פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בר"ם
1/03
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המבקשים:
1. ברני קר
2. עמותת "קו לעובד"
נ ג ד
המשיבים:
1. השר לבטחון פנים
2. שר הפנים
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.12.02 בתיק עמ 228/02
שניתן על ידי כבוד השופטת י' צור
החלטה
לפניי בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י' צור) שלא לדון בשלב זה בערעורו של המבקש 1 (להלן: המבקש), עובד זר פיליפיני, על צו משמורת שהוצא נגדו. בית המשפט קמא קבע כי על המבקש למצות תחילה את הליכי הערעור על הצו בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין.
עיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה שהוגשה לה מטעם המשיבים והשתכנעתי כי אין מקום למתן רשות הערעור המבוקשת. טענתו של המבקש היא כי שהייתו בישראל הינה כדין ואילו בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין דן רק בעניינם של שוהים שלא כדין. על כן, משאינו שוהה שלא כדין אין בית הדין מוסמך לדון בעניינו. טענה זו דינה להידחות. כבר נקבע בבית משפט זה כי אדם המוחזק במשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, רשאי לנקוט הליך בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, אף אם לטענתו שהייתו בארץ הינה כדין (ראו: בג"ץ 7690/02 דאמשה אליה נ' השר לבטחון פנים
(לא פורסם)). מכל מקום, ברי כי לבית הדין יש סמכות לדון בשאלה המקדמית האם המבקש, המוחזק במשמורת על פי החוק האמור, הינו שוהה שלא כדין.
זאת ועוד, מתגובת המדינה עולה כי המבקש פנה לבית הדין לביקורת משמורת וכי העניין כבר החל להתברר בפניו, וחזקה על בית הדין שידון בעניין בזריזות הראויה. אשר על כן, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, וזאת מבלי לנקוט עמדה לגבי טענת המדינה כי החלטת בית המשפט קמא אינה נכנסת לגדר ההחלטות שניתן להגיש עליהן בקשה לרשות ערעור.
הבקשה לרשות ערעור נדחית.
ניתנה
היום, ה' בשבט התשס"ג (
8.1.2003).
ש
ו פ ט ת