פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
201/15
בר"ם
212/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש בבר"ם 201/15 והמשיב בבר"ם 212/15:
מנהל הארנונה של עיריית הרצליה
נ ג ד
המשיבה בבר"ם 201/15 והמבקשת בבר"ם 212/15:
אינטרגאמא נכסים (1961) בע"מ
בקשות רשות לערער על פסק הדין של
בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' יפרח) בעמ"נ
2084-03-14 מיום 11.12.2014
בשם המבקש בבר"ם 201/15 והמשיב בבר"ם
212/15:
עו"ד אסף הראל
בשם המבקשת בבר"ם 212/15 והמשיבה בבר"ם
201/15:
עו"ד דניאל זרימאני
החלטה
לפניי שתי בקשות רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' יפרח ) שקיבל חלקית ערעורים על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית הרצליה (להלן: ועדת הערר או הוועדה ) בעררים שנגעו לחיוב המבקשת בבר"ם 212/15 (להלן: אינטרגאמא נכסים או החברה ) בארנונה בין השנים 2013-2011.
תמצית העובדות וההליכים
1.
אינטרגאמא נכסים היא הבעלים והמחזיקה של נכס בתחום שיפוטה של עיריית הרצליה (להלן: העירייה ;
הנכס ). החברה הגישה עררים על שומות הארנונה השנתיות שהוטלה בגין הנכס בטענות שונות הנוגעות לחישוב השטח שחייב בארנונה. קביעות ועדת הערר הרלוונטיות לענייננו הן שתיים: ראשית נקבע כי אין לחייב את החברה בארנונה בגין שטח פתוח בקומת הגג של הנכס (להלן: מרפסת הגג ) שכן היא איננה עושה כל שימוש בו. שנית, קבעה הוועדה כי החברה חייבת בארנונה בגין שטח המקלט בנכס, וזאת נוכח הוראות צו הארנונה הרלוונטי.
2.
על החלטה זו הגישו הן החברה הן מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (להלן: מנהל הארנונה או המנהל ) ערעורים לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' יפרח ) קיבל את שני הערעורים באופן חלקי. אשר לסוגיות הנתונות במחלוקת לפנינו קבע בית המשפט כי לחברה יש אפשרות להשתמש במרפסת הגג ודי בכך כדי לחייבה בארנונה בגינה; וכי אשר למקלט – החברה לא עושה בו שימוש ואף לא יכולה לעשות בו שימוש בשל ייעודו לשעת חירום ולכן אין לחייב אותה בארנונה בגינו.
לפסק דין זה מכוונות בקשות רשות הערעור שלפניי. התבקשו והתקבלו תשובות לשתי הבקשות.
בר"ם 212/15
3.
החברה טענה כי בית המשפט לעניינים מינהליים שגה בקביעה שלפיה היא חייבת בארנונה בגין מרפסת הגג. נטען כי לא היה מקום להתערב בקביעותיה של ועדת הערר בהקשר זה, שהתבססו על ממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שהוועדה ערכה סיור בנכס. עוד טוענת החברה כי לא נעשה שימוש בשטח שבמחלוקת – ואף אין בו פוטנציאל שימוש – ולכן הוא אינו בר חיוב בארנונה; כי חיובה בשטח דנן מנוגד להגדרת "שטח בנוי" בצו הארנונה משנת 1985 ולכן – משלא התקבלו אישורי שרים להרחבת תחום הגדרה זו (וזאת לפי חקיקת ההקפאה) – חיובה בארנונה בשטח מרפסת הגג נעשה בחוסר סמכות; וכי עד לשנת 2011 הכיר מנהל הארנונה בכך שמרפסת הגג אינה ברת חיוב בארנונה, ואין העירייה רשאית לשנות מדיניותה בנושא.
4.
בתשובתו טען מנהל הארנונה כי טענות החברה נוגעות לסיווג שטח מרפסת הגג ומשכך אין הן מקימות עילה למתן רשות ערעור. לגופו של עניין נטען כי בשל מאפייניה, מרפסת הגג דנן נכנסת בגדר הגדרת צו הארנונה לשטח מבנה שאינו למגורים. אשר לטענה כי החיוב בארנונה נעשה בחוסר סמכות בשל חריגה מחקיקת ההקפאה טען המנהל כי הטענה לוקה בשיהוי, ומכל מקום אין מקומה בערעור מינהלי. עוד נטען כי גם אם העירייה שינתה את המדיניות בעניין החיוב דנן הרי ששינוי מעין זה מותר מקום שבו מדובר בתיקון טעות ויישום צו הארנונה.
בר"ם 201/15
5.
מכאן לבקשת רשות הערעור שהגיש מנהל הארנונה בשאלת החיוב של מקלט בבניין שאינו למגורים. המנהל טען כי מקלט נכנס בהגדרת שטח מבנה שאינו למגורים בצו הארנונה ומשכך שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בקבעו כי יש לפטור את החברה מתשלום ארנונה בגין המקלט. עוד נטען כי קיימת אפשרות, המותנית בקבלת רישיון, להשתמש במקלט לתכליות נוספות. לבסוף עמד מנהל הארנונה על כך שלשאלה זו משמעויות תקציביות רחבות והיא חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.
6.
החברה מצדה סומכת ידיה על קביעות בית המשפט לעניינים מינהליים בנושא זה. החברה מדגישה כי מקלט לא נמנה ברשימת הדוגמאות שבצו הארנונה לשטח מבנה שאינו משמש למגורים ולכן גם לפי הוראות הצו לא ניתן להטיל ארנונה בגינו. עוד נטען כי העירייה נוקטת במדיניות שלפיה ניתן פטור מתשלום ארנונה לשטחי מקלטים לשעת חירום והחיוב דנן מנוגד למדיניות זו; וכי האפשרות לקבל רישיון לשימוש במקלטים לצרכים נוספים מלבד התגוננות בחירום לא חלה בענייננו.
אדון בבקשות כסדרן. אקדים ואומר כי לא ראיתי לקבל את שתי הבקשות מן הטעם שאין הן מצדיקות ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" – הכל כפי שיפורט להלן.
דיון והכרעה
7.
אשר לבקשת החברה הנוגעת לסיווג מרפסת הגג – לאחר שבחנתי את הבקשה דנן ואת התגובה לה, מסקנתי היא כי דינה להידחות. כידוע, שאלת סיווגו של נכס לצורך חיובו בארנונה אינה מקימה ככלל עילה למתן רשות ערעור וזאת משום שמדובר בשאלה יישומית באופייה (בר"ם 8943/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב , פסקה 5 (19.1.2011); בר"ם 7095/11 טוניק נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב , פסקה 7 (9.11.2011) (להלן: עניין טוניק ); בר"ם 965/12 ציביאק נ' עיריית ת"א-יפו , פסקה 5 (8.5.2013)). בית המשפט לעניינים מינהליים מצא כי השטח שבמחלוקת נכנס בגדר צו הארנונה בהיותו מרפסת גג. קביעה זו נוגעת למאפייני הנכס ולסיווגו לפי צו הארנונה של העירייה והיא תחומה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה. אשר לטענות בדבר חריגה מחוקי ההקפאה ובעניין הניסיון לעקוף אותם בדרך של שינוי שיטת מדידה או על ידי שינוי מדיניות בה נקט המנהל בעניין החיוב בגין מרפסת הגג – טענות אלו אין מקומן בהליך של השגה על קביעת ארנונה כללית, אלא במסגרת של עתירה מינהלית. בית המשפט לעניינים מינהליים לא דן בטענות אלו לגופן ואף להשקפתי לא נכון לבררן במסגרת ההליך דנן (ראו למשל עניין טוניק , פסקה 5; בר"ם 1541/08 טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמת לרכב (96) בע"מ נ' מנהל הארנונה עיריית טירת הכרמל , פסקאות 16, 18 (27.8.2008)).
8.
אשר לבקשת מנהל הארנונה – אף לו הנחתי לצורך הדיון, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, כי קביעת בית המשפט לעניינים מינהליים לעניין החיוב בגין מקלט מנוגדת להוראות צו הארנונה הרלוונטי, הלכה היא עמנו כי טעות ביישום הדין אינה מצדיקה לבדה מתן רשות ערעור (ראו למשל בר"ם 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "שורקות" נ' גרמנוב , פסקה 14 (23.9.2012); בר"ם 8268/10
הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה נ' כחלון , פסקה 8 (28.4.2011); בר"ם 8730/06 חברת מגדלי אלרוב בע"מ נ' טייבר , פסקה 8 (14.12.2006)). משכך, בשים לב לאמת המידה להתערבות בית משפט זה ב"גלגול שלישי" בשאלות הנוגעות לסיווג נכס, לא מצאתי כי קמה עילה להתערב בפסק הדין קמא.
הבקשות נדחות אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' באייר התשע"ה (22.4.2015).
ש ו פ ט