בר"מ 2459/15 פלוני נ. משרד הפנים

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 23.3.2015 (השופט א' ביתן , עת"ם 31951-02-15), שדחתה את בקשתו של המבקש לפטור מאגרה.

2.

המבקש, אזרח סודן, נכנס לישראל שלא כדין דרך גבול מצרים בשנת 2007. המבקש מסביר כי הוא בן לשבט פור ולכן אינו יכול לחזור לארצו בשל כך שבני שבטו נרדפים, כך נטען, על-ידי המשטר הסודני. הוא מוסיף וטוען בהקשר זה כי אמו נרצחה בשל השתייכותה השבטית. המבקש שוהה מאז יום 25.2.2014 ועד עתה במתקן "חולות" מכוח הוראת שהייה שהוצאה לו לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות ). הוראת השהייה המקורית שהוצאה בעניינו של המבקש הוצאה לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד-2013 (להלן: תיקון מס' 4 ). לאחר שבית משפט זה הורה לבטל את תיקון מס' 4 בשל הפגמים החוקתיים שנפלו בו (בג"ץ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית נ' ממשלת ישראל

(22.9.2014)), חוקקה הכנסת את חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ד-2014 (להלן: תיקון מס' 5 ) אשר פורסם ברשומות ביום 17.12.2014. בהמשך לכך, ביום 31.12.2014 הוציא המשיב הוראת שהייה חדשה בעניינו של המבקש, ובה נקבע כי עליו להתייצב במתקן "חולות" ולשהות בו עד ליציאתו מישראל ולכל היותר עד לתקופה של 20 חודשים במצטבר.

3.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 16.9.2014 הגיש המבקש בקשה לקבל מעמד של פליט, ובמסגרת הבחינה של בקשתו נערך לו ביום 29.9.2014 ראיון ביחידת ה- RSD . המשיב טרם קיבל הכרעה בבקשתו של המבקש לקבל מעמד מכוח טענת הפליטות.

4.

ביום 14.2.2015 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד הוראת השהייה העדכנית שהוצאה בעניינו, ובמסגרתה טען לנסיבותיו האישיות הייחודיות בתור בן לשבט פור אשר הדין הבינלאומי אוסר על החזרתו לסודן. כמו כן, הוא טען כי במסגרת הוראת השהייה יש לקחת בחשבון את התקופה בה שהה במתקן "חולות" על פי תיקון מס' 4, היינו שיש להבחין בינו לבין מי שטרם שהה במתקן השהייה ולכן אין להורות בעניינו על תקופת השהייה המקסימלית בת 20 החודשים הקבועה בתיקון מס' 5. בד בבד עם הגשת העתירה, הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרה. המשיב התנגד למתן פטור מאגרה למבקש.

5.

ביום 23.3.2015 נערך דיון מקדמי בעתירה, ובמסגרתו נדונה הבקשה לפטור מאגרה. בסיום הדיון דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בציינו כי המבקש נמצא בישראל למעלה מחמש שנים ובמהלך תקופה זו עבד ואף השתכר למעלה משכר המינימום. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש אמנם לא יכול היה לעבוד בשנה האחרונה, אך הוסיף וקבע כי גם אין לו כמעט הוצאות, מחד גיסא, וכי הוא אף שכר עורך דין המייצג אותו בהליך כך שניתן ללמוד שיש לו אפשרות לממן את תשלום האגרה, מאידך גיסא.

6.

במסגרת הבקשה דנן, המכוונת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר ייחס חשיבות רבה להכנסותיו בתקופה שקדמה לכניסתו למתקן "חולות". הוא מציין, בהקשר זה, כי בתקופה האמורה השתכר אך מעט מעל שכר המינימום, כי אין לו כל חסכונות ורכוש בעת הזו, וכי הכנסתו היחידה היא "דמי כיס" בסך של 16 שקל לחודש שניתנים לפי סעיף 32יא לחוק למניעת הסתננות. המבקש מוסיף ומציין כי הוא נמצא ביתרת חובה בחשבון הבנק שלו המתנהל בבנק הפועלים (תוך צירוף דף התנועות בחשבון זה כנספח לבקשה). המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא התייחס למהותה של העתירה, שעניינה שלילת חירות, עובדה השוקלת לעבר קבלת הבקשה לפטור מאגרה, כפי שנקבע בבר"ם 1512/14 פלוני נ' שר הפנים (19.3.2014) (להלן: עניין פלוני ). המבקש טוען עוד כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשתו לפטור מאגרה בשל כך שהוא מיוצג בידי עורך דין פרטי, בשים לב לכך שאינו זכאי לקבל סיוע משפטי בחינם מהמדינה, ואף את הסכום הצנוע ששילם לעורך הדין גייס מחבריו.

7.

ביום 3.5.2015 הוריתי למשיב להגיש את תגובתו לבקשה. המשיב, המתנגד לקבלת הבקשה, הגיש את תגובתו ביום 10.5.2015. המשיב סבור כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקש לא הוכיח חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, וטוען כי אין בתצהיר שאותו צירף המבקש לבית משפט זה כדי לשנות מהקביעה האמורה. המשיב טוען עוד כי למבקש עומדת האפשרות להתפרנס מעבודה במתקן שבו הוא שוהה ולהרוויח סכום נוסף בן מאות שקלים מדי חודש, אך הוא בחר שלא לעשות כן. המשיב מוסיף וטוען כי המקרה דנן שונה מהמקרה שנדון בעניין פלוני . זאת, בין היתר, עקב כך שהוראת השהייה מושא עתירת המבקש בענייננו הוצאה לפי תיקון מס' 5, אשר שינה באופן מהותי את היקף המגבלות המוטלות על השוהים במתקן "חולות" (במובחן מעניין פלוני שבו נדונה עתירה כנגד הוראת שהייה שהוצאה לפי תיקון מס' 4).

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה בה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, ובהמשך לכך לקבל את הערעור.

9.

כידוע, תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ) קובעת את החובה לשלם אגרה, אלא אם ניתן פטור מתשלומה (הן במקרים שביחס אליהם קובעות התקנות פטור סטטוטורי והן במקרים שביחס אליהם הענקת הפטור מאגרה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט לפי תקנה 14 לתקנות האגרות). בעל דין המבקש פטור מאגרה יידרש להוכיח כי אין ביכולתו לשלם את האגרה וכי ההליך שבגינו מתבקש הפטור מגלה עילה. כפי שנקבע בעניין פלוני , בבואו לבחון בקשה לפטור מאגרה יידרש בית המשפט לייחס משקל הולם לאופי הזכויות המונחות על כף המאזניים ולמידת הפגיעה בהן, בשים לב לכך שחסימת הדרך לבית המשפט שוללת בפועל את האפשרות להגשים את זכויות האדם המהותיות הזוכות להגנה בשיטתנו. כדברי השופט (כתוארו אז) מ' חשין : "זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד...נעלה היא על זכות-יסוד...קיומה הוא תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד" (ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פ"ד נא(3) 577, 629 (1997)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בפגיעה בזכות לחירות, העומדת בלב ליבו של ה"גרעין הקשה" של זכויות האדם. לכן, שומה על בית המשפט הבוחן בקשה לפטור מאגרה בהליך הנוגע לזכות לחירות לנהוג בגמישות ( עניין פלוני , פסקאות 8-6).

10.

יישומם של העקרונות שנקבעו בעניין פלוני מוביל למסקנה כי במקרה דנן זכאי המבקש לפטור מאגרה. אף אם נקבל את עמדת המשיב לפיה פגיעתו של תיקון מס' 5 בחירותם של השוהים במתקן השהייה היא פחותה מפגיעתו של תיקון מס' 4 בחירות זו – ומבלי להידרש לשאלת חוקתיותו של תיקון מס' 5 התלויה ועומדת בפני הרכב מורחב של בית משפט זה (בג"ץ 8665/15) – ברי כי הוראת השהייה כנגדה עותר המבקש פוגעת בחירותו, ולא כל שכן בהתחשב בעובדה שהמבקש שהה כשמונה חודשים במתקן "חולות" שפעל על פי ההסדר שהיה קבוע בתיקון מס' 4. אם כן, ההליך שבגינו התבקש הפטור מאגרה נוגע ישירות לפגיעה בחירות, ודומה כי בית המשפט המחוזי לא העניק משקל ראוי לעובדה זו, המחייבת בחינה גמישה של הבקשה לפטור. בכל הנוגע למצבו הכלכלי של המבקש, הרי שהוא הצהיר כי אין לו כל חסכונות ונכסים, ובנוסף לכך הציג כאמור את פירוט התנועות בחשבון הבנק שלו אשר ממנו עולה כי המבקש מצוי ביתרת חובה. הצהרתו של המבקש לא נסתרה. העובדה כי המבקש הרוויח מעט מעל שכר המינימום בעבר אינה מהווה ראיה לכך שעומדים לרשותו משאבים כספיים. אכן, לעובדה שהמבקש מיוצג בידי עורך דין פרטי יש משקל, אולם לצד זאת יש להביא בחשבון כי המבקש הצהיר כי חבריו סייעו לו בגיוס הסכום הנמוך שאותו העביר לבאי כוחו, כמו גם את העובדה שהליכים לפי החוק למניעת הסתננות אינם מנויים בין העניינים הקבועים בתקנה 5 לתקנות הסיוע המשפטי, התשל"ג-1973 הקובעת זכאות לקבל ייצוג מן הסיוע המשפטי. לכן, ככל ששוהה במתקן "חולות" לא מצא עורך דין או ארגון לא-ממשלתי שייצגו בהתנדבות (במתכונת של "פרו-בונו"), אין לו ברירה אלא לשלם עבור שירות משפטי על מנת שיוכל לתקוף את הוראת השהייה בעניינו.

11.

בכל הנוגע לשאלה האם עתירתו של המבקש מגלה עילה, יצוין שאף שהמשיב טען בשפה רפה כי "סיכויי העתירה המנהלית אינם תומכים במתן פטור מאגרה". לאמיתו של דבר, די בכך שהמבקש יראה כי אין מדובר עילה קלושה וחסרת סיכוי (ראו למשל: ע"א 2686/11 אלי בראשי ובניו, עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (7.2.2013)). מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי העתירה המנהלית שאותה הגיש המבקש להתקבל, יש בידי לקבוע כי היא עוברת משוכה לא גבוהה זו.

12.

סוף דבר: הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת ויינתן למערער פטור מאגרה. בנסיבות העניין, יישא המשיב בהוצאות המבקש בסך של 3,000 שקל.