עע"מ 655/22 פלוני נ. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון

1.

בקשה למתן סעד זמני בגדרה נתבקש צו שיורה למשיבים להימנע מצעדי אכיפה והרחקה כנגד המבקש, וזאת עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט א' אברבנאל ) מיום 14.12.2021 ב-עת"מ 19288-04-21 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת מתאם הרווחה במנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (להלן: מתאם הרווחה ), הדוחה בקשה להמליץ למשיב 1 להעניק למבקש היתר שהייה זמני בישראל, על יסוד טענה למאוימות בשל נטייתו המינית.

לאחר שהבקשה למתן סעד זמני הונחה על שולחני, המשיבים התבקשו להודיע אם יסכימו להימנע מגירושו של המבקש מישראל עד להכרעה בערעור; אלא שהצעה זו נדחתה על ידם, ומשכך נדרשת הכרעה בבקשה.

רקע צריך לעניין ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים

2.

המבקש, יליד שנת 1986, גדל בכפר בקרבת העיר ג'נין. במהלך שנת 2019 המבקש הגיש למתאם הרווחה, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו, בקשה שהוכתרה כ"בקשת מקלט" בישראל. בבקשה נטען שבגין נטייתו המינית של המבקש, הלה נתון לרדיפה בשטחי הרשות הפלסטינית על ידי בני משפחתו. לאחר שמתאם הרווחה ערך למבקש שני ראיונות, החליט שלא להמליץ להעניק למבקש היתר שהייה זמני בישראל. מתאם הרווחה ציין שהמבקש גרוש ואב לשני ילדים המתגוררים עם אמם בישראל וכי הוא נאסר ושוחרר מבתי הכלא בישראל כ-14 פעמים, בעיקר בשל עבירות של שהייה בלתי חוקית. נוסף על כך, מתאם הרווחה העיר כי מתעורר ספק הן ביחס לסיכון הנשקף למבקש בשטחי הרשות הפלסטינית הן ביחס ליכולתו לנהל אורח חיים יציב בשל התמכרות קשה לסמים.

נגד החלטת מתאם הרווחה הגיש המבקש ביום 12.1.2020 עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"מ 25432-01-20) ובצידה הגיש בקשה לצו ארעי ולצו ביניים המורה למשיבים להימנע מהרחקתו מישראל (להלן: העתירה הראשונה ). למחרת, בית המשפט (השופט א' אברבנאל ) נעתר לבקשה לצו ארעי, והורה למשיבים שלא לנקוט בצעדי אכיפה נגד המבקש. כעבור מספר שבועות, ביום 23.2.2020, הגישו המשיבים את תגובתם המקדמית לעתירה. בה טענו, בין היתר, כי יש להורות על ביטול הצו הארעי שניתן בעניינו של המבקש. בהמשך, בית המשפט הורה על ביטולו של הצו הארעי ודחה את הבקשה למתן צו ביניים. כנגד החלטות אלה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (בר"מ 2303/20), וזו נדחתה בהחלטה מיום 7.4.2020 (השופטת ד' ברק-ארז ).

3.

פסק הדין בעתירה הראשונה ניתן ביום 30.6.2020, במסגרתו נדחתה העתירה, וכנגד פסק הדין המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה (עע"מ 5104/20, להלן: הערעור הראשון ). במהלך הדיון בערעור הראשון התעוררו שאלות ביחס להליך הריאיון שנערך למבקש ותיעודו מטעם מתאם הרווחה. בהמשך לשאלות שהתעוררו הודיעו המשיבים כי ישנה נכונות מצידם לערוך ריאיון נוסף למבקש לצורך קבלת החלטה חדשה בענייננו, וזאת בלוח זמנים קצר בהינתן שבאותה עת המבקש שהה בארץ של כדין. בהתאם לכך, ביום 6.1.2021 ניתן בערעור הראשון פסק דין בהסכמת המשיבים (השופטים ד' ברק-ארז , ע' ברון ו- ד' מינץ ), כך שערעור המבקש התקבל ונקבע שההליך המחודש בעניינו יתקיים תוך 30 יום. לצד זאת, בית המשפט העיר שעד שימוצה ההליך המינהלי בעניינו של המבקש, ניתן לצפות שהוא לא יורחק מישראל.

בהמשך לפסק הדין בערעור הראשון נערך למבקש ריאיון נוסף עם מתאם הרווחה. בעקבות הריאיון, ביום 4.4.2021 ניתנה החלטה חדשה בעניינו של המבקש, בה מתאם הרווחה החליט פעם נוספת שלא להמליץ להעניק למבקש היתר שהייה זמני בישראל. מתאם הרווחה ציין בהחלטתו שלא ניתן להצביע על איום קונקרטי על חייו של המבקש בשטחי הרשות הפלסטינית, וכי המבקש מנהל את חייו בישראל ודומה כי הסיבה לבקשתו נעוצה ברצונו להמשיך ולנהל את חייו בארץ ולא בשל מצוקה כזו או אחרת. מעבר כך, מתאם הרווחה העיר כי הוא מצא את הדברים שהעלה המבקש במהלך הריאיון כבלתי מבוססים ובמידה מסוימת גם סותרים.

4.

על רקע עמדת מתאם הרווחה, הגיש המבקש ביום 11.4.2021 את העתירה נושא פסק הדין, ובצידה הגיש בקשה לצו ביניים ולצו ארעי. למחרת, בית המשפט לעניינים מינהליים נעתר לבקשה לצו ארעי, והורה למשיבים להימנע מלנקוט צעדי אכיפה נגד המבקש. בהמשך, במהלך דיון שנערך בעתירה הסכימו המשיבים להותיר את הצו ארעי על כנו עד למועד מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 14.12.2021, במסגרתו בית המשפט לעניינים מינהליים דחה כאמור את עתירת המבקש.

בפסק דינו, בית המשפט לעניינים מינהליים סקר דוח מיום 16.11.2014 שכותרתו "סיכום עבודת הצוות הבין-משרדי בנושא פלסטינים הטוענים למאוימות של בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל". בדוח נקבע כי אין בסיס עובדתי לטענה שלפיה הומוסקסואלים חשופים לרדיפה בשטחי הרשות הפלסטינית ושקיים חשש לחייהם; עם זאת צוין בדוח כי " אין במסקנה עובדתית זו כדי לשלול את האפשרות כי במקרה פרטני מסוים, יתקיים חשש אמיתי, ו/או ממשי לחייו של אדם ". לנוכח האמור בדוח, בית המשפט קבע כי אין במחקרים ובדוחות שצורפו לעתירה על ידי המבקש כדי להפריך את עמדת המשיבים כי בעלי נטייה הומוסקסואלית השוהים בתחומי הרשות הפלסטינית אינם נתונים בסכנה. בכל הנוגע לבחינת עניינו הפרטני של המבקש, בית המשפט סקר את החלטת מתאם הרווחה וקבע שנסיבות המקרה אינן מצדיקות ליתן למבקש היתר חריג לשהייה בישראל, תוך שדחה את הטענה שההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. לבסוף, בית המשפט העיר כי התנהלות המבקש נגועה בחוסר ניקיון כפיים, זאת בשל שהייתו שלא כדין בישראל במשך כ-20 שנה תוך הפרת החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו.

המבקש ממאן להשלים עם פסק הדין, וביום 26.1.2022 הגיש ערעור לבית משפט זה ובצידו הבקשה דנן.

הבקשה למתן סעד זמני בערעור

5.

במסגרת הבקשה המבקש שב וטוען שגירושו לשטחי הרשות הפלסטינית יעמיד את חייו בסכנה ממשית, בעוד למשיבים לא ייגרם נזק מהיעתרות לבקשה. המבקש מדגיש שמכתב התשובה לעתירה שהוגש מטעם המשיבים לבית המשפט לעניינים מינהליים, עולה שגורמי הביטחון אינם סבורים שנשקפת סכנה משהות המבקש בישראל. בהקשר זה, המבקש מציין כי הוא שוהה בישראל לסירוגין מזה 20 שנה, כאשר מעצריו השונים נסבו סביב שהייתו ללא היתר. בנסיבות אלה, כך טוען המבקש, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו. נוסף על כך, המבקש סבור שסיכויי הערעור בעניינו גבוהים, שכן לשיטתו בדיקת המסוכנות הנשקפת לו מעצם הגירוש לרשות הפלסטינית לא נבחנה בסטנדרטים סבירים.

6.

לשיטת המשיבים, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, שכן מתאם הרווחה הגיע למסקנה שלא הוצגו די אינדיקציות מהן ניתן ללמוד שנשקפת למבקש סכנה משהייה בשטחי הרשות הפלסטינית. המשיבים מציינים שאמנם במסגרת כתב התשובה שהוגש במענה לעתירה הובהר שגורמי הביטחון אינם טוענים שנשקפת מסוכנות ביטחונית מהמשך שהיית המבקש בשטחי המדינה; אולם לצד זאת המשיבים מציינים כי בשל שורת עבירות שבהן הורשע המבקש בין השנים 2019-2009, משטרת ישראל מתנגדת לשהותו בישראל. בתוך כך, המשיבים סבורים כי אין בעצם העובדה שניתן בערכאה הדיונית צו ארעי כדי להוות משקל מכריע או להטות את הכף לעבר מתן סעד זמני בערעור. המשיבים אף סבורים שסיכויי הערעור נמוכים, כאשר בעניין זה הם סומכים את ידיהם על קביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שמהן עולה לשיטתם כי לא נשקפת סכנה למבקש בשטחי הרשות הפלסטינית. בהקשר זה, המשיבים מדגישים שמתאם הרווחה הוא גורם מקצועי בעל ניסיון עשיר, שבמקרים המתאימים נעתר לבקשת למתן היתר שהייה. לביסוס טענתם זו, המשיבים מפנים לכך ש-90% מהמקרים המובאים בפני מתאם הרווחה זוכים להמלצה חיובית למתן היתר שהייה זמני.

7.

ניתנה למבקש רשות להגיב לתשובת המשיבים. לעמדתו, כדי להמחיש שמאזן הנוחות לכאורה נוטה לטובתם, המשיבים נתלים בכך שמשטרת ישראל מתנגדת לשהותו בארץ לנוכח עבירות שביצע בין השנים 2019-2009. המבקש טוען כי עמדת המשיבים בעניין זה תמוהה ומנוגדת להיגיון, שכן לא מיוחסות לו עבירות פליליות או הסתבכויות פליליות מאז שנת 2019. המבקש מוסיף וטוען כי עמדת המשטרה אינה מבוססת על מידע חדש בעניינו, כך שיש לייחס לה משקל נמוך. בתוך כך, המבקש שב ומדגיש שאין מחלוקת כי גורמי הביטחון אינם מתנגדים לשהייתו בישראל.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה, בתשובת המשיבים ובתגובת המבקש לתשובה, על נספחיהן, הגעתי ל כלל דעה כי בנסיבות המקרה יש להיעתר לצו המבוקש .

נקודת המוצא לגבי מתן סעד זמני בערעור היא כי אין בהגשת ערעור על עתירה מינהלית כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). כידוע, על מנת שבית משפט יסטה מכלל זה, שומה על המבקש סעד זמני בערעור להראות שסיכויי הערעור טובים ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו. מקובל להמשיל את היחס בין שני תנאים אלה ל"מקבילית כוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ניתן להקל בדרישה ביחס לסיכויי הערעור, ולהפך. עם זאת, ככלל הבכורה נתונה למאזן הנוחות (עע"מ 2380/19 אי.פי.וי. טורס בע"מ נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 7 (30.5.2019)). ועוד יצוין שכאשר מדובר בהליך מינהלי, בית משפט נדרש להתייחס במסגרת שיקולי מאזן הנוחות גם לפגיעה האפשרית באינטרס הציבור (עע"מ 4599/21 סולטאן נ' המפקח על נותני שירותים פיננסיים משרד האוצר , פסקה 9 (26.7.2021)).

9.

בהינתן האמור ולנוכח נסיבות המקרה, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לזכות המבקש, עד כדי שאיני נדרשת לסיכויי הערעור. בקובעי כך, מצאתי ליתן משקל ממשי לכך שהמשיבים אינם מצביעים על צורך ייחודי בגירוש המבקש באופן מיידי לשטחי הרשות הפלסטינית, לא כל שכן צורך ביטחוני. אמנם המשיבים טוענים שהמבקש הורשע בשורה של עבירות פליליות בין השנים 2019-2009, וכי משטרת ישראל מתנגדת לשהותו בישראל. ואולם המבקש מצידו מציין כי העבירות "מתמצות" בעיקר בשהייה שלא כדין בארץ; מבלי להקל בכך ראש, כאשר מנגד עומדת האפשרות שגירוש המבקש עלול לכאורה לסכן את חייו, מאזן הנוחות מצדיק היעתרות לבקשה. זאת במיוחד בשים לב לכך שאין טענה בדבר מסוכנותו של המבקש, ובהינתן שבמהלך הדיון בעתירה בבית המשפט לעניינים מינהליים ניתן צו זמני האוסר את הרחקתו של המבקש מישראל (עע"מ 4196/19 פלוני נ' ועדת המאוימים , פסקה 9 (28.1.2020); עע"מ 4567/19 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים , פסקה 3 (1.1.2020)).

סוף דבר

10.

התוצאה היא שהבקשה לסעד זמני מתקבלת, כך שנאסר על הרחקת המבקש מישראל עד להכרעה בערעור . המשיבים יישאו בהוצאות המבקש בגין בקשה זו בסך 2,000 ש"ח.