בר"מ 10069/17 שלמה גליק נ. מדינת ישראל - משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 24.12.2017 (עת"ם 7490-12-17, השופט א' רובין ), ובצדה בקשה לסעד זמני. בית המשפט המחוזי דחה בקשה לצו ביניים שהגישו המבקשים בגדרה של עתירה מינהלית שעניינה התליית כתב הסמכתם של המבקשים כקציני בטיחות בתעבורה למשך שלושה חודשים.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשים הוסמכו כקציני בטיחות בתעבורה בהתאם לחלק י' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ). שלמה גליק, המבקש 1 (להלן: גליק ) הוא בעל משרד המעסיק קציני בטיחות (להלן: המשרד ), ויעקב שניידר, המבקש 2 (להלן: שניידר ), מועסק על-ידו. בעקבות ליקויים שונים שהתגלו בבדיקות שנערכו לרכב שהיה מצוי בפיקוחו של שניידר במסגרת עבודתו במשרדו של גליק, זומנו השניים לבירור במשרד התחבורה, הוא המשיב 1. הבירור התקיים בפני אברהם ישעיהו, המשיב 2, שמשמש כמנהל של תחום קציני הבטיחות (להלן: מנהל התחום ).

3.

מהבירור שנערך ומביקורת שהתקיימה במשרד נמצא כי שניידר לא ביצע בדיקה כנדרש לצורך אישור תקינותו של רכב שהיה בפיקוחו, וכי הוא נהג לאשר תקינותם של כלי רכב לפרקי זמן ארוכים מהמותר. בנוסף, נמצא כי המשרד מפקח על מספר כלי רכב שעולה על מכסת כלי הרכב המתאימה למספר קציני הבטיחות המועסקים במשרד, וכי לא קיים במשרד תיעוד ומעקב של נתונים הנוגעים לטיפולים ועבודות שנערכו בכלי הרכב המפוקחים. בנוסף, נמצאה חריגה במספר כלי הרכב שעליהם מפקח גליק בהתחשב בהיקף משרתו. כמו כן, בעת שהתבצע הבירור במשרד מערכת המחשוב לא עבדה וכן לא הוצגו טפסי הביקורת החודשיים למשאיות.

4.

בעקבות ממצאים אלו זומנו המבקשים לשימוע בפני מנהל התחום, שקבע – לאחר בחינת טענותיהם – כי הם הפרו את החובות המוטלות עליהם כקציני בטיחות לפי תקנות התעבורה. מנהל התחום קיבל ביחס לכל אחד מהמבקשים החלטה נפרדת (החלטות מיום 12.11.2017 ומיום 14.11.2017), שבהן הורה על התליית כתבי הסמכתם של המבקשים כקציני בטיחות בתעבורה למשך שלושה חודשים. כמו כן, המבקשים נדרשו ללמוד קורסים שונים במסגרת קורס קציני בטיחות בתעבורה. בהחלטות צוין שאי ביצוע הקורסים יביא לבחינה נוספת של כתבי ההסמכה של המבקשים.

5.

בשלב זה, המבקשים הגישו עתירה מינהלית נגד ההחלטות בעניינם ובצדה בקשה לצו ביניים שיעכב את התליית כתבי ההסמכה שלהם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצו ביניים, בקבעו כי מאזן הנוחות וסיכויי העתירה אינם נוטים לטובת המבקשים. באשר למאזן הנוחות נקבע כי מימוש ההחלטה יוביל אמנם לפגיעה כלכלית במבקשים, אך מנגד עומד החשש לפגיעה בשלום הציבור. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, בשים לב לכלל לפיו בתי המשפט ממעטים להתערב בשיקול דעתם של גורמים מקצועיים.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

6.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי התליית כתבי ההסמכה שלהם, גם לתקופה מוגבלת של מספר חודשים, תוביל לפגיעה חמורה בפרנסתם. לטענת המבקשים, הם העובדים היחידים המועסקים במשרד, ומכאן שהפסקת עבודתם כקציני בטיחות תוביל לנטישת לקוחותיו של המשרד ותגרום להם לנזק בלתי הפיך. המבקשים מוסיפים וטוענים כי גם סיכויי העתירה נוטים לטובתם. בעניין זה הם טוענים כי מנהל התחום שם לעצמו למטרה להפסיק את פעילות המשרד, ואף הצהיר על כך באופן מפורש. עוד נטען כי מנהל התחום נוקט במדיניות אכיפה מפלה. המבקשים טוענים עוד כי הנורמות שהפרתן יוחסה להם אינן מעוגנות בחוק מפורש או בנהלים כתובים. לבסוף, המבקשים טוענים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי היא כללית וכי הוא לא נדרש בהחלטתו לטענות ספציפיות שהעלו במסגרת בקשתם לצו ביניים.

7.

בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לסעד זמני שעניינה עיכוב התלייתם של כתבי ההסמכה של המבקשים עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

8.

בהחלטתי מיום 25.12.2017 הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור ולבקשה לסעד זמני. כמו כן, הוריתי על מתן צו ארעי המקפיא את ההחלטה להתלות את כתבי ההסמכה של המבקשים.

9.

בתשובתם מיום 9.1.2018 טוענים המשיבים כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. המשיבים טוענים כי ההחלטה המינהלית בעניינם של המבקשים התקבלה בתום תהליך מקצועי וארוך, שכלל בדיקות, תכתובות ושימוע. המשיבים טוענים כי בעבודתם של המבקשים התגלו ליקויים משמעותיים, וכי תכליתה של תקופת ההתליה היא ריענון, למידה והפנמה של מכלול ההוראות והחובות החלות עליהם כקציני בטיחות. המשיבים טוענים עוד כי לא נפל פגם בהליך שננקט בעניינם של המבקשים כקציני בטיחות ומכאן שגם סיכויי העתירה נמוכים. כמו כן, נטען כי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. בעניין זה המשיבים טוענים כי ההחלטה על ההתליה נמסרה למבקשים יותר מחודש לפני כניסתה לתוקף, באופן שאפשר להם לפעול למציאת קציני בטיחות שיחליפו אותם בעבודתם במשרד. עוד נטען כי המשך פעילותם הלקויה של המבקשים כקציני בטיחות, מבלי שביצעו הפנמה של ההפרות והליקויים שנמצאו בעבודתם, תהווה סיכון לציבור. לבסוף, המשיבים מצביעים על כך שהמועד אשר נקבע לדיון בעתירה חל בסוף החודש הנוכחי.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

11.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים (ראו למשל: בר"ם 7017/11 אזרן – יו"ר הנהגת ההורים בתי הספר נ' עיריית קרית שמונה , פסקה 11 (11.9.2017)). אינני סבורה כי במקרה דנן קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה.

12.

מקובלות עליי טענות המשיבים ביחס למאזן הנוחות לפיהן למבקשים ניתנה תקופת התארגנות מספקת לצורך איתור קציני בטיחות מחליפים שיסייעו בהמשך פעילות המשרד. כמו כן, התרשמתי שהליקויים אשר עליהם התבססה ההחלטה להתלות את כתבי ההסמכה של המבקשים הם ליקויים חמורים שמעוררים לכאורה חשש של ממש לפגיעה בשלום הציבור. שיקול נוסף הנוגע למאזן הנוחות עניינו המועד שנקבע לדיון בעתירה לגופה – יום 28.1.2018 – בעוד כשבועיים ממועד מתן החלטה זו. בכך יש כדי להפחית את החשש לפיו אם תתקבל העתירה לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.

13.

בהינתן שיקולים אלה ביחס למאזן הנוחות – שלו כידוע נתונה הבכורה מבין השיקולים החולשים על סעד זמני – אינני רואה צורך להעמיק בבחינת סיכויי העתירה, שלגביהם קבע בית המשפט המחוזי כי אינם גבוהים. עם זאת, מצאתי לנכון לציין כי מעיון בהחלטותיו של מנהל התחום התרשמתי כי הן מנומקות ומפורטות, ואין מחלוקת על כך שהן התקבלו לאחר שימוע פרטני שנערך לכל אחד מהמבקשים.

14.

בטרם סיום אציין כי דומה שאכן, כפי שטענו המבקשים, היה מקום כי בית המשפט המחוזי יתייחס ביתר פירוט לטענות ספציפיות שהועלו בבקשה לצו ביניים. אולם, בשים לב לאמור עד כה, אין בכך כדי להוביל לתוצאה אחרת מזו שאליה הגיע בית המשפט המחוזי.

15.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני. לצורך מתן זמן להתארגנות, הצו שעליו הוריתי בהחלטתי מיום 25.12.2017 יפקע ביום 16.1.2018. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.