בר"מ 2080/06 נאות רעות נ. שר הפנים

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים לדחות את בקשת המבקשות למתן צו ביניים במסגרת עתירה מינהלית שהגישו נגד המשיבים.

העובדות וההליכים

2.המבקשות הגישו שתי עתירות לבית המשפט קמא.

בעתירה הראשונה (עת"מ 2392/05) הן העלו טענות נגד קטעי כביש הנסללים באזור מודיעין. טענתן בתמצית הייתה כי היתרי הסלילה לאותם קטעים הוצאו על פי תוכניות שלאור שינוי הנסיבות שחל בשטח היה על המשיבות לבוחנן מחדש. בעתירה השנייה (עת"מ 1190/06) העלו המבקשות טענות נגד קטע כביש אחר הנסלל באיזור מודיעין (והמתחבר לאותם קטעים שנתקפו בעתירה הראשונה). טענתן בעתירה השנייה הייתה בתמצית כי אישור התכנית לקטע הכביש המדובר כמו גם היתר הסלילה ועבודות הסלילה נעשו ונעשים בניגוד לדין.

3.בבקשה לצו בייניים שהוגשה במסגרת העתירה הראשונה (בש"א 32486/05) התבקש שתופסק הסלילה ולחילופין שתאסר פתיחת הקטעים הנסללים ולחילופי חילופין שתוגבל התנועה באותם קטעים. הבקשה נדחתה וזאת מטעמים של שיהוי ומאזן נוחות (החלטה מיום 16.10.2005, כבוד השופט ע' פוגלמן). בית המשפט עמד שם על כך שמדובר בתכנית שאושרה למתן תוקף בשנת 2002 וכי עבודות הסלילה על סמך היתרי הסלילה החלו עוד בשנת 2004 (דהיינו יותר משנה לפני הגשת העתירה). גם בקשה לצו ביניים במסגרת העתירה השנייה (בש"א 30351/06) נדחתה (החלטה מיום 23.2.2006, כבוד השופט ע' פוגלמן). בית המשפט עמד שם על החלטתו בבקשה לצו ביניים במסגרת העתירה הראשונה וקבע כי אותם טעמים יפים גם לעניין הבקשה לצו ביניים במסגרת העתירה השנייה כאשר התכנית הנתקפת זו הפעם קיבלה תוקף כבר בשנת 1992 ועבודות הסלילה החלו, כאמור, בשנת 2004 מה עוד שקטע הכביש בו מדובר עומד בפני סיום סלילתו.

בקשת רשות הערעור

4.על דחיית הבקשה לצו ביניים במסגרת העתירה השנייה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. המבקשות טוענות, כזכור, כי קטע הכביש בו עסקינן כמו גם היתר הסלילה ועבודות הסלילה נעשו ונעשים בניגוד לדין. לטענתן, התכנית בה אושר קטע הכביש נתקבלה על פי חוק הליכי תכנון ובניה (הוראת שעה), התש"ן-1990 (להלן: החוק) "המהווה ערוץ תכנוני שנועד לאשר תוכניות לבניית מבני מגורים בלבד ו אינו נועד בשום מקרה ובשום תנאי לאישור סלילה של דרכים " (ההדגשה במקור). על כן, לטענתן, "נפל פגם חמור ומהותי בפעולות מוסדות התיכנון". פגם זה, כך לגישת המבקשות, תוצאתו היא בטלות, ואין להישמע לטענות של שיהוי ועלויות כספיות מקום שמדובר בפגם כאמור המגיע לכדי חוסר סמכות. לפיכך, טוענות המבקשות, טעה בית המשפט קמא משנתן החלטה זהה בשתי העתירות. המבקשות מוסיפות וטוענות כי אף אם התכנית אינה בטלה הרי תנאי לתוקפה על פי סעיף 6 לחוק הוא התחלת העבודות על פיה תוך שלוש וחצי שנים. תנאי זה לא התקיים בענייננו עת העבודות החלו כעבור יותר מעשר שנים. לכן, לטענת המבקשות, תוקף התכנית ממילא כבר פקע. כמו כן טוענות המבקשות כי אף על פי תקנון התכנית חלף עבר לו המועד לסלילה. לבסוף טוענות המבקשות כי מבחינת מאזן הנוחות יגרם להן נזק בלתי הפיך אם לא יינתן צו ביניים כמבוקש ולמעשה תתייתר העתירה.

5.לבקשה שהוגשה לבית משפט זה לא צורפו מלכתחילה תגובות המשיבים, שהוגשו לבית המשפט קמא, ורק בעקבות החלטתי הגישה אותן המבקשת. בתגובות התנגדו המשיבים כולם למתן צו ביניים. המשיבות 3-4 (להלן: המשיבות) טענו שם כי התכנית אותה תוקפות המבקשות היא פרי יוזמתה של המבקשת 1 עצמה ואין לקבל כעת טענה כאילו התכנית התקבלה בחוסר סמכות. בהקשר זה מוסיפות המשיבות וטוענות כי המבקשת 1 הסתירה מבית המשפט (קמא), בין היתר, את העובדה שהיא היא זאת שיזמה את התכנית ועל כן יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים. לגופו של עניין המשיבות טוענות כי אין לקבל את טענת המבקשות לפיה תכנית על פי החוק יכולה לכלול רק מבנים למגורים ופשיטא כי תכנית על פי החוק יכולה לכלול גם את כל התשתית הקשורה באותם מבנים לרבות כבישים, דרכי גישה וכיו"ב. גם את הטענה החלופית של המבקשות לפיה התכנית נעדרת תוקף משחלף הזמן לביצועה דוחות המשיבות כאשר לטענתן, כל בניית המבנים על פי התכנית ממילא הושלמה בתוך תקופת הזמן הקבועה בחוק. לכן, אין עוד מגבלות על תקופת תוקפה של התכנית לביצוע חלקים שוליים ממנה כגון קטע הכביש בו מדובר. יתר על כן, אף אם נכונה הטענה כי לא הוחל בביצוע התכנית במועד אין החוק קובע שהתכנית פוקעת. באשר למאזן הנוחות טוענות המשיבות כי קבלת הבקשה לצו ביניים תערער לחלוטין את המערך התחבורתי של העיר מודיעין-מכבים-רעות ותגרום לקשיים רבים בחייהם של תושבי העיר. כמו כן יחשוף הדבר את הקופה הציבורית לתביעות מצד הקבלנים המבצעים את העבודה מה גם שעצירת העבודות עלולה לגרום לתשתית שכבר נסללה נזקים וכך לגרום לבזבוז נוסף.

דיון

6.דין הבקשה להדחות. אכן, יתכן והמבקשות צודקות בכך שטענותיהן ראויות לבירור אך אין די בטעם זה, כשלעצמו, כדי להצדיק צו ביניים מה גם שהמשיבות מעלות טענות כבדות משקל נגד טענותיהן של המבקשות. הדיון בהליך העיקרי קבוע בפני בית המשפט לעניינים מינהליים ליום 15.6.2006.

7.בכל אופן, העיקר בבקשה לצו ביניים הוא מאזן הנוחות וזה אינו נוטה לטובת המבקשות. בעניין זה מקובלים עליי דבריו של השופט פוגלמן ב- בש"א 32486/05 הנזכרת:

"גם אם נניח לטובת המבקשות (ומודגש כי מדובר בהנחה בלבד), כי העתירה מעלה שאלה הראויה לדיון, מחייב מאזן הנוחות את דחייתה של הבקשה.

עצירת סלילת הכביש, או אי פתיחתו לתנועה, תביא לפגיעה ניכרת במשיבים, באינטרס הציבור, ובתושבי מודיעין...

בנפרד מן האמור, עצירת המשך הסלילה בשלב מאוחר זה, עלולה לחשוף את הקופה הציבורית לתביעות מצד קבלנים עימם התקשרו הרשויות לביצוע העבודות.

מן הצד האחר, המשך סלילת הכביש ופתיחתו לתנועה לא תמנע סעד אפקטיבי למבקשות, אם ימצא בית המשפט בהליך העיקרי כי יש עילה לכך"

אין לקבל את טענת המבקשות כי ללא צו ביניים תתייתר העתירה ויגרם להן נזק בלתי הפיך. סלילת הכביש עתה לא תמנע דיון בעתירת המבקשות ואם יסתבר בסופו של יום כי יש מקום לקבל את העתירה יוכל בית המשפט ליתן סעד אפקטיבי. כך למשל עשינו ב- בג"צ 10/00 עיריית רעננה נ' המפקחת על התעבורה - מחוזות ת"א והמרכז , פ"ד נו (1) 739 עת נתנו תקופת מעבר לרשות להיערך בתכנית מאושרת וקבענו ש"אם לא תאושר תכנית עד תום תקופת המעבר, תפעיל המפקחת על התעבורה את סמכויותיה כך שהשימוש בתוואי ככביש מעבר ייפסק" ( שם , בע' 758). במילים אחרות, אם תתקבל עתירת המבקשות לאחר סלילת הכביש, לא יהיה בכך כדי לפגוע בכוחו של בית המשפט ליתן סעדים מסעדים שונים, שכמובן אין צורך לעמוד עליהם כעת, וכפי שקבעה השופטת פרוקצ'יה "היה ויימצא בסופו של יום כי טענות המבקשת תתקבלנה... ניתן יהיה במידת הצורך לבטל את התכנית או לשנותה על מכלול התוצאות המתבקשות מכך" (עע"מ 2647/05 פז חברת נפט בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז (החלטה מיום 27.7.2005, לא פורסמה)).

סוף דבר

8.הבקשה נדחית. משלא נתבקשו תגובות לא יעשה צו להוצאות.