עע"מ 2243/22מאיר טביב נ. מדינת ישראל- רשות ההון, ביטוח וחיסכון

1.

ענייננו בבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת ג'

רביד ) מיום 27.2.2022 ב-עת"מ 33136-07-21, שבמסגרתו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטות המפקח על שוק ההון, ביטוח וחיסכון לדחות את בקשותיו למתן רישיונות בסיסיים למתן אשראי ולמתן שירות בנכס פיננסי (להלן: המפקח ). לצד בקשה זו, המבקש הגיש בקשה נוספת, שבה הוא עותר לאסור את פרסום ההליך דנן ולקיימו בדלתיים סגורות.

רקע צריך לעניין ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים

2.

המבקש הוא בעלים של בית עסק בבני ברק המעניק שירותים פיננסיים שונים, והוא מעיד על עצמו כי הוא החל את פעילותו כנותן שירותים פיננסיים לפני כ-24 שנים בתור עסק מורשה, וכי בשנים האחרונות היקף הפעילות העסקית השנתית הממוצעת שלו עמד על כ-10 מיליון ש"ח. החל משנת 2012 המבקש החזיק בתעודת רישום כנותן שירות מטבע לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, שניתנה לו בהתאם למשטר המשפטי שחל אז על תחום עיסוקו (להלן: חוק איסור הלבנת הון ).

בנקודה זו יצוין כי במהלך שנת 2016 פורסם חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: חוק הפיקוח ); במסגרתו שונתה האסדרה בשוק השירותים הפיננסיים החוץ מוסדיים והחוץ בנקאיים בישראל, באופן שמשטר הרישום של נותני שירותי מטבע הוחלף במשטר של רישוי . סעיף 115 לחוק הפיקוח קבע בין היתר הוראת מעבר, שלפיה מי שעסק במתן אשראי ערב יום תחילתו של חוק הפיקוח, רשאי להמשיך לעסוק בתחום גם אם טרם קיבל רישיון, ובלבד שהגיש בקשה לקבלת רישיון עד למועד יום תחילתו של החוק האמור.

3.

על רקע כניסת משטר הרישוי החדש, המבקש הגיש ביום 22.5.2017 בקשה לקבלת רישיון בסיסי למתן אשראי, ובחלוף כשנה הגיש בקשה לקבלת רישיון בסיסי למתן שירות בנכס פיננסי (להלן יחד: בקשות הרישיון ); בקשות הרישיון הוגשו לפי סעיף 12 לחוק הפיקוח ובהתאם לנוהל הרישוי שפרסמה המשיבה 1, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן: הרשות ). במקביל, המבקש קיבל אישור על הגשת בקשות הרישיון, ובהתאם להוראת המעבר שבחוק הפיקוח התאפשר לו להמשיך לעסוק בעיסוקים שבהם עסק ערב תחילת החוק.

4.

הרשות הודיעה למבקש ביום 1.4.2020 על כוונתה לדחות את בקשות הרישיון. בהודעתה נמסר למבקש כי המפקח שוקל לדחות את בקשות הרישיון לנוכח קיומן של נסיבות המטילות דופי ביושרו. הוברר כי מתנהלת חקירה פלילית כנגד המבקש בגין חשד לביצוע עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון וחשד לביצוע עבירות של מתן שוחד וקבלת דבר במרמה לפי סעיפים 291 ו-415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; הרשות אף הוסיפה כי מפרפראזה שנמסרה למפקח ממשטרת ישראל עולה כי המבקש מעורב לכאורה בביצוע עבירות פליליות של הלבנת הון. בתוך כך, בהודעה צוין כי לעיונו של המפקח הועבר מידע מסווג בנוגע לעבירות לכאורה ומידת חומרתן. בסיום ההודעה נמסר למבקש כי טרם שתינתן החלטה סופית בבקשות הרישיון, הוא רשאי לפרוש בפני הרשות את טיעוניו בכתב, וזאת לא יאוחר מיום 7.5.2020.

לאחר שניתנו למבקש מספר ארכות, הלה הגיש לרשות את טיעוניו שבכתב ביום 8.8.2020. בתמצית יצוין כי המבקש טען שהכוונה לדחות את בקשות הרישיון מבוססת על מידע ראשוני, וככזה אין בו כדי לפגוע ביושרו וביושרתו. המבקש הוסיף וטען כי המידע שהתקבל ממשטרת ישראל אינו כולל פירוט מלבד אמירות כלליות. המבקש אף טען שכוונת המפקח לדחות את בקשות הרישיון שוללת את חזקת החפות המוקנית לו. בתוך כך, המבקש הדגיש כי הוא פועל בתחום מספר רב של שנים, נתון שלשיטתו מעיד על כך שמהות ההליך היא שלילת רישיון קיים ולא באי-היעתרות לבקשות הרישיון. בהקשר זה, המבקש ציין כי הכוונה לדחות את בקשותיו מגלמת פגיעה קשה בחופש העיסוק שלו, ובכלל זה בפרנסתו ובמשפחתו. כמו כן, המבקש הפנה לכך שבקשות הרישיון נוגעות גם לתאגיד שבשליטתו, ובעניין זה העיר כי המפקח מתעלם מכך שמדובר בישויות משפטיות נפרדות. המבקש טען שאין מקום לייחס לתאגיד את המידע המיוחס לו, והדגיש כי אין למפקח כל טענה או מידע שלילי נגד התאגיד. לבסוף, המבקש ביקש שתינתן לו אפשרות להשלים את טיעוניו בעל-פה.

בהמשך, ביום 21.10.2020 נמסר למבקש כי הוחלט שלא לערוך לו שימוע בעל-פה, זאת בשל העומס הרב המוטל על הרשות תוך שצוין כי לפי הדין ניתן להסתפק בשימוע בכתב.

5.

המפקח החליט לדחות את בקשות הרישיון בשתי החלטות נפרדות מיום 3.6.2021, לנוכח הדמיון הרב שביניהן אביא את עיקריהן במאוחד (להלן: החלטות המפקח ). בפתח החלטותיו, המפקח הדגיש כי לאחר שהתקבלו טיעוני המבקש, נערכה בדיקה יזומה על ידי המפקח והתברר שהחקירה הפלילית בעניינו של המבקש נסגרה לאחרונה. על כן, המפקח הבהיר כי המידע על אודות החקירה

לא נלקח בחשבון במסגרת השיקולים שעמדו בבסיס החלטותיו. בתוך כך, המפקח ציין כי הפרפראזה והחומר המודיעיני שנמסרו ממשטרת ישראל מבססים לבדם את העילה לדחיית בקשות הרישיון, וכי חומרים אלה נבחנו בסמוך למועד קבלת החלטות המפקח. מעבר לאמור, המפקח דחה את עמדת המבקש כי מדובר בהחלטות השוללות רישיון קיים, ובעניין זה ציין כי המבקש החזיק עד כה בתעודות רישום לנותן שירותי מטבע; ואילו במסגרת המעבר למשטר של רישוי, משנחקק חוק הפיקוח, המפקח רשאי לתת רישיון אם מתקיימים במבקש הרישיון התנאים המנויים בחוק, כך שבנסיבות אלה המבקש אינו נחשב כבעל רישיון טרם הגשת בקשותיו. אשר לטענות המבקש המופנות כלפי הסתמכות המפקח על החומרים שנמסרו ממשטרת ישראל, המפקח הדגיש כי הפסיקה הכירה באפשרות של רשות מינהלית הפועלת כמאסדרת להסתמך על פרפראזה ועל מידע משטרתי מסווג. בהקשר זה, המפקח דחה את הטענה כי חזקת החפות של המבקש נפגעת כתוצאה מהחלטותיו. המפקח עמד על כך שחזקת החפות בעינה עומדת למבקש, וכי החלטות המפקח אינן נוגעות לשאלות החפות הפלילית, שכן עסקינן בהליך מינהלי שבו הרף הראייתי נמוך יותר. לבסוף, ביחס לפגיעה בחופש העיסוק, המפקח ציין שבקשות הרישיון נבחנו בכפוף לעקרונות של מידתיות וסבירות תוך איזון בין אינטרסים שונים, בהם שמירה על שלום הציבור וחופש העיסוק; המפקח אף הבהיר שפגיעה בחופש העיסוק היא אינהרנטית לקביעת חובת רישוי בחקיקה.

סופו של דבר, המפקח החליט לדחות את בקשות הרישיון, ובמקביל הורה למבקש לחדול מכל פעילות של מתן שירות בנכס פיננסי חדש ופעילות של מתן אשראי חדש, וכן הורה למבקש לחסל את עסקיו תוך 60 יום.

6.

כנגד החלטות המפקח המבקש הגיש ביום 15.7.2021 את העתירה נושא ההליך ובצידה בקשה לצו ביניים המורה על עיכוב ההחלטות. במקביל, הוגשה מטעם המבקש בקשה להורות שהדיון בעתירה יתקיים בדלתיים סגורות וכי פרטיו יוותרו חסויים. בו ביום הורה בית המשפט לעניינים מינהליים על עיכוב החלטות המפקח וכן על איסור פרסום ההליך, והכל עד למתן החלטה אחרת. בהמשך, בשים לב למאזן הנוחות, נעתר בית המשפט ביום 29.8.2021 לבקשה למתן צו ביניים בעתירה.

כעבור מספר חודשים, ביום 27.2.2022, ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים; במסגרתו נדחתה עתירת המבקש, תוך שנקבע כי לא נמצא פגם המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטות המפקח. בית המשפט עיין בחומר המודיעיני החסוי בעניינו של המבקש ושמע הסברים מקצין המודיעין, וקבע כי המידע אמין ועדכני. בית המשפט עמד על כך כי החומר המודיעיני מהווה ראיה מינהלית שהמפקח רשאי להסתמך עליה; זאת למרות שמדובר בחומר שאינו קביל בהליך פלילי. עוד העיר בית המשפט כי העובדה שהמבקש לא זומן לחקירה ושהמידע בעניינו לא הבשיל לכדי כתב אישום, אינה משליכה על החלטות המפקח. בתוך כך, בית המשפט דחה את טענת המבקש כי נקודת האיזון צריכה להשתנות מרגע שתיק החקירה בעניינו נסגר. בהקשר זה, בית המשפט הבהיר שחרף סגירת תיק החקירה, עדיין קיים בעניינו של המבקש חומר מודיעיני נפרד ועצמאי המצדיק כשלעצמו את דחיית בקשות הרישיון. נוסף על כך, בית המשפט דחה את הטענה כי יש לבחון את עניינו של המבקש כשם שבוחנים את עניינו של בעל רישיון קיים. לבסוף, נקבע כי על המבקש לחסל את עסקיו עד ליום 1.4.2022. אשר לשאלת פרסום ההליך, בית המשפט קבע כי לנוכח תוצאת פסק הדין אין מקום לחסות את ההליך ובהתאם הורה על פרסומו.

המבקש ממאן להשלים עם פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, וביום 31.3.2022, ערב המועד שבו נדרש לחסל את עסקיו, הגיש ערעור לבית משפט זה ובצידו הבקשות למתן סעד זמני ואיסור פרסום.

הבקשות למתן סעד זמני ולאיסור פרסום

7.

בפתח הבקשה למתן סעד זמני המבקש מציין כי הסעד המבוקש בה הוא עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ובכלל זה עיכוב ביצוען של החלטות המפקח הדוחות את בקשות הרישיון; והכל כדי למנוע את סגירת בית העסק עד להכרעה בערעור. בעיקרו של דבר המבקש סבור שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, ולטענתו דחיית הבקשה עלולה להסב לו נזקים בלתי הפיכים שייצרו מציאות מוגמרת של סגירת עסקיו. לעומת זאת, המבקש טוען שהיעתרות לבקשה תשמר את המצב הקיים, כך שלא ייגרם נזק למשיבות. בהקשר זה המבקש מדגיש כי בשנתיים האחרונות הוא פעל ללא דופי ועל דעת המשיבות, ולראיה הוא מפנה לכך שהמפקח בחר שלא להתלות את רישיונו באופן מיידי, חרף העובדה שנתונה לו סמכות לעשות כן. בתוך כך, המבקש מדגיש כי הוא אדם מבוגר שיתקשה למצוא חלופה לפרנסתו אם עסקיו ייסגרו. עוד טוען המבקש כי דחיית הבקשה עלולה לפגוע בהתחייבויותיו לגורמי מימון שונים וכי היא תקשה עליו לגבות את החובות של לקוחותיו. המבקש מוסיף וטוען כי לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ישנן השלכות גם על צדדים נוספים, מעבר למבקש עצמו, עימם נמנית הקהילה שבה הוא חבר. בעניין זה המבקש מציין כי הוא אב לשבעה ילדים שכלכלת רובם תלויה בו, וכי הוא מעסיק בבית העסק את בתו, אֵם לחמישה ילדים הנשואה לאברך ומשמשת מפרנסת עיקרית בביתה.

מעבר לכך, המבקש סבור כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. בעניין זה המבקש שב על עיקרי הטענות שנטענו על ידו בבית המשפט לעניינים מינהליים ובשימוע בכתב, תוך שהוא מוסיף כי לאורך ההליך שהתקיים בעניינו נפגעו זכויות יסוד המוקנות לו. כך, למשל, המבקש סבור כי זכות הטיעון שניתנה לו לאורך ההליך הייתה חלקית, שעה ש היא ניתנה מבלי שנמסר לעיונו מלוא החומר הרלוונטי לדיון. המבקש מציין כי חרף בקשותיו לקבל את החומר המודיעיני, הבקשות נדחו ללא פירוט, מלבד נימוק של שמירה על שלום הציבור. לבסוף, בכל הנוגע לבקשה לאיסור פרסום המבקש טוען, בשים לב לכך שפסק הדין מייחס לו פגם מוסרי, כי פרסום פרטיו עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך בדמות פגיעה חמורה בשמו הטוב, במעמדו, בפעילותו העסקית ובפרטיותו. המבקש סבור כי פרסום ההליך, ועימו ההחלטות וההמלצות הנוגעות לו, יפגעו בו באופן בלתי מידתי; זאת במיוחד בהינתן שפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים והחלטות המפקח, מבוססים על מידע שלא הבשיל לכדי חקירה פלילית.

8.

מנגד, המשיבות מדגישות כי בניגוד לאופן שבו המבקש מציג את הדברים, בקשתו אינה אלה בקשה למתן "צו עשה", שלפיו יינתנו למבקש רישיונות לעסוק במתן אשראי ובמתן שירות בנכס פיננסי עד להכרעה בערעור; כך שלעמדתן לא מדובר בבקשה שנועדה לשמר מצב קיים. לגופה של הבקשה, המשיבות סבורות כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. לטענתן, נקודת המוצא לדיון היא שהמבקש מוחזק כמי שאינו ראוי לעסוק במתן אשראי ובמתן שירות בנכס פיננסי, ולכן סעד זמני המתיר לו לפעול בתחום עלול להוביל לפגיעה בשלום הציבור ובאינטרס הציבור. בהקשר זה, המשיבות טוענות כי המידע החסוי בעניינו של המבקש מצביע על כך שנשקפת סכנה לשלום הציבור ובטחונו אם הלה ימשיך לעסוק בשירותים אלה. בתוך כך, המשיבות מדגישות שבבסיס הליך הרישוי החדש שבחוק הפיקוח עומד אינטרס הציבור, וכי אחת מתכליותיו היא להדיר משוק האשראי החוץ בנקאי גורמים בלתי לגיטימיים שאינם עומדים בדרישות ובנוהלי הרשות.

המשיבות אף סבורות שסיכויי הערעור נמוכים. בעניין זה הן סומכות את ידן על קביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שלפיהן לא נמצא פגם המצדיק התערבות בהחלטות המפקח. המשיבות מדגישות כי בבסיס החלטות המפקח עומדת חוות דעת משטרתית המבוססת על מידע מסווג, שאותה הן צירפו לתשובתן במעמד צד אחד. עוד הן מוסיפות בעניין זה, כי אין ממש בטענה שהיה עליהן להעביר לעיון המבקש את החומר המודיעיני לצורך מימוש זכותו לטיעון. לשיטתן, הזכויות לעיון ולטיעון אינן מוחלטות והן עשויות להתנגש באינטרסים ציבוריים כבדי משקל שיצדיקו את הגבלתן. בהקשר לענייננו, המשיבות מציינות כי הן אינן מקילות ראש בקושי שנוצר כתוצאה מהגבלת זכות העיון של המבקש, אולם הן סבורות שקושי זה זוכה לפתרון, ולוּ חלקי, באמצעות עינו הביקורתית של בית המשפט המעיין ובוחן את החומר החסוי.

בכל הנוגע לבקשה לאיסור פרסום ולקיום הדיון בהליך בדלתיים סגורות, המשיבות טוענות כי במקרה הנדון לא מתקיימים התנאים המצדיקים חריגה מהכלל שלפיו ההליך המשפטי יתקיים באופן פומבי וגלוי לציבור. המשיבות מוסיפות וטוענות שלנוכח נסיבות ההליך ישנו עניין ציבורי בפרסומו , הן לציבור מבקשי הרישיון הן לציבור הרחב. לבסוף, המשיבות טוענות כי הפגיעה הכלכלית הנטענת מצד המבקש כתוצאה מפרסום פרטיו נטענה בעלמא; היא אך נגזרת מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים ומדחיית בקשות הרישיון, ואינה נובעת מפרסום ההליך.

דיון והכרעה

9.

לאחר עיון בבקשה למתן סעד זמני בערעור, בתשובת המשיבות ובחומר המודיעיני שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כלל ידוע הוא כי אין בהגשת ערעור על עתירה מינהלית כדי לעכב את ביצוע ההחלטה נושא ההליך (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). על מנת שבית משפט יסטה מכלל זה, שומה על המבקש סעד זמני בערעור להראות קיומם של שני תנאים מצטברים: שסיכויי הערעור טובים ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו. מקובל להמשיל את היחס בין שני תנאים אלה ל"מקבילית כוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, ניתן להקל בדרישה בנוגע לסיכויי הערעור, ולהפך. אולם, ככלל הבכורה נתונה למאזן הנוחות (ראו מני רבים: עע"מ 655/22 פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון , פסקה 8 (9.3.2022); עע"מ 3723/21 רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים נ' עיריית אשקלון , פסקה 7 (28.7.2021)); בהקשר לתנאי זה יוער, כי במסגרת שיקולי מאזן הנ וחות בית משפט נדרש לא פעם להתייחס גם לפגיעה האפשרית באינטרס הציבור (עע"מ 5408/21 עודה נ' משרד האוצר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון , פסקה 12 (30.8.2021), להלן: עניין עודה ). עוד יצוין כי תפקידו העיקרי של הסעד הזמני הניתן במקביל להליך הערעור הוא לשמר מצב קיים, ו"צו עשה" המשנה את המצב הקיים יינתן במקרים חריגים בלבד; וכן ייאמר כי כאשר הסעד הזמני המבוקש זהה לסעד העיקרי בהליך, בית משפט ייטה שלא להיעתר לבקשה (עע"מ 4599/21 סולטאן נ' המפקח על נותני שירותים פיננסיים משרד האוצר , פסקה 10 (26.7.2021), להלן: עניין סולטאן ). יישום כללים אלה על הבקשה דנן מוביל למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור בהליך. ואבאר.

10.

אכן, יש ממש בטענת המשיבות כי סיווגה הנכון של הבקשה הנדונה הוא כ"צו עשה", ולא כ"בקשה לעיכוב ביצוע" כפי שטוען המבקש. בענייננו מבוקש למעשה לשנות מן המצב הקיים, שאינו מתיר למבקש להעניק לציבור לקוחותיו שירותי מתן אשראי ושירותים בנכסים פיננסיים. אך לאחרונה הזדמן לי להעיר בבקשה בעלת נסיבות דומות להליך דנן כי:

" עסקינן בבקשה לסעד שתכליתו הענקת 'רישיון זמני' למתן אשראי, והסעד הזמני המבוקש זהה במהותו לסעד המבוקש בערעור; והעיקר הוא שיש בסעד המבוקש משום שינוי של המצב הקיים וסעד כזה שמור כאמור למקרים חריגים בלבד שמקרה זה אינו נמנה עימם" (עניין סולטאן , פסקה 10).

למעשה, סיווגה המדויק של הבקשה חורץ במידה רבה את דינה לדחייה, ובתוך כך איני סבורה שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. אמנם אין להמעיט בפגיעה הכלכלית שצפויה להיגרם למבקש בעקבות החלטות המפקח ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. אולם דומה כי טענותיו בעניין זה נטועות בעיקרן במישור הכספי; כך שאם בסופו של יום יזכה בערעור, ניתן להניח שנזקיו הכלכליים, כמו גם הנזקים הנטענים ביחס לפגיעה במוניטין העסקי שלו, יהיו ניתנים לתיקון באמצעות פיצוי כספי מהמשיבות (עע"מ 4601/21 סלים א.נ. ניהול והשקעות בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון , פסקה 11 (1.8.2021), להלן: עניין סלים ; עע"מ 1418/21 ציקורל המרה בינלאומית בע"מ נ' רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון , פסקה 14 (22.3.2021)). עוד יוער בעניין זה כי טענות המבקש ביחס לפגיעה בקהילה שאליה הוא משתייך ובקרוביו, נטענו בכלליות ללא פירוט ואסמכתאות מתאימות. יוסף לכך, כי אל מול הפגיעה הכלכלית הפוטנציאלית במבקש ובגורמים שלכאורה תלויים בו, ניצב האינטרס הציבורי של הרחקת גורמי פשיעה מתחום השירותים הפיננסיים. וכאשר מתעורר חשש לפעילות עבריינית של הלבנת הון, הנוגעת לליבת פעילות נושא בקשות הרישיון, אין מקום ליתן סעד זמני שעלול להנציח מצב של פגיעה בביטחון הציבור (עניין עודה , פסקה 14; עע"מ 1957/20 שיא שי עד בע"מ נ' המפקח על השירותים הפיננסיים , פסקה 11 (7.4.2020)).

11.

אף לא מצאתי מקום לשעות לבקשה לאסור את פרסום פרטי המבקש ולקיים את הדיון בערעור בדלתיים סגורות. עקרון פומביות הדיון הוא עקרון מושרש בשיטת משפטנו, והוא אף זכה לעיגון בחקיקת יסוד ובחקיקה ראשית (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה; סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להלן: חוק בתי המשפט ). בהתאם, ברירת המחדל היא פרסום של פסק דין, לרבות שמות הצדדים, אלא בהתקיים אחד החריגים הקבועים לכך בדין (רע"פ 7535/04 יוקר נ' מדינת ישראל (30.6.2019)). כאמור, המבקש טוען כי פרסום פרטיו עלול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בפרטיותו, בפעילותו העסקית ובשמו הטוב; ובנסיבות אלה הוא טוען כי עניינו נופל בגדר החריג המנוי בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט. אלא שלאמיתו של דבר עיקר טענות המבקש במישור זה לא מתייחסות לפגיעה אפשרית שתיגרם לפרטיותו, כי אם לנזק שעלול להיגרם למוניטין שלו ולפרנסתו (השווּ: עניין סלים , פסקה 12). זאת ועוד. בהינתן שפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים פורסם זה מכבר תוך ציון פרטיו המלאים של המבקש, ובשים לכך שבקשת איסור הפרסום שלפניי מנוסחת באופן שמכוון כלפי הדיון בערכאת הערעור, קשה להלום את הטענה כי פרסום פרטי המבקש בהליך זה צפוי להסב לו נזק בלתי הפיך. במכלול הנסיבות האמור, לא ראיתי לאסור את פרסום פרטי המבקש בערעור ואף לא ראיתי להורות על קיום הדיון בערעור בדלתיים סגורות.

סוף דבר

12.

התוצאה היא שהבקשות לסעד זמני עד להכרעה בערעור, לאיסור פרסום ולקיום הדיון בדלתיים סגורות, נדחות. המבקש יישא בהוצאות המשיבות בסך של 3,000 ש"ח.