בר"מ 1245-24 בר"מ 1245-24

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 11.1.2024, בעת"א 49139-12-23 (השופטים ע' הוד, ח' סבאג, ו-א' לינדנשטראוס) שבגדרו התקבל ערעור המשיבה 2 על פסק הדין של ועדת השחרורים המיוחדת, מיום 18.12.2023, בוש"מ 26098-03-15 (השופט העמית י' בן-חמו, גב' ל' ינון, וגב' ז' פזי) שבמסגרתו התקבלה בקשת המבקש, אסיר המרצה עונש של מאסר עולם בגין רצח בת-זוגו, לשחרור מוקדם.

2.לאחר שנתתי דעתי על טענות המבקש, ועל פסקי הדין של בית המשפט המחוזי ושל ועדת השחרורים המיוחדת, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה. "כידוע, רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בעתירה מינהלית נגד החלטתה של ועדת השחרורים, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש" (בר"מ 6678/23 סולטאן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 והאסמכתאות שם (26.9.2023)). המבקש מנסה לשוות לבקשתו נופך 'עקרוני', אך הניסיון – לא עלה יפה. הבקשה נטועה כל כולה בעניינו הקונקרטי של המבקש. גם עיוות דין אינו בנמצא.

3.בית המשפט המחוזי אמנם הגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיעה ועדת השחרורים המיוחדת, אך בכך אין כדי להצדיק מתן רשות לערער. כפי שנפסק לא אחת, "יש לדחות את טענתו של המבקש, לפיה עניינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, בשל עצם התערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטתה של הועדה. אין צריך לומר, כי לא תינתן רשות ערעור, כל אימת שפסיקתו של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, תהא מנוגדת לתוצאה אליה הגיעה הועדה. קבלת גישתו של המבקש, לעניין זה, עשויה לרוקן מכל תוכן את ההלכה הפסוקה בנושא מתן רשות ערעור 'בגלגול שלישי', והיא מנוגדת להיגיון ולשכל הישר. בעניינים כגון דא, יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו המיוחדות, ואין מקום להידרש לבקשה, רק משום שבית המשפט המחוזי סבר אחרת מועדת השחרורים" (רע"ב 6505/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (7.11.2013); רע"ב 1228/19 פלוני נ' ועדת השחרורים בבית הסוהר צלמון (17.3.2019)).

4.אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.