בר"מ 1383/21מרקה ספוות נ. הממונה על שוק ההון ,ביטוח וחיסכון

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 15.2.2021 (עת"ם 23934-01-21, השופטת ל' ביבי ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה לצו ביניים שהגיש המבקש בגדרה של עתירה מנהלית.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש עוסק בתחום של מתן שירותי מטבע זה כ-17 שנה, והחל משנת 2010 הוא בעליו של עסק עצמאי הפועל בתחום וממוקם בכניסה לשער יפו בעיר העתיקה בירושלים. בעבר נרשם המבקש כנותן שירותי מטבע בהתאם להסדר שהיה קבוע בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. בעקבות חקיקתו של חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: חוק הפיקוח ) הוסיף המבקש לפעול בתחום זה מכוח הסדרי המעבר שליוו את כניסתו לתוקף.

3.

בהתאם להסדרי המעבר האמורים, ביום 28.5.2017 המבקש הגיש לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, הוא המשיב, בקשה לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי לפי חוק הפיקוח. בהמשך לכך, ביום 24.5.2018 המבקש הגיש בקשה נוספת למשיב, הפעם לקבלת רישיון בסיסי למתן שירות בנכס פיננסי לפי חוק הפיקוח. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 12.8.2018 הגישה אף חברת מרקה גרופ בע"מ, חברה פרטית הנמצאת בבעלותו המלאה של המבקש (להלן: החברה ), בקשות לקבלתם של שני רישיונות אלה. לבקשות אלה צורף נספח שבו הצהיר המבקש כי בכוונתו לחסל את עסקו כיחיד עם מתן הרישיונות לחברה.

4.

ביום 1.4.2020 נשלחו למבקש ולחברה הודעות שבהן נמסר כי המשיב שוקל לדחות את בקשותיהם. בהודעות צוין כי הן מסתמכות על חומר מודיעיני שתואר על דרך הפרפרזה כך: "ברשות משטרת ישראל מידע חסוי הקושר את הנדון למעורבות בביצוע עבירות פליליות של הלבנת הון". כן צוין בהן כי המשטרה העבירה למשיב מידע מודיעיני מסווג הכולל פירוט ביחס לעבירות הנטענות ומידת חומרתן.

5.

למבקש ולחברה ניתנה זכות שימוע בכתב בטרם תתקבל ההחלטה הסופית בעניינם. בהתאם לכך, ביום 7.6.2020 הגיש המבקש מסמך שכלל טיעונים בכתב בעניין זה. עוד קודם לכן הוא הגיש בקשה לחשיפת המידע המודיעיני בעניינו, אך בקשה זו נדחתה. בעיקרו של דבר, המבקש הכחיש את החשדות נגדו והלין על כך שאין ביכולתו להתגונן ולזכות להליך שימוע ראוי בנסיבות שבהן הוא אינו חשוף למידע הנוגע

לחשדות המיוחסים לו. המבקש הוסיף והלין על כך שמכתביו של המשיב נסמכו על הוראות חוזר נותני שירותים פיננסים 2018-10-19 "יושר ויושרה" מיום 9.7.2018 (להלן: החוזר ), בעוד בקשתו הראשונה הוגשה בשנת 2017. המבקש הוסיף כי הוא פועל בתחום זה שנים רבות וכי בנסיבות אלה דחיית בקשתו כמוה כביטול רישיון קיים. כן הדגיש המבקש את הפגיעה הקשה ביכולתו להתפרנס אם יידחו בקשותיו. עוד יצוין כי המבקש אף ביקש כי תינתן לו זכות להשלים את טיעוניו בעל-פה, אך בקשה זו נדחתה ביום 25.6.2020.

6.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 19.11.2020 ערך המשיב בירור עם משטרת ישראל שממנו עלה כי המידע המודיעיני וכן המלצותיה של המשטרה בעניינו של המבקש עודם רלוונטיים.

7.

ביום 24.12.2020 דחה המשיב את הבקשות למתן הרישיונות. בהחלטתו שב המשיב על הנימוקים שהופיעו במכתביו הקודמים, וכן דחה את הטענות שהעלה המבקש במסגרת תשובתו. בין היתר, המשיב דחה את טענת המבקש שנדרשה למועד הגשת בקשתו, לפני פרסומו של החוזר, בהבהירו כי מכל מקום החוזר משקף את ההסדר הקבוע בחוק בעניין זה. המשיב הוסיף וקבע כי על המבקש לחדול מכל פעילות חדשה של מתן אשראי ושירות בנכס פיננסי וכן לסגור בתוך 60 ימים את עסקו.

8.

המבקש והחברה הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי כנגד דחיית בקשותיהם. בצדה של העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים ולצו ארעי, ובה נטען כי יש לעכב את ההחלטות בעניינם עד להכרעה בעתירה לגופה.

9.

ביום 4.2.2021 הורה בית המשפט המחוזי על מתן סעד זמני באשר להחלטותיו של המשיב ככל שנגעו להפסקת פעילותו העסקית של המבקש, וזאת עד למתן החלטה אחרת. עם זאת, בית המשפט המחוזי לא מצא ליתן סעד דומה בכל הנוגע להחלטות

בעניינה של החברה, בציינו כי זו טרם החלה את פעילותה בתחום השירותים הפיננסיים. עוד הורה בית המשפט המחוזי כי המידע החסוי עליו נסמך המשיב יועבר לעיונו. בהתאם לכך, ביום 11.2.2021 נערך דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו הוגש החומר הסודי לעיונו של בית המשפט המחוזי.

10.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו ביניים. תחילה, בית המשפט המחוזי נדרש לסיכויי העתירה, בציינו כי אלו נמוכים. בהקשר זה, בית המשפט המחוזי עמד על שיקול דעתו הרחב של המשיב בהתאם לסמכותו לפי חוק הפיקוח, וכן על אפשרותו להסתמך על ראיות חסויות לצורך כך. בית המשפט המחוזי ציין כי החומר המודיעיני שעמד בבסיס החלטותיו של המשיב זכה לתיקוף ואף נוספו ממצאים וראיות לחיזוקו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי נחה דעתו כי מדובר בחומר ראייתי משמעותי, התומך באמור בפרפרזה שנמסרה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף מאזן הנוחות אינו תומך בקבלת הבקשה. בהקשר זה, הדגיש בית המשפט המחוזי כי אין מדובר במקרה של שלילת רישיון קיים, כי אם בבחינת בקשה חדשה לקבלת רישיון בהתאם לאסדרה חוקית חדשה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הציג ראיות ביחס להיקף הנזק הצפוי לו, וכי ממילא מדובר בנזק הניתן לשיפוי. מכל מקום, בית המשפט המחוזי הוסיף כי בנסיבות העניין, נוכח חומרת החומר החסוי בעניינו של המבקש הפגיעה האפשרית בו נסוגה מפני האינטרס הציבורי. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקש להפסיק את פעילותו עד ליום 1.3.2021, והורה לו ולחברה לעדכן אם הם עומדים על עתירתם.

בקשת רשות הערעור

11.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה כאמור על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לתת למבקש צו ביניים. יצוין כי הבקשה הוגשה על-ידי המבקש בלבד. בעיקרו של דבר, המבקש שב על טענותיו כפי שפורטו לעיל לפגמים שנפלו בהחלטות המשיב, ומדגיש כי בית המשפט המחוזי התעלם מהנזק הבלתי הפיך שייגרם לו בשל הפסקת פעילותו העסקית. המבקש מוסיף כי בית המשפט המחוזי אף לא נתן משקל ראוי להתנהלותו של המשיב ולזמן שחלף מעת שהועבר לראשונה לעיונו החומר המשטרתי ועד לקבלת החלטתו הסופית. בנסיבות אלו, כך נטען, התנהלות המשיב מעידה כי אין הצדקה לסגירת עסקיו באופן מידי.

12.

עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שביסס את החלטתו, בין היתר, על מידע עדכני שנמסר לעיונו והינו מאוחר למועד קבלתן של ההחלטות בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי לא בחן לעומק את המידע הגולמי שעמד בבסיס הדוחות החסויים שהעבירה המשטרה, והסתפק אך במסקנותיהם. כמו כן, המבקש מוסיף כי בית המשפט המחוזי נקלע לידי שגגה בקבעו שאין מדובר במקרה של שלילת רישיון קיים, בשים לב לכך, שהלכה למעשה, הוא פועל בתחום שירותי המטבע מזה 17 שנים.

13.

ביום 28.2.2021 הוריתי למשיב להגיש במעטפה סגורה את החומר החסוי שהובא לעיונו של בית המשפט המחוזי, ובהתאם לכך זה הועבר לעיוני ביום 2.3.2021. כמו כן, ועל מנת שתהא שהות מספקת לעיון בחומר האמור, הוריתי על מתן צו ארעי הדוחה את המועד שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להפסקת עיסוקו של המבקש עד למתן החלטה אחרת.

דיון והכרעה

14.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

15.

כידוע, נקודת המוצא הראשונית בעניינו היא כי בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראו והשוו:

בר"ם 7480/15 אבו ליל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה , פסקה 11 (18.11.2015);

בר"ם 2287/16 ר.ג.א לסביבה בע"מ נ' המועצה האזורית עמק חפר , פסקה 14 (12.4.2016);

בר"ם 5439/17 עטיה נ' עיריית נתניה , פסקה 6 (9.7.2017); בר"ם 879/18 עיריית בני ברק נ' כרם גפן ישראל בע"מ , פסקה 12 (5.3.2018) ).

16.

לגופם של דברים, בהתייחס לטיבה של הסוגיה דנן, יש לשוב ולהדגיש כי דיון בהפעלתו של חוק הפיקוח מחייב מטבעו איזון בין שיקולים שונים. במקרים מסוג זה, כפי שציינתי לא אחת בעבר, יש לשאוף מחד גיסא למנוע את פעילותם של גורמים עבריינים בתחום השירותים הפיננסים, העלולה לפגוע בטובתם של הצרכנים הנזקקים לשירותים אלו, ומאידך גיסא לצמצם עד כמה שניתן את הפגיעה במשלח ידם של מבקשי הרישיונות (ראו: עע"ם 702/20 א.מ. עומר נכסים והשקעות בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון , פסקאות 41-35 לפסק דיני (13.8.2020);

בר"ם 6903/20 א. אושר שירותים פיננסים בע"מ נ' רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון , פסקה 15 (30.10.2020) (להלן: עניין אושר ); בר"ם 49/21 חוטבא נ' מדינת ישראל - רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון , פסקה 12 (7.1.2021)).

17.

בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי במכלול המידע המודיעיני הנוגע למבקש,

מצאתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניינו מאוזנת וכי וניתן בה ביטוי לכלל השיקולים הנוגעים לעניין, ובראשם טיבם וחומרתם של החשדות למעורבותו לכאורה של המבקש בפעילות עבריינית בתחום הלבנת ההון. גם אם ניתן להבין את תרעומתו של המבקש ביחס לקושי הכרוך בהתמודדות עם החלטה המבוססת על חומר מודיעיני, דומה שבמקרים מסוג זה מדובר בהכרח (ראו והשוו: עניין אושר , בפסקה 16; עע"ם 5725/20 פלונית נ' רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון , פסקה 10 (31.8.2020)). אף אין להקל ראש בהשלכותיהן הברורות של החלטותיו של המשיב על פרנסתו של המבקש, ובפרט בנסיבות שבהן הוא עוסק בתחום תקופה ממושכת, אך תוצאה זו נובעת מבחירתו הברורה של המחוקק להעדיף בתחום זה את האינטרס הציבורי.

18.

למותר לציין כי יתר טענותיו של המבקש שמורות לו במסגרת הדיון בעתירה לגופה.

19.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.