בר"מ 1454/06 יורם רטושניק נ. רשם האגודות השיתופיות

1.שני ההליכים שבכותרת עוררו אותה שאלה ואשר על כן אדון בהם במאוחד לצורך הכרעה בה. בשני התיקים הוגש ההליך העיקרי ונקבעה על ידי המזכירה הראשית של בית משפט זה חובת הפקדת ערבון בסך 15,000 ₪ בכל תיק. ב"כ המבקשים בשני התיקים פנה בבקשה לדחיית הפקדת העירבון עד למתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור. טעם הבקשה הוא כי בשלב זה של הדיון טרם ניתנה רשות ערעור. קיימת האפשרות כי בקשת רשות הערעור תידחה על הסף והערעור כלל לא ידון. אשר על כן, כך נטען, אין מקום להורות על הפקדת הערבון בשלב זה ויש לדחותו לשלב מאוחר יותר.

2.דין הבקשות להידחות. ההליכים שבכותרת הינם בקשות רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט לעניינים מנהליים. על פי תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000, חל על הליכי בקשת רשות ערעור מעין אלו שלפני פרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), וזאת "בשינויים המחויבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון, ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה". בהליכים שלפני אין טענה כי ההסדר לעניין העירבון שצריך לחול בבקשות רשות ערעור בעניינים מנהליים צריך שיהא שונה מזה החל על הליכים אזרחיים רגילים על פי התקנות. ומה מורות אותנו אפוא התקנות לעניין הפקדת ערבון? מקום בו מדובר בבקשת רשות ערעור, מורה אותנו תקנה 404(א) לתקנות כי "עם הגשת בקשה לרשות ערעור, יפקיד המבקש ערבון או יתן ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב בבקשה ובערעור...". תקנה 404(ב) מוסיפה וקובעת, כי "על הפקדת ערבון או מתן ערובה בבקשה לרשות ערעור יחולו הוראות תקנות 427 עד 433, בשינויים המחויבים". כלום יש לקבל את עמדת המבקשים לפיה יש לדחות את הפקדת הערבון לשלב מאוחר יותר בו יתברר כי ההליך לא נדחה על הסף, ידון לגופו, ואולי אף תינתן רשות ערעור? כאמור, אין בידי לקבל עמדה זו ואלו טעמי:

3.ראשית , אליבא דידי לשון התקנות בעניין זה ברורה היא. תקנה 404(א) מחייבת את הפקדת העירבון עם הגשת הבקשה לרשות ערעור - לא לאחר בקשת תגובה, לא בתנאי שהבקשה לא נדחתה על הסף, ולא תוך קבלת הבקשה בלבד. עצם הגשת בקשת רשות הערעור היא המקימה את החיוב בעירבון והפקדתו עם הגשת הבקשה לרשות ערעור כאמור (ראו גם, א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 595). שנית , עולה מהגיונן של התקנות כי החיוב בעירבון הנו תנאי לעצם הדיון בבקשה לגופה, ולא חיוב שעצם קיומו מותנה בתוצאה זו או אחרת של ההליך. כך עולה למשל מתקנה 405 לתקנות, הקובעת אמנם כי הפקדת ערבון בבקשת רשות הערעור פוטרת מהפקדת עירבון בערעור שהוגש עקב קבלת הרשות אולם מניחה בכך כי העירבון הופקד קודם להגשת הערעור; כך עולה גם מתקנה 406(ב) הקובעת כי "החליט בית המשפט שהבקשה מצריכה תשובה, רשאי הוא להורות על טענות לפניו בעל פה או על תשובה בכתב; עשה כן, תומצא הבקשה למשיב, ובלבד שהמבקש קיים את ההוראות בדבר מתן ערובה להוצאות המשיב". הנחת היסוד הינה אפוא, כי ההוראות לעניין העירבון ניתנו עוד קודם להחלטה לפיה הבקשה מצריכה תשובה.

4.שלישית , הפירוש לו טוענים המבקשים קשה הוא בעיני גם נוכח תכלית החיוב בעירבון. אכן, מקובל הוא כי הפקדת העירבון באה לשם הבטחת הוצאותיו של המשיב אם יפסקו כאלה במהלך ההליך או בסופו. הוצאות יכולות להיגרם למשיב לא רק בשל בקשת תגובה מטעם בית המשפט. לא פעם נודע למשיב על עצם הגשת ההליך, ומגיש הוא בקשות הנובעות ממנו או מוציא הוצאות בשל עצם הגשתו. לא פעם מבקש בית המשפט את התייחסות הצדדים לשאלה מסוימת – כמו למשל סיווג ההליך כערעור ברשות או בזכות – וממילא עשויות להיגרם למשיב הוצאות אף טרם בקשת תגובה לגוף הטענות שבהליך. דחיית הפקדת העירבון לשלב מאוחר בדיון בתיק עלולה אפוא לסכל את התכלית שלשמה מופקד העירבון מלכתחילה, שעה שההוצאות יוצאו והעירבון טרם הופקד. אכן, העירבון – מטבעו – מהווה הוא "כרית בטחון" לשם גביית הוצאותיו של המשיב. כדרכן של ערובות, באות הן להבטיח חיוב שלאו דווקא יתממש בפועל. כך, בעת קביעת העירבון לא ניתן לדעת בדיוק אם אכן יוציא המשיב הוצאות ומה יהיה שיעורן המדויק. אפילו ביקש בית המשפט תגובה, אין לדעת אם המשיב אכן יגיב והאם יגרמו לו הוצאות בשל כך. אין גם לדעת אם ההליך כולו יתקבל או ידחה לבסוף וממילא לא ידוע אם יהיה חיוב בהוצאות. אולם, בשים לב לאי וודאות זו, קבע מחוקק המשנה חובת הפקדת עירבון שמשמעה הוא העדפת הקטנת החשיפה לסיכון של המשיב להליך, במקרה בו ההליך ידחה ויפסקו לטובת המשיב הוצאות, על פני הסיכוי כי המבקש או המערער יזכו בהליך. עמדת המבקשים, לפיה יש לדחות את מועד הפקדת העירבון לשלב מאוחר יותר בהליך, בו למעשה יוברר אם אכן יזכו בהליך או שיוצאו על ידי המשיב הוצאות בפועל, מפרה לדעתי איזון זה שעשה מחוקק המשנה, איזון שיש לו הצדקות משלו נוכח הכללים לעניין היחס בין פסק דין של ערכאה ראשונה וערכאת ערעור בשיטתנו (ראו והשוו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (1999) 185-186).

5.לבסוף , היענות לבקשת המבקשים בנדון משמעה הערמת קושי ניכר על הטיפול השוטף והיעיל בבקשת רשות הערעור. ראוי הוא, ככלל, כי שעה שהליך מגיע לטיפולו של שופט, יוסדרו כל ההליכים המקדמיים והבקשות הנלוות לו כך שהשופט יוכל להכריע ביעילות בשאלות האמיתיות העומדות במחלוקת. מטעם זה מוסדרים הליכי אגרה ועירבון למשל, ככלל, לפני העברת ההליך לטיפולו של שופט. קבלת עמדת המבקשים משמעה סרבול יתר של הטיפול בכל תיק. במקום ששופט יוכל להתחיל טיפול בתיק ולסיימו במהירות הראויה וביעילות, יהיה הכרח לדון בעניינים מקדמיים במהלך ההליך העיקרי. כך למשל, התניית הפקדת העירבון בבקשת תשובה לבקשת רשות הערעור לא תאפשר קבלת התשובה בפרק זמן סביר, וודאי שלו פרק הזמן הנקוב בתקנות (15 ימים כקבוע בתקנה 406(א)). הגשת התשובה תעוכב עד להפקדת העירבון בפועל, והעיכוב יהיה ניכר אף יותר אם יתנהלו הליכים לעניין שיעור העירבון, הפחתתו, מועד ההפקדה והתוצאות בשל אי ההפקדה. בעיכוב זה יש משום חוסר יעילות שתוצאתה פגיעה לא רק במבקש – שהטיפול בבקשתו יתעכב; לא רק במשיב – שעלול למצוא עצמו באי וודאות לעניין חובת התשובה וקיומה של ערובה להוצאותיו; אלא גם בציבור כולו שהרי הטיפול היעיל בהליכים משפטיים אינו רק אינטרס של הפרט אלא גם אינטרס של הכלל. גם מטעם זה, לא מצאתי לקבל את הבקשה שלפני.

6.ודוק: ער אני לנטל הכספי – הניכר ביותר לעיתים – המוטל על בעל דין המחויב בהפקדת עירבון לשם ניהול הליך ערעור. הגם שהחובה בעירבון מוכרת היא, יש לוודא כי אין היא עולה כדי פגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות (ראו והשוו י' רבין, "זכויות חברתיות מהספרה הדיונית", זכויות חברתיות בישראל (2004) 765; Miloslavsky V. The United Kingdom , [1995] ECHR 25 ). לא בכדי נקבעו בתקנות מנגנונים לעניין הפחתת שיעור העירבון ופטור מעירבון (ראו תקנות 430-428 לתקנות); לא בכדי הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד (ראו רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד(1) 647, 650; ח' בן-נון, הערעור האזרחי (מהדורה שניה, 2004) בעמ' 365 ואילך). יחד עם זאת, שאלת תוקפו וחוקתיותו של עצם החיוב בעירבון אינו עומד לפני. אין זה מקרה בו מבוקש פטור מעירבון או הפחתתו מטעמים של חוסר יכולת כלכלית. במצב דברים זה, עצם העובדה כי הטיפול בבקשה טרם נסתיים, ולא נתבקשה תגובה או ניתנה רשות ערעור, אינה יכולה להביא לדחיית מועד הפקדת העירבון, והכל מן הטעמים שלעיל.

7.נוכח האמור לעיל, דין הבקשה לדחיית המועד להפקדת העירבון, להידחות. העירבונות שנקבעו בשני ההליכים יופקדו תוך עשרה ימים מעת ההמצאה ועם ההפקדה יתנהל כל הליך בנפרד על פי המקובל. בהיעדר הפקדה ההליכים ידחו ללא התראה נוספת.