בר"מ 1713-24 בר"מ 1713-24

הצדדים העלו בבקשות רשות הערעור שהגישו טענות רבות. על פני הדברים, נראה כי ברובן המכריע – אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור; חלקן אינן מעוררות שאלה עקרונית, מקצתן אף נדונו במפורש בפסיקת בית משפט זה (כך למשל, טענת הוועדה באשר לסמכות לתקן שומה לפי סעיף 14(ו) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה), נדונה ונדחתה בע"א 8453/09 קרן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 16 (2.1.2012)).

עיקרם של דברים, לוז המחלוקת נעוץ בשניים: פרשנות המונח 'מקרקעין' בסעיף 1 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, וההכרה בעלויות הקמת המבנה, או 'התאמתו' ליעוד מסחרי, לצורך חישוב ההשבחה. דא עקא, נראה כי מחד גיסא, עמדת החברה שלפיה בנסיבות העניין יש לפרש את המונח 'מקרקעין', לצורך חישוב היטל ההשבחה, בתור קרקע בלבד בנטרול המבנים – אין לה על מה שתסמוך; ומאידך גיסא, גם עמדת הוועדה כי יש לחשב את שווי המצב הקודם לפי שווי הקרקע עם מבנה בייעוד תעשיה, את שווי המצב החדש לפי שווי הקרקע עם מבנה בייעוד מסחרי, ובד בבד לא להתחשב ב'עלויות ההקמה' של המבנה בייעוד מסחרי לצורך נטרול ההשבחה שנוצרה מרכיב זה – אינה מתיישבת עם הדין. גם באשר לאופן חישוב 'עלויות ההקמה' – לא מצאתי ממש במרבית טענות הצדדים. זאת, למעט בסוגיית התערבות ועדת הערר, בהחלטתה מיום 13.6.2022 – ולאחריה, התערבות בית המשפט המחוזי בהחלטה זו – בתמהיל עסקאות ההשוואה, כפי שנקבע בחוות דעת השמאי המייעץ, בעקבות החלטת ועדת הערר מיום 14.4.2015. בסוגיה זו – שיקולים לכאן ולכאן. משאלה הם פני הדברים, הרושם המתקבל הוא כי היקף המחלוקת שנותרה – תחום, ניתן לגישור.

ודוק: הסכסוך בין הצדדים ארוך שנים, ארוך מדי; כמות ההליכים שנוהלו בין הצדדים בוועדות ערר ובבתי משפט – רבה מספור. בשלה העת לכתת חרבות לאתים וחניתות למזמרות, לגדר סיכונים, ולסיים את הסכסוך. בהתחשב באמור, אמליץ לב"כ הצדדים לנהל משא ומתן ישיר, ולהגיע להסכמות לגבי המחלוקת שנותרה. לחלופין, ככל שהמשא ומתן לא יעלה יפה, אציע לצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק לגבי גובה ההשבחה בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בסכום כסף שבין 52,167,788 ₪ לבין 56,673,456 ₪.

הודעה משותפת מטעם הצדדים תוגש עד יום 26.8.2024.