בר"מ 2084/16משיח גן ישראל בע"מ נ. מנכ"ל משרד החינוך

1.

המבקשת מפעילה זה כמה שנים בית ספר לבנות וגן ילדים לחינוך חרדי (להלן: בית הספר

ו גן הילדים ) הפועלים במבנה שנבנה על פי היתר בנייה לבית מגורים על קרקע בבעלות מנכ"ל המבקשת בישוב יסוד המעלה. מוקד הבקשה שלפניי הוא בבית הספר, שאין מחלוקת כי הוא הוקם מבלי שביקשה המבקשת, וממילא מבלי שקיבלה רישיון לשם הפעלתו מאת המשיב. על רקע זה ניהלה המבקשת התדיינות ארוכה מול המשיב לרבות הליכים משפטיים. הליכים אלה פורטו בהרחבה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 11.2.2016 (כב' השופטת נ' בן אור ) שהוא נושא הבקשה שלפניי, ומשכך אציג את הדברים בתמצית.

2.

ביום 9.4.2013 הוציא המשיב צו סגירה לבית הספר (להלן: צו הסגירה ) . מספר חודשים לאחר מכן, נסגר בית הספר – שיועד בתקופה זו לבנים – ותלמידיו פוזרו למסגרות חלופיות אחרות. בסמוך לכך, הגישה המבקשת בקשה חדשה לקבלת רישיון לשנת הלימודים תשע"ה, עבור בית ספר לבנות. הבקשה נדחתה על ידי מנכ"לית המשיב. ערר המבקשת על החלטה זו לוועדת הערר לפי חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן:

ועדת הערר ו חוק הפיקוח ) נדחה . על החלטות אלו ערערה המבקשת. ביום 12.2.2015 נתן בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט מ' סובל ) תוקף של פסק דין להסכמת

הצדדים, שלפיה ככל שהמבקשת תגיש בקשה חדשה לרישיון עבור בית הספר לשנת הלימודים תשע"ו עד ליום 30.3.2015, ובכפוף לבדיקות בטיחות ובריאות, צו הסגירה לא ייאכף (להלן: הערעור הראשון ) . בסמוך לכך, נודע למשיב כי נגד מנכ"ל המבקשת מתנהלים הליכים פליליים (שהסתיימו בהרשעה ביום 11.6.2015) בגין עבירות הבנייה הנטענות במבנים המשמשים את בית הספר ואת גן הילדים; וכן כי היתר הבנייה הקיים למבנה בית הספר – שאליו התייחסה המבקשת בדיון בערעור הראשון – אינו אלא היתר בנייה למגורים בלבד, שאין לו טופס אכלוס כנדרש בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל-1970, ושלא ניתן לקיים בו פעילות חינוכית.

3.

במקביל, הגישה המבקשת למשיב בקשה לקבלת רישיון להפעלת בית הספר לשנת הלימודים תשע"ו. בקשה זו נדחתה על ידי מנכ"לית המשיב, וזאת בין היתר על יסוד עבירות הבנייה המבוצעות במתחם; וקיומם של ההליכים הפליליים נגד מנכ"ל המבקשת. בנוסף, הגישה המבקשת לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בקשה להיתר לשימוש חורג במבנה שבו פועל גן הילדים, תוך שניסתה במובלע – כעולה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים – לקבל היתר לשימוש חורג לגן הילדים ולבית הספר. משכך, ועל רקע התנגדות ראש המועצה המקומית למתן ההיתר, הבקשה נדחתה.

4.

בסמוך לכך, הגישה המבקשת ערר על החלטת מנכ"לית המשיב בעניין מתן רישיון הפעלה לבית הספר לשנת הלימודים תשע"ו לוועדת הערר, שהחליטה על דחייתו על יסוד טעמים תכנוניים. ביום 11.2.2016 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור ) ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו, וזאת מן הטעם שלמבקשת לא היה היתר בנייה כדין עבור מבנה בית הספר ואף לא היתר לשימוש חורג, הגם שהיה בידה היתר בנייה למגורים בעבור המבנה. בית המשפט דחה את טענת המבקשת שלפיה סברה כי די בבקשה לקבלת היתר לשימוש חורג בעבור גן הילדים לצורך קבלת רישיון גם עבור בית הספר. נקבע כי התנהלות המבקשת הייתה נגועה בחוסר תום לב כשהציגה לפני בית המשפט מצג כאילו הבקשה להיתר לשימוש חורג בעבור גן הילדים הוגשה גם עבור מבנה בית הספר.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים כולל טעויות יסודיות המחייבות את בירור הבקשה לפני בית משפט זה. נטען כי בית המשפט שגה – בין היתר – כשקבע כי אין לתת למבקשת רישיון משום שאין בידה היתר לשימוש חורג עבור מבנה בית הספר; כשקבע כי המבקשת ניסתה להטעות את בית המשפט, כשטענה כי בקשתה להיתר לשימוש חורג התייחסה לבית הספר ולגן הילדים יחדיו, בעוד שלמעשה היא התייחסה לגן הילדים בלבד; ובכך שלא נתן משקל ראוי לשיקול בדבר רצון האוכלוסייה הדתית בישוב לחנך את ילדיה בהתאם להשקפת עולמה. עוד נטען כי ההחלטות בעניין המבקשת היו נגועות במניעים זרים, על רקע התנגדות ראש המועצה המקומית להקמת מוסדות חינוך חרדים בישוב.

ביום 31.3.2016 הגישה המבקשת בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים למשיב להימנע מסגירת בית הספר ומפיזור תלמידותיו, וזאת לאחר שבחודש פברואר 2016 החל המשיב בהליכי פינוי. נטען כי מאזן הנוחות נוטה במובהק למניעת סגירת בית הספר בעיצומה של שנת הלימודים; וכי סיכויי הבקשה שלפניי להתקבל טובים. במקביל עתרה המבקשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, אשר להחלטת המשיב לסגור את בית הספר במהלך שנת הלימודים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות. כפי שנקבע בעניין זכרון שלמה , על בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטת ועדת הערר לפי חוק הפיקוח תחול אמת מידה מצמצמת, שבגדרה רשות תינתן רק כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (בר"ם 5725/14 עמותת זכרון שלמה נ' מדינת ישראל , פסקאות 11-10 (21.12.2014) (להלן: עניין זכרון שלמה ); בר"ם 1284/16 עמותת אל נהדה לחינוך ומורשת במשולש הצפוני נ' משרד החינוך , פסקה 6 (6.3.2016) (להלן: עניין אל נהדה ); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה באה בקהלם של המקרים האמורים. המבקשת התמקדה בבקשתה בטענות שלפיהן בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים – שאימץ את עמדת ועדת הערר ומנכ"לית המשיב – נפלו שגיאות הן לעניין מתן הרישיון לבית הספר, הן לעניין תום ליבה והתנהלותה של המבקשת. טענותיה של המבקשת הן "ערעוריות" באופיין; והן אינן חורגות מדל"ת אמות המקרה הפרטני שלפניי. משכך, לא ראיתי עילה – על פי אמת המידה האמורה –לאפשר את בירור הבקשה לפני ערכאה זו.

7.

בצד האמור, אין אלא לשוב ולהדגיש את אשר חזרנו ואמרנו לא אחת – ניתן להתיר קיומו של בית ספר במבנה רק כאשר שימוש זה מותר על פי דיני התכנון והבניה (והשוו אך לאחרונה לעניין אל נהדה ).

הבקשה נדחית אפוא ומאליה מתייתרת הבקשה ל צו ארעי ולצו ביניים . משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.