בר"מ 158-24 בר"מ 158-24

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 3.1.2024, בעת"א 53175-08-23 (השופטים ש' בורנשטין, ע' מיכלס, ו-צ' גרדשטיין פפקין), שבו נדחתה עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים, מיום 2.8.2023, בוש"ר 55971-10-20, שבה נדחתה בקשת המבקש להורות על שחרור מוקדם ממאסרו.

2.כך תוארו מעשיו של המבקש בפסק הדין בערעור, בהליך הפלילי: "החל משנת 2015 ועד למעצרו ביום 23.3.2017, [המבקש] התקשר ופנה בכתב, אלפי פעמים, לגורמים שונים בעולם ואיים עליהם במעשי טרור ורצח. [המבקש] ביצע מעשים אלו באמצעות האינטרנט ותוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים לצורך הסוואת מקור ההתקשרות וקולו. מעשיו של [המבקש] גרמו לפאניקה בציבור, להזנקת כוחות חירום, לפינוי מקומות ולנחיתת מטוס שלא ביעדו. [המבקש] הציע ב'רשת האפלה' את שירותיו בביצוע שיחות כאלו תמורת תשלום וכן הציע למכירה ב'רשת האפלה' סרטוני הדרכה המסבירים כיצד לבצע שיחות הפחדה ואיום תוך שימוש באמצעי הסוואה ואוגדני הוראות ומדריכים מפורטים המסבירים כיצד לבצע עבירות. [המבקש] שכר ב'רשת האפלה' שירותים של אנשים שיבצעו עבורו כ'קבלני משנה' חלק משיחות האיום, הנחה אותם ושילם להם בביטקוין. [המבקש] קיבל בתמורה תשלום בביטקוין, כדי להסתיר את זהות המחזיק ואת מקורו. אנשים רבים רכשו את שירותי [המבקש], כך [שהמבקש] קיבל והחזיק בארנקי ביטקוין בסכום שווה ערך לכ-873,179 ש"ח, נכון למועד הגשת כתב האישום" (ע"פ 9197/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 1 (23.01.2020)).

3.מעשים אלו, ועוד כהנה וכהנה, תורגמו לשמונה אישומים שונים בכתב האישום שהוגש נגד המבקש. המבקש הודה בעובדות כתב האישום, ומשנקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין, הורשע על-פי הודייתו בשורה של עבירות: סחיטה באיומים; פרסום ידיעות כוזבות הגורמות פחד ובהלה; ידיעות כוזבות בנוגע לעבירת פשע; קשירת קשר לפשע; איומים; התחזות כאדם אחר; נשיאת נשק; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; תקיפה הגורמת חבלה של ממש; מתן אמצעים לביצוע פשע; פרסום תועבה ובו דמות של קטין; החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין; תיווך לסחר בסם מסוכן; חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת; מידע כוזב; והלבנת הון.

4.בהמשך, גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המבקש, והעמיד אותו על עשר שנות מאסר בפועל. ערעור המבקש על גזר הדין – התקבל. בית משפט זה הפחית את עונשו והעמיד אותו על 7 שנות מאסר. בין היתר נקבע, כי "יש ליתן משקל מהותי בגזירת דינו של המערער להיותו מצוי בספקטרום האוטיסטי (בתפקוד גבוה)" (שם, בפסקה 44).

5.לאחר שריצה שני שליש מתקופת מאסרו, הובא עניינו של המבקש לפני ועדת השחרורים, וזו דחתה כאמור את בקשתו לשחרור מוקדם. ערעור שהגיש המבקש על החלטת ועדת השחרורים, נדחה גם הוא על-ידי בית המשפט המחוזי. תחילה צוין כי "יש לתת את הדעת לחומרת מעשיו של העותר, תוצאותיהם הקשות, והמניפולטיביות העולה מהם"; כי "יש גם לתת את הדעת למסמך מטעם משרד המשפטים האמריקאי ממנו ניתן ללמוד על חומרת המעשים והנזק הפוטנציאלי ליחסים בין מדינת ישראל לבין ארה"ב"; וכי, "בהתאם לבדיקות שנערכו לעותר, חרף מצבו והיותו מאובחן כאוטיסט, הרי שהוא בעל רמת משכל גבוהה ומבין היטב את מעשיו ולפיכך גם נמצא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין". לבסוף צוין, כי "לכל אלה יש להוסיף את החומר המודיעיני הרב, הגלוי והחסוי, שהצטבר בעניינו של העותר. חומר זה מלמד על התנהלות עבריינית חסרת מעצורים, ועל הסיכון המובהק הקיים בשחרורו של העותר. לחובת העותר נרשמו לא פחות מ- 523 אירועים משמעתיים, 18 עבירות משמעת ו-41 שלילות טובות הנאה. בין היתר אירעו ניסיונות בריחה, ניסיון לעקור את החלון בתאו, הצפת תאו במים ועוד. במהלך המאסר ביצע העותר שלוש עבירות בגינן הורשע בפלילים". נוכח כל האמור, נקבע כי אין מנוס אלא לדחות את ערעורו של המבקש.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי.

6.לאחר שנתתי דעתי על טענות המבקש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה. "כידוע, רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בעתירה מינהלית נגד החלטתה של ועדת השחרורים, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש" (בר"מ 6678/23 סולטאן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 והאסמכתאות שם (26.9.2023)). שאלה שכזו אינה מתעוררת בענייננו. הבקשה נטועה כל כולה בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי. די בכך כדי להביא לדחייתה של הבקשה.

7.בהתחשב במצבו המורכב של המבקש, מן הראוי לציין, כי אין בהחלטה זו כדי לסתום את הגולל על אפשרות שחרורו המוקדם. ככל שהמבקש ישתלב במסגרת טיפולית כלשהי, שיהא בה כדי להפחית באופן ממשי מן המסוכנות הנשקפת ממנו בכלל, והמסוכנות המינית בפרט, אזי יוכל לשוב ולהגיש בקשה לדיון חוזר בעניינו לפני ועדת השחרורים, בהתאם להוראת סעיף 19(5) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001.

8.אשר על כן, בכפוף לאמור לעיל, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.