בר"מ 1153/18 מנהל הארנונה של עיריית ירושלים נ. ים חניונים בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 8.11.2017 (עמ"ן 27996-03-17, השופט א' רובין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ירושלים (להלן בהתאמה: ועדת הערר ו- העירייה ) מיום 19.1.2017.

2.

המשיבה היא חברה המחזיקה בחניון תת קרקעי של בניין משרדים בירושלים (להלן: החניון ), המשמש ברובו את מחזיקי הנכסים השונים בבניין. בתקופה הרלוונטית לבקשה דנן חויבה המשיבה בתשלום ארנונה בגין כל שטחי החניון, למעט שטחים שהוגדרו כ"שטחים משותפים" כגון שטחי המדרגות והמעלית. המשיבה הגישה השגה למנהל הארנונה של העירייה (להלן: מנהל הארנונה ), הוא המבקש, ולאחר שהשגתה נדחתה הגישה ערר לוועדת הערר.

3.

בעיקרו של דבר, המחלוקת בין הצדדים נסבה על "צו המיסים" של העירייה (להלן: צו הארנונה ) הקובע כי שטח שהוא משותף לשתי יחידות בבניין או יותר לא ייכלל בשטח היחידה החייב בתשלום ארנונה (להלן: הוראת הפטור ). המשיבה טענה כי בהתאם להוראה זו אין מקום לחייב אותה בגין השטחים שאינם מקומות החניה עצמם, כגון שטחי מעבר ותמרון. לעומת זאת, מנהל הארנונה סבר כי הוראת הפטור חלה רק במקרים שבהם מדובר בשטחי חניה במבנים למגורים.

4.

ועדת הערר קיבלה את הערר שהגישה המשיבה תוך הפניה לעמ"ן 35526-09-15 מרכז מסחרי תלפיות בע"מ נ' מנהל ארנונה עיריית ירושלים (4.2.2016) שם נקבע כי שטח לחניה עשוי אף הוא להיחשב כשטח משותף הפטור מארנונה. להשלמת התמונה יצוין כי ועדת הערר הכריעה בהחלטתה גם בטענות שהועלו לעניין סיווג הנכס, בקבעה כי בדין פעל מנהל הארנונה כאשר סיווג את הנכס כחניון בתשלום.

5.

מנהל הארנונה הגיש ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי ציין כי בעבר נדונה בפסיקה תחולתו של פטור מארנונה על שטחי מעבר בחניון, תוך שנקבע כי שטחי מעבר ותמרון בחניון נחשבים לשטחים משותפים. כך, ככל שהעירייה בחרה לפטור בצו ארנונה שטחים משותפים מחיוב בארנונה, הפטור יחול גם על שטחים אלה (בהפניה לבר"ם 7703/06 מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו נ' אפריקה ישראל (16.5.2007)). בית המשפט המחוזי ציין עוד כי העירייה ניסתה לקבל את אישורם של שר הפנים ושר האוצר לתיקון של צו הארנונה. משלא הצליחה לעשות כן, כך נקבע, מנסה העירייה להתגבר על הוראת הפטור בטענות שונות, ובכלל זה טוענת כי הוראת הפטור אינה חלה כלל על חניונים בבניינים שאינם משמשים למגורים. טענה זו, כך קבע בית המשפט המחוזי, יש לדחות.

6.

בקשת רשות הערעור מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת

מנהל הארנונה, שאלת פרשנותו של המונח "שטח משותף" בהקשר של צווי ארנונה של עיריית ירושלים טרם נדונה בבית משפט זה, וזאת להבדיל מפרשנותם של צווי ארנונה אחרים שבהם הגדרה שונה ל"שטח משותף". מנהל הארנונה מוסיף וטוען כי לפסיקה בעניין זה השלכות כספיות ניכרות הנוגעות לחיובי הארנונה של כלל החניונים בירושלים. לגוף הדברים, מנהל הארנונה חוזר בעיקרו של דבר על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי. לטענתו, כלל לא היה מקום לדון בטענות המשיבה בדבר הוראת הפטור, שכן אלו לא הועלו על ידה בהשגה שהוגשה לו. כמו כן, מנהל הארנונה חוזר וטוען כי הוראת הפטור חלה רק על בניינים המשמשים למגורים, וכן כי בית המשפט המחוזי שגה ביישומה של הפסיקה הרלוונטית שהוזכרה בפסק דינו.

7.

ביום 11.4.2018 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשה, בהתאם להחלטתי בעניין. לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות בהתחשב בכך שהיא נסבה על נסיבותיו העובדתיות הפרטניות של המקרה דנן, מה גם שבחניונים רבים בעיר כלל השטח מוחזק על-ידי בעליו של החניון, שלא כמו במקרה דנן. המשיבה טוענת כי אין מדובר בהכרעה תקדימית כפי שמנסה מנהל הארנונה להציגה, אלא ביישום של ההוראות הרלוונטיות בצו הארנונה בנסיבות המקרה. ממילא, המשיבה טוענת כי יש לדחות את טענות מנהל הארנונה גם לגוף הדברים, ובעניין זה היא סומכת את ידיה בין היתר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

8.

לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי" שמקורה בהחלטה של ועדת ערר לענייני ארנונה. אמות המידה החלות על בקשות מסוג זה הן מצמצמות. הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מדובר בשאלות יישומיות מתחום הארנונה, אשר ככלל אינן מצדיקות הענקת רשות ערעור בגלגול שלישי ( ראו: בר"ם 1114/14

יוסף נ' עיריית באר שבע , פסקה 13 (13.4.2014); בר"ם 8900/17

סייג נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו , פסקה 13 (24.12.2017)). הבקשה דנן אינה מצדיקה לחרוג מכלל זה. טענותיו של מנהל הארנונה נוגעות לפרשנותו של צו הארנונה, על הוראת הפטור הרלוונטית שבו, בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן . אף אם, כטענת מנהל הארנונה, חלה טעות ביישום הדין – ואינני קובעת זאת – אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי . למעלה מן הצורך אוסיף כי אף התוצאה בנסיבות המקרה, וביניהן העובדה שהזכויות בחניון אינן בידיו של גורם אחד, אינה מעוררת אי-נוחות או תחושה של אי-צדק.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. מנהל הארנונה יישא בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 שקל.