בר"מ 2396/10 המועצה המקומית אעבלין נ. אלי אהרון ו/או משק בעלי חיים בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת י' וילנר ), שבגדרו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינה של ועדת הערר שליד בית משפט השלום בחיפה, בנושא היטל ביוב.

2.

עובדות המקרה, כפי שקבען בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים, הן כדלקמן: המשיבים מנהלים עסקי חזיריות בתחום שיפוטה של המבקשת (להלן: המועצה ) מזה כיובל שנים. עד לשנת 1992 לא הציגה המועצה פתרון ביוב לחזיריות והמשיבים הקימו, על חשבונם, פתרון זמני לניקוז הביוב בשטחם. לשם פינוי הביוב התקינה המועצה קו צינור סליקה (להלן: הצינור ) מן החזיריות ועד החיבור לקו המאסף האזורי שפרעם, המוביל למכון הטיהור של איגוד ערים איזור חיפה (ביוב) (להלן: האיגוד ) . על רקע הנחת הצינור ולשם חיבורו לקו המאסף כרתו המועצה והאיגוד הסכם, שלפיו המועצה התחייבה לשלם לאיגוד תשלומים חודשיים שוטפים בגין הטיפול במי השופכין. אף שהמשיבים לא היו צד להסכם, הוסף להסכם נספח שעליו חתמו המשיבים, ולפיו הם התחייבו להעביר לאיגוד מדי חודש בחודשו את העלויות השוטפות שנקבעו בהסכם, במקום המועצה (להלן: ההסכם ).

3.

המועצה התקינה לימים ביוב בכל תחום היישוב אעבלין, תוך חיבור רשת הביוב החדשה לצינור וממנו למתקני הביוב של האיגוד. בעקבות כך התקינה המועצה חוקי עזר שמכוחם נשלחו למשיבים דרישות תשלום בגין היטל ביוב, בחודש מרץ 2002 (להלן: דרישות התשלום ). המשיבים התנגדו לדרישות התשלום וטענו, בין היתר, כי הם נשאו בתשלום ההיטל בפועל בכך ששילמו לאיגוד מדי חודש בחודשו את התשלומים השוטפים במקום המועצה. משנדחתה התנגדותם השיגו המשיבים על החלטת המועצה לפני ועדת הערר שליד בית משפט השלום בחיפה (להלן: ועדת הערר ). ועדת הערר קיבלה את הערר. היא קבעה כי המשיבים נשאו באורח שוטף בתשלומים החודשיים, ובתשלום זה מימנו המשיבים למעשה את היטל הביוב. בנסיבות אלה, נקבע, חל סעיף 27 ל חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הביוב ), המורה כי בנכס שכבר שולמו עליו דמי השתתפות בהתקנת הביוב לא יחויב בעל הנכס בהיטל לגבי השלב שעליו כבר שולמו התשלומים. משמצאה ועדת הערר כי הפטור חל נקבע כי דרישות התשלום – בטלות.

4.

המועצה הגישה ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. בפסק הדין בערעור המינהלי נקבע כי העניין יוחזר לוועדת הערר לשם הצגת ראיות לגבי התשלומים הקונקרטיים שנשאו בהם הצדדים, ונוכח ראיות אלה ייקבע האם אכן נשאו המשיבים בפועל או השתתפו בתשלום היטל הביוב והאם יש מקום לחייבם נוכח האמור בהיטל הביוב האמור בדרישות התשלום. בקשת רשות ערעור שהגישה המועצה לבית משפט זה – נדחתה (בר"ם 6622/07 המועצה המקומית אעבלין נ' אהרון (לא פורסם, 22.8.2007)), והעניין הוחזר לוועדת הערר לשם הצגת הראיות כנדרש.

5.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים קבעה ועדת הערר כי המשיבים הם ששילמו למעשה החל משנת 1992 את התשלום של אגרת הביוב, הכולל גם את הוצאות התקנת הביוב – ישירות לאיגוד, ואף נשאו בהוצאות ההחזקה השוטפת של הצינור. נקבע כי לא הוכח שדרוש היה שינוי של מערכת הביוב המשרתת את החזיריות בעקבות העבודות החדשות שביצעה המועצה. כן נקבע כי המועצה לא הראתה שקיים הפרש בין התשלומים שנשאו המשיבים ישירות לאיגוד (במקום המועצה), לבין היטל הביוב שנדרש מן המשיבים. לסיכום קבעה הוועדה כי נוצרה פרקטיקה שלפיה המשיבים שילמו כל העת את החיוב החודשי לאיגוד במקום המועצה ובכך מימנו המשיבים למעשה את היטל הביוב. על כן שבה הוועדה וקבעה כי יש להעניק למשיבים את הפטור הקבוע בסעיף 27 לחוב הביוב.

6.

על החלטת ועדת הערר הגישה המועצה ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. בית המשפט (כב' השופטת י' וילנר ) ציין בפסק דינו כי הערעור צומצם, בהסכמת המועצה, לשאלה יחידה והיא – האם תשלום כלשהו לאיגוד מהווה תשלום כפל לפי סעיף 27 לחוק הביוב. התשובה לשאלה זו, כך נקבע, היא בחיוב. מכיוון שעובדתית נקבע שהמשיבים נשאו בהסכמה בתשלומים השוטפים במקום המועצה, אזי יש לראות בתשלומים אלה תשלום בגין דמי השתתפות בהתקנת הביוב – כפי שקבעה הוועדה. עוד נקבע בפסק הדין כי העובדה שהתשלומים שולמו על ידי המשיבים לאיגוד ולא למועצה איננה מוציאה תשלומים אלה מגדרו של סעיף 27 לחוק הביוב. הערעור נדחה איפוא.

7.

על פסק דין זה מבקשת עתה המועצה רשות לערער. בבקשתה טוענת המועצה, בתמצית, כי בית המשפט שגה עת קבע כי המשיבים זכאים לפטור מכוח סעיף 27 לחוק הביוב, כאשר לא הבחין שהאיגוד והמועצה לא חד הם, ושהאיגוד איננו גוף המוסמך להטיל על המשיבים היטל ביוב, כך שהתשלומים לאיגוד מכוח ההסכם אינם יכולים להיחשב כתחליף לתשלום ההיטל. המועצה אף שבה ומעלה טענות הנוגעות לקביעות מוטעות נוספות שונות, שהיא מוצאת בהחלטתה של ועדת הערר.

8.

המשיבים מתנגדים למתן רשות הערעור וטוענים כי הבקשה איננה עומדת בתנאים שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המשיבים מדגישים כי בקשה זו היא למעשה כבר "הסיבוב השישי" של ההתדיינויות בתיק זה, כאשר המועצה מסרבת לקבל את הקביעה כי המשיבים לא ישלמו את היטל הביוב שנדרש מהם. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המועצה מתנהלת בצורה לקויה, חוזרת בה מהסכמות דיוניות ושבה ומעלה טענות שכבר חזרה מהן. לגוף הדברים סומכים המשיבים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים.

9.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות , מן הטעמים שאפרט להלן.

10.

הבקשה שלפנינו איננה בעלת חשיבות עקרונית, ולא מתעוררות בה סוגיות משפטיות מהותיות. אין היא מצריכה הידרשות לשאלת פרשנותו הכללית הראויה של סעיף 27 לחוק הביוב (השוו: ע"א 1270/02 עיריית רמת גן נ' מנחמי בוני מגדלי דוד רמת-גן בע"מ , פ"ד נח(2) 7 (2003) (להלן: עניין מנחמי )). המחלוקת כאן מתמקדת בשאלה נקודתית של הוכחת חבות המשיבים בהיטל הביוב, שהמועצה התיימרה להשית עליהם. שאלה זו הוכרעה על יסוד הממצאים העובדתיים, שאינם יכולים עוד להיות שנויים במחלוקת, לעניין נשיאת המשיבים בתשלומים לאיגוד חלף המועצה, ועל יסוד בחינת ההסכם הספציפי שנכרת בין הצדדים והאיגוד ודרך יישומו. מטעם זה, ואף בשים לב להליכים הרבים שכבר התנהלו בין הצדדים והצורך בהבאתם לידי סיום, הרי שלא מצאתי כי קיימת הצדקה למתן רשות ערעור בבקשה (השוו: בר"ם 5539/08 רוני דו השקעות בע"מ , בפיסקה 12 (לא פורסם, 22.2.2010)).

11.

למען שלמות התמונה ולמעלה מן הצורך אעיר כי המועצה ממילא לא הציגה כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. אבהיר את הדברים בקיצור מיד בסמוך.

12.

סעיף 27 לחוק הביוב (שחלו לגבי תחולתו שינויים, כמפורט בסעיף 75(2) ל חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס״ט 2009

וסעיף 76 לחוק האמור, אך בשינויים אלה אין כדי להשליך על ענייננו ולכן לא נרחיב בהם), קובע כך:

"בנכס שכבר שולמו עליו דמי השתתפות בהתקנת ביוב, לא יחוייב עוד בעל הנכס בהיטל לגבי השלב שעליו שולמו, בין שהביוב נרכש על ידי הרשות המקומית ובין שהותקן על ידיה שנית" .

נכונה טענת המועצה כי היא והאיגוד לא חד הם, וכי לא היה בכוחו של האיגוד לפי דין לחייב את המשיבים לשאת בהיטל ביוב כלשהו. ברם כאן נכנסים לתמונה ההסכם שבין המועצה והאיגוד והנספח לו – לעניין נשיאת המשיבים בתשלומים לאיגוד חלף המועצה (נספח שבאופן בעייתי לא צורף לבקשת רשות הערעור, אלא רק לתשובת המשיבים), ודרך יישומו של ההסכם. עובדתית, כך נקבע, המשיבים נשאו בתשלומים החודשיים השוטפים לאיגוד במקום המועצה, אשר לא שילמה לאיגוד דבר במשך כל השנים, ותשלומים אלה מהווים למעשה את השתתפות המשיבים בעלות התקנת הביוב ותפעולו השוטף. כן נקבע עוד, כאמור, כי לא הוכח הפרש בין גובה תשלומים אלה לבין גובה היטל הביוב שנדרשו המשיבים לשלם. בנסיבות מיוחדות אלה, אין מניעה לראות בתשלומים שביצעו המשיבים כתשלומים בגין דמי השתתפות בהתקנת הביוב. משהוכח כי התשלומים היוו, בהסכמה , את השתתפות המשיבים בעלות התקנת הביוב – אין סיבה שלא להחיל כאן את סעיף 27 לחוק הביוב, ולראות בתשלום הנדרש משום דרישת כפל (השוו: ע"א 308/72 עיריית קרית-אתא נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ, קרית-אתא , פ"ד כז(1) 617, 620 (1973); עניין מנחמי ). מקובלת עליי אף הערת האגב של בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד בשולי פסק דינו, שאפילו היה נמצא כי המשיבים אינם יכולים לחסות בצילו של הפטור שבסעיף 27 לחוק הביוב, אשר הפסיקה נוטה לפרשו בצמצום יחסי, לא היה הדבר יכול לסייע למועצה. זאת שכן במקרה כזה היתה עומדת כנראה למשיבים זכות לקזז מסכום ההיטל תשלומים ששילמו לאיגוד חלף המועצה (שגובהם זהה לתשלום הנדרש), שכן בנסיבות אלו ניתן היה לראות במועצה על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט כזוכה שלא על פי זכות שבדין שהמשיבים פרעו את חובה לאיגוד.

13.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

14.

המבקשת תישא בשכר טירחת עורכי דינם של המשיבים (כולם יחד) בסך 10,000 ש"ח.