פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"מ
22/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
אלכס אלווין
נ ג ד
המשיבה:
רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
בעמ"ן 20507-09-18 שניתן מיום 16.12.2018 על-ידי השופט ר' וינוגרד, ובקשה
לצו ביניים
בשם המבקש:
עו"ד טל פרושן
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 16.12.2018 (עמ"ן 20507-09-18, השופט ר' וינוגרד ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטותיו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל , התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ) מיום 18.3.2018 ומיום 10.6.2018 ( ערר (י-ם) 1890-17 , הדיין א' חלבגה ). בצדה של בקשת הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני בערעור, כמפורט להלן.
רקע והליכים קודמים
2.
מקורו של ההליך שבפני בבקשה שהגיש המבקש להסדרת מעמדו בישראל. בקשתו המקורית של המבקש הוגשה מכוח נוהל מספר 10.1.0015 שעניינו "טיפול בנתין זר הטוען כי אין מדינה אליה ניתן להרחיקו" מיום 4.7.2007, והטיפול בה טרם הסתיים. ייאמר כבר עתה כי בינתיים נכנס לתוקף נוהל מספר 10.1.0015 שעניינו "טיפול במי שטוען שהוא מחוסר אזרחות" שפורסם בהמשך (שני הנהלים יכונו להלן, בהתאמה: הנוהל הישן ו- הנוהל החדש ).
3.
המבקש, יליד ג'מייקה, נכנס לגבולות המדינה שלא כדין בחודש ינואר 2006 כנוסע סמוי באנייה. לטענתו, עוד מילדותו המוקדמת עזב את ג'מייקה עם אמו, שבהמשך אף נטשה אותו, ובפועל נע ונד בין מרוקו אלג'יר וספרד. כשלושה חודשים לאחר כניסתו לישראל נעצר המבקש והושם במשמורת עד ליום 3.3.2008. ממועד זה ואילך המבקש משוחרר בתנאים. לטענתו, הוא פנה לגורמים שונים שיסייעו לו בהסדרת מעמדו, עד שלבסוף ביום 31.10.2010 הגיש את הבקשה לקבלת מעמד מכוח הנוהל הישן.
4.
ביום 18.7.2010 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עת"ם 25267-07-10). במסגרת הדיון בעתירה הוסכם בין הצדדים כי רשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה, תעניק למבקש רישיון ישיבה מסוג ב/1 לחצי שנה בהתאם לנוהל הישן, וכי במהלך תקופה זו תערוך בירור בדבר זהותו ואזרחותו. בהתאם לכך, ביום 13.10.2010 העתירה נמחקה. לטענת המבקש, הרישיון הוארך מעת לעת עד ליום 30.8.2013, ואז סורבה בקשה שהגיש לחדשו.
5.
בשלב זה, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שנסבה על ההחלטה שלא לחדש את רישיון הישיבה שלו (עת"ם 2412-01-14). עם הקמתו של בית הדין לעררים הועבר הטיפול בעתירה אליו (ערר (י-ם) 1565-14).
6.
ביום 21.8.2014 קיבל בית הדין את הערר, וקבע כי על עניינו של המבקש חל הנוהל הישן, וכי בהתאם לכך יוארך רישיון הישיבה של המבקש מסוג ב/1 לתקופה של חצי שנה שבמהלכה יימשך הטיפול במבקש. זאת, עד שייכנס לתוקפו הנוהל חדש העוסק בעניינם של מחוסרי אזרחות שהסתתנו לישראל, וכל עוד מחזיק המבקש ברישיון ישיבה תקף.
7.
ביום 17.9.2014 הגיש המבקש בקשה ל"שדרוג" רישיון הישיבה שלו למעמד א/5 מכוח הנוהל הישן, מן הטעם שלפי נוהל זה לאחר שנה שבה אדם החזיק ברישיון מסוג ב/1, יש להעלות את עניינו לבחינתו של מנהל המשיבה. המשיבה סירבה לבקשה זו. לאחר הליך נוסף שהתנהל בבית הדין לעררים, שאין צורך להידרש לכל פרטיו, הודיעה המשיבה כי רישיון הישיבה ב/1 שניתן למבקש יוארך בחצי שנה נוספת שבמהלכה ייבדק עניינו על-ידי המשיבה ועל-ידי משרד החוץ, והערר נמחק.
9.
ביום 28.2.2017 הגיש המבקש ערר נוסף, העומד ביסוד הבקשה דנן. במשך מספר חודשים ביקשה המשיבה דחיות להגשת עמדתה לבית הדין לעררים מן הטעם שטרם התגבש עדכון ממשרד החוץ הנחוץ לבירור עניינו של המבקש הטוען כי הוא מחוסר אזרחות. ביום 13.11.2017, משטרם הוגשה תגובת המשיבה, הורה בית הדין לעררים להעניק למבקש רישיון מסוג א/5 עד לסיום הדיון בערר. בהתאם לכך, ביום 1.1.2018 הונפק לו רישיון מסוג א/5 לתקופה של שנה.
10.
ביום 18.3.2018 התקיים דיון המשך בערר, אך בא-כוחו של המבקש לא התייצב לדיון, לטענת המבקש בשל טעות שנפלה בתום לב. בתום הדיון נתן בית הדין לעררים החלטה בהיעדר התייצבות מכוח תקנה 21(א)(3) לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית הדין לעררים), התשע"ד-2014. במסגרת ההחלטה ניתנה למשיבה ארכה נוספת של חצי שנה לגיבוש עמדתה, תוך שנקבע כי אם לא תוגש עמדה מאת משרד החוץ בעת הזו יהא על המשיבה לקבל החלטה בעניינו של המבקש בהתאם למסמכים המונחים בפניה. בהתאם לכך, הורה בית הדין לעררים על הנפקת רישיון ישיבה ב/1 למבקש עד למתן החלטה אחרת.
11.
ביום 10.6.2018 דחה בית הדין לעררים בקשה שהגיש המבקש לביטול ההחלטה מיום 18.3.2018 הן מטעמים פרוצדורליים (איחור בהגשתה ואי-צירוף תצהיר כנדרש), והן לגופה, מן הטעם שסיכויי הערר שהגיש המבקש להתקבל נמוכים. בית הדין עמד על כך שהוראות הנוהל הישן אינן מחייבות מתן רישיון ישיבה מסוג א/5 אלא רק קובעות שבתום תקופה של שנה שבה ישיבתו של אדם בישראל מוסדרת מכוח רישיון ב/1 יעלה עניינו לבחינתו של מנכ"ל המשיבה. בית הדין ציין בהחלטתו כי בדיון שהתקיים ביום 3.6.2018 ציינה המשיבה כי התקבלה תשובה ממשרד החוץ, וכי המשיבה תיתן החלטתה בעניינו של המבקש בהתאם לנהליה. בשלב זה, קבע בית הדין כי על המבקש למצות את ההליך במישרין מול המשיבה, והדגיש כי רישיון מסוג ב/1 שניתן כאמור למבקש מאפשר לו לעבוד בישראל עד שתתקבל ההחלטה בעניינו.
12.
על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי ציין כי לא שוכנע שהבקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד הוגשה במועד, ואף הוסיף ודחה את טענותיו של המבקש לקבלת רישיון א/5 לגופן.
בקשת רשות הערעור
13.
בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בצדה של זו הוגשה גם בקשה למתן "צו ביניים וצו ארעי במעמד צו אחד להקפאת המצב הקיים", כך שהרישיון מסוג א/5 שקיבל המבקש בעבר ייוותר על כנו. בין היתר טוען המבקש כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי לגופו של עניין נסמכו על טענות שהמשיבה עצמה לא מחזיקה בהן. בנוסף, טוען המבקש כי המשיבה מסתירה ממנו את עמדת משרד החוץ שיש לה השפעה מכרעת בעניינו, כי ביטול הרישיון שקיבל מסוג א/5 נעשה במעמד צד אחד שלא כדין, וכי הקביעות בדבר סיכויי ההליך בעניינו הן שגויות. בנוסף, טוען המבקש כי בעוד שלמשיבה ניתנות ארכות ארוכות שנים ודחיות מרובות, שגגה אחת מצדו, שהתבטאה באי-התייצבות בא-כוחו לדיון פוגעת בו באופן בלתי צודק. כמו כן, המבקש מציין כי הוא שומר חוק ולא הפר את החלטות המשיבה בעניינו.
דיון והכרעה
14.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף בלא לבקש את תגובת המשיבה. כידוע, רשות להגיש ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים בדונו בהחלטה של בית הדין לעררים תינתן בצמצום, והדבר נכון ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטת ביניים של בית הדין לעררים. על המבקש לעורר שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני, בשים לב לאופיו של בית הדין ולמומחיותו, או למצער להצביע על פגיעה בלתי מידתית שתיגרם לחירותו
(ראו: בר"ם 6698/15
וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 3 (19.10.2015); בר"מ 8095/15 פרננדס נ' מדינת ישראל (6.12.2015); בר"ם 7172/16
בבנקו נ' מדינת ישראל – משרד הפנים , פסקה 12 (8.1.2017); בר"מ 4631/17 פלונית נ' שר הפנים , פסקה 29 (17.07.2017) ; בר"ם 8338/17
אסטגוי נ' משרד הפנים , פסקה 7 (19.11.2017)).
15.
איני סבורה כי הבקשה דנן עומדת באמת המידה האמורה. ההליך בעניינו של המבקש לא תם, ולא ניתנה החלטה סופית ביחס אליו. המשיבה עדיין מגבשת את עמדתה בנוגע למבקש, בהתאם לבירור שנערך במשרד החוץ בעניינו. בתקופת הביניים מחזיק המבקש ברישיון ישיבה בישראל המאפשר לו להתפרנס. כפי שצוין, הרישיון מסוג א/5 שהוצא למבקש ניתן באופן ארעי ובמסגרת החלטת ביניים, כך שאין בו כדי להקנות למבקש זכות עצמאית להחזיק בו באופן קבוע. הדברים נאמרים מבלי להקל ראש באכזבתו של המבקש שממתין זה מכבר להחלטת המשיבה בעניינו, או אף בהבדלים בין הזכויות הנלוות לישיבה בישראל מכוח רישיונות הישיבה השונים.
16.
נוסיף את המובן מאליו: זכויותיהם וטענותיהם של הצדדים שמורות להמשך ההליך לאחר שתתקבל בו החלטה סופית.
17.
סוף דבר, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני. בנסיבות העניין ומאחר שלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בטבת התשע"ט
(3.1.2019).
ש ו פ ט ת