000 שקל ל-8,000 שקל.

4.המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וטען כי הוא חוזר בו מבקשתו המקורית וכעת מבקש פטור מוחלט מהפקדת עירבון עקב הרעה נוספת במצבו הכלכלי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי די בהפחתה של גובה העירבון. בית המשפט המחוזי ציין, בין היתר, כי מאז שנת 2008 נקט המבקש ב-37 הליכים שונים כנגד המשיב 1 שהתמקדו ברובם בטענה כי האחרון חייב לזון אותו. בכל ההליכים הללו, כך נקבע, נדחתה טענתו של המבקש והוא חויב לשלם הוצאות בסך כולל של כ-45,000 שקל, שאותן לא שילם עד היום. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי סיכויי הערעור הנמוכים הם שיקול נוסף שתומך בדחיית בקשתו.

5.הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפתח בקשתו טוען המבקש כי פסק הדין גרם לו עוול ואי-צדק, בין היתר בשל הפגיעה בזכות הגישה שלו לערכאות. בהמשך לכך, מוסיף המבקש וטוען כי "זכות מזונות אסור שתישלל עקב חוסר יכולת תובע/מערער". לגופם של דברים, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי התעלם ממסמכים המעידים על חוסר יכולתו הכלכלית להפקיד עירבון, וכי המשיב 1 הסתיר מידע מבית המשפט המחוזי. כמו כן, המבקש טוען כי מצבו הבריאותי אינו תקין, דבר שמשליך לדבריו גם על מצבו הכלכלי. לבסוף, טוען המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

6.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כלל ידוע הוא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים שבהם עולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי עונה לאמת מידה מחמירה זו. המשיב מעלה על נס את זכות הגישה לערכאות, שאין להמעיט בחשיבותה, אך דומה שעניינו אינו מדגים אי-מימוש של זכות זו, אלא במידה רבה ניצול שלה לרעה.

7.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, משלא התבקשה תגובת המשיבים ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.