בר"מ 2303/20 פלוני נ. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים שניתנו בימים 1.3.2020, 5.3.2020 ו-24.3.2020 (עת"ם 25432-01-20, השופט א' אברבנאל ), ובצדה בקשה למתן צו ארעי.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, יליד שנת 1986, הוא תושב אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור ) שנכנס לישראל שלא כדין, לפי הנטען, לפני כ-20 שנים, ומאז נכנס ויוצא בשעריה לסירוגין. לטענת המבקש, הוא מאוים ונרדף על-ידי משפחתו מאז נודעה להם נטייתו המינית, ועל כן הוא נאלץ להימלט פעם אחר פעם לישראל. המבקש מוסיף ומפרט את נסיבות חייו הקשות אף במהלך השנים שבהן חי בישראל, ובכלל זה את מצבו הרפואי וניסיונות התאבדות בעבר.

3.

לאורך השנים המבקש היה מעורב בפלילים, ובתוך כך הורשע בעבירות שונות (מעבר לעבירות שעניינן כניסה או ישיבה בישראל שלא כדין) שבגינן המבקש אף ריצה עונשי מאסר שונים במספר הזדמנויות. כמו כן, בשנת 2019 המבקש הוחזק במעצר מנהלי, אך על רקע קיומה של חלופה פלילית לבסוף הועמד לדין ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר.

4.

ביום 10.10.2019 המבקש הגיש למינהל האזרחי ביהודה ושומרון (להלן: המינהל האזרחי ) בקשה למתן היתר שהייה בישראל. המבקש כלל בבקשתו את טענותיו למאוימות בשל נטייתו המינית כמפורט לעיל. ביום 8.12.2019 קיים מתאם הרווחה במינהל האזרחי (להלן: מתאם הרווחה ), האמון על מתן חוות דעת מקצועית במקרים מסוג זה, ראיון עם המבקש. בחוות דעת שנערכה ביום 23.3.2019 ציין מתאם הרווחה בין השאר כי המבקש מתמודד עם התמכרות לסמים ומגלה דפוסי התנהגות מסוכנים לעצמו ולסביבתו. ביחס למסוכנות הנשקפת, לכאורה, למבקש באזור צוין כי "מניתוח דבריו לא עולה סכנה מידית לפגיעה בו על רקע נטייתו המינית או בכלל". בסיכומו של דבר, מתאם הרווחה לא המליץ על מתן היתר שהייה למבקש בישראל. בהמשך לכך, ביום 31.12.2010 נדחתה הבקשה על-ידי אחראי יחידת הרווחה במינהל האזרחי.

5.

ביום 12.1.2020 הגיש המבקש עתירה כנגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובצדה בקשה לצו ביניים שיאסור על הרחקתו מישראל. במסגרת הבקשה טען המבקש, בעיקרו של דבר, כי נשקפת סכנה ממשית לחייו באזור ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובתו. המדינה התנגדה לבקשה לצו ביניים, וזאת, לפי הנטען, בשל קיומו של מידע פלילי וביטחוני רב ועדכני בעניינו של המבקש. המדינה הדגישה בהקשר זה הן את הרשעותיו של המבקש, שבגינן ריצה מאסרים, והן את המידע הביטחוני שלפיו שהייתו בישראל מסכנת את ביטחון הציבור, כפי שעולה אף מהחזקתו במעצר מינהלי בשנת 2019. ביום 13.1.2020 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ארעי לפיו לא יינקטו הליכי אכיפה כנגד המבקש, עד למתן החלטה אחרת.

6.

בהמשך לכך, ולאחר שהוגשה תגובת המדינה לבקשה למתן צו ביניים, ביום 1.3.2020 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הצו הארעי שניתן, בקבעו כי לנוכח החשש לסיכון פלילי וביטחוני הנשקף מהמבקש, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. עוד צוין, כי על פני הדברים נראה כי סיכוייה של העתירה להתקבל אינם גבוהים באופן המצדיק מתן צו ארעי. בדיון שהתקיים בבקשה לצו ביניים ביום 5.3.2020 הגישה המדינה לעיונו של בית המשפט המחוזי דו"ח חסוי בדבר המידע הביטחוני בעניינו של המבקש. לאחר העיון בחומר החסוי, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו ביניים והפנה להחלטתו הקודמת כמו גם לחומרים המשטרתיים שצורפו לתגובת המדינה. להשלמת התמונה יצוין כי המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטותיו אלה של בית המשפט המחוזי, וזו נדחתה ביום 24.3.2010.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

7.

ביום 29.3.2020 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפני, הנסבה על החלטותיו אלה של בית המשפט המחוזי, ובצדה בקשה למתן צו ארעי. בו ביום הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על גירושו של המבקש מישראל עד למתן החלטה אחרת.

8.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לסכנה הנשקפת לו אם יגורש לאזור, ועל כן נדרשת התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו. אשר להליכים הפליליים שהתנהלו בעניינו, המבקש טוען כי מרביתם נוגעים לשהייתו הבלתי חוקית בישראל, להבדיל מעבירות אלימות, ועל כן הם אינם מבססים מניעה פלילית לשהותו בישראל. עוד טוען המבקש, כי אף לא מתקיימת מניעה ביטחונית לשהייתו בישראל.

9.

בתגובתה מיום 5.4.2020 טוענת המדינה כי דין הבקשה להידחות בהתחשב באמות המידה המצמצמות החלות על הדיון בה. לגוף הדברים, נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה לאחר דיון שבמסגרתו נמסרו לעיונו חומרים חסויים המעידים על כך שקיימת מניעה ביטחונית למתן צו ביניים. עוד נטען, כי מאזן הנוחות אינו נוטה אל עבר קבלת הבקשה, וזאת בהתחשב בהמלצותיהם של משטרת ישראל וגורמי הביטחון, המבוססות בין היתר על התבטאויותיו של המבקש בגדרן הוא הצהיר בפני חיילת שבכוונתו לפגוע במטרות ישראליות ואף איים על שוטר כי ירצח אותו. לטענת המדינה, הדברים אמורים בפרט בהתחשב במצבו המעורער של המבקש, שעליו הוא מעיד בעצמו, ובשים לב להתרשמותו של מתאם הרווחה מדפוסיו הבעייתיים. המדינה מדגישה, בנוסף, את שצוין לעיל, דהיינו שאך לאחרונה המבקש הוחזק במעצר מינהלי על רקע מסוכנותו לביטחון האזור.

10.

בתשובה שהגיש המבקש לתגובת המדינה ביום 6.4.2020, שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 5.4.2020, המבקש שב על טענותיו בבקשה ומדגיש כי במשך כשני עשורים הוא חי ועובד בחברת ישראלים, ומעולם לא ביצע מעשים הפוגעים בביטחון המדינה. המבקש מכחיש, בנוסף, את האמירות המיוחסות לו באשר לכוונותיו לבצע פעולות המסכנות את ביטחון הציבור, וטוען כי ממילא אין באמירות אלה כדי להצדיק את דחיית הבקשה בהתחשב במצבו ההולך ומידרדר.

11.

לצורך מתן החלטתי זו הוריתי על הגשת החומר הביטחוני החסוי בעניינו של המבקש על מנת שאוכל להעריך נכונה את מאזן הנוחות בתקופה שתחלוף עד להכרעה בעתירתו של המבקש. החומר אכן הוגש לעיוני, ולאחר שבחנתי אותו בקפידה הגעתי, בלב כבד, למסקנה כי אין ביכולתי להיעתר לבקשה. זהו מסוג המקרים שבהם סברתי שיש מקום לבחון את הבקשה לא רק על דרך ההקפדה על אמות המידה המצמצמות להתערבות בבקשות לסעד זמני – כאשר אני נותנת דעתי לנסיבות חייו הקשות של המבקש ולטענותיו בדבר הסכנה הנשקפת לו בשל נסיבותיו האישיות. אולם, התרשמותי מעיון בחומר לא הותירה לי ברירה אלא לדחות את הבקשה. אני נכונה להניח לטובתו של המבקש כי אינו רוחש רע. אולם, מכלול נתוניו והתבטאויותיו אינם מאפשרים לי לקבוע כי בית המשפט המחוזי שגה בהערכתו של מאזן הנוחות במקרה זה. זאת, כמובן, מבלי להביע עמדה ביחס לטענותיו של המבקש לגופן, שעוד יתבררו במסגרת הדיון בעתירה עצמה.

12.

לצד זאת, ובשים לב למאפייניו של המקרה, אני מוצאת לנכון לציין את הנחתי שהדיון בעתירתו של המבקש יתקיים במועד קרוב ככל הניתן, והכול בהתאם לנסיבות הזמן הזה.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.