בר"מ 2664/18 ויקטור קוצ'בל נ. משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.3.2018 (עמ"ן 51037-07-17, השופט ש' שוחט ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית הדין לעררים בתל אביב-יפו הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה:

בית הדין לעררים ו- חוק הכניסה לישראל ) מיום 6.6.2017 (ערר (ת"א) 3612-16, הדיין ד' ברגמן ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, אזרח אוקראינה יליד 1977, נכנס לישראל לראשונה ביום 4.8.2014 על-פי אשרת תייר (מסוג ב/2) שניתנה לו עד ליום 4.11.2014. במועד זה יצא המבקש מישראל, ונכנס אליה בשנית ביום 28.7.2015, עת ניתנה לו שוב אשרת תייר עד ליום 28.10.2015. ביום 5.2.2016 נכנס המבקש לישראל בפעם השלישית, ואף זו הפעם ניתנה לו אשרת תייר לתקופה של שלושה חודשים, עד ליום 5.5.2016. להשלמת התמונה יצוין כי אמו של המבקש היא אזרחית ישראלית וכי אשתו ושלושת ילדיו של המבקש מתגוררים באוקראינה.

3.

ביום 18.4.2016, במהלך שהותו השלישית בישראל, המבקש הגיש בקשה למקלט מדיני. בבקשה טען המבקש כי הוא נאלץ לעזוב את אוקראינה בשל החשש שיגויס לצבא האוקראיני על רקע הסכסוך בין צבא אוקראינה למיליציות רוסיות. הבקשה הוגשה למשרד הפנים, הוא המשיב, וייאמר כבר עתה כי דחייתה היא העומדת ביסוד ההליך דנן.

4.

ביום 10.5.2016 נערך למבקש שימוע וניתן לו רישיון ישיבה זמני מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. בהמשך נערך למבקש ראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט אצל המשיב, וכן הוכנה בעניינו חוות דעת מטעם יחידה זו, ובה נקבע כי הבקשה שהוגשה על ידו אינה עומדת בקריטריונים הקבועים באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים (להלן: אמנת הפליטים ).

5.

ביום 11.8.2016 דחה המשיב את הבקשה שהגיש המבקש על הסף, בהתבסס על חוות הדעת האמורה. בהתאם לכך, קבע המשיב כי על המבקש לעזוב את ישראל בתוך שבעה ימים.

6.

המבקש הגיש ערר על החלטת המשיב לבית הדין לעררים, ובצדו בקשה למתן צו ביניים. בהמשך לכך, בית הדין לעררים הורה על מתן צו ארעי המונע נקיטת הליכי אכיפה כנגד המבקש, בכפוף להפקדת ערבות.

7.

בית הדין לעררים דחה את עררו של המבקש. בית הדין לעררים קבע כי החלטת המשיב לדחות את בקשת המקלט שהגיש המבקש על הסף התקבלה בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן: נוהל בקשות מקלט או הנוהל ) וכי לא נפל בה פגם המצדיק התערבות. בתוך כך קבע בית הדין לעררים כי הוא לא מצא שבנסיבות העניין חששו של המבקש מפני חזרה לארצו עולה כדי חשש מ"רדיפה" כמשמעותה באמנת הפליטים, שכן חששו העיקרי של המבקש הוא מפני גיוס לצבא אוקראינה בהתאם לחוקי מדינתו ולחלופין בפני נשיאה בעונש מאסר בגין סירוב להתגייס. בית הדין לעררים הוסיף כי הבדיקה שערכו הגורמים המוסמכים אצל המשיב העלתה כי תקופת הגיוס העדכנית באוקראינה עומדת על שנה וחצי וכי משתמטי גיוס צפויים לקנסות כספיים נמוכים למדי, ובמקרי קיצון לתקופות מאסר של שנתיים עד חמש שנים. על רקע זה, קבע בית הדין לעררים כי טענת הרדיפה שהועלתה בנסיבות אלה היא מוקשית. כמו כן, בית הדין לעררים קבע כי אין לקבל את הטענה לפיה נסיבותיו של המבקש עולות כדי "רדיפה פוליטית" כמשמעותה באמנת הפליטים. בית הדין לעררים קבע כי במקרה דנן לא מתקיימות "ולו בדוחק" אותן נסיבות אשר עשויות לקשור בין מעשה העריקות של המבקש לבין גיבוש של טענת רדיפה על רקע פוליטי.

8.

לבסוף, בית הדין לעררים קבע כי לא הוכח שיש להחיל על המבקש את עקרון אי-ההחזרה המעוגן באמנת הפליטים. בית הדין לעררים קבע כי נטל ההוכחה בהקשר זה מוטל על כתפיו של הטוען שצפויה לו סכנה במדינת המוצא, וכי במקרה דנן הובהר כי לא צפויה למבקש סכנת חיים או סכנה משמעותית אחרת לחירותו אם יתגייס לצבא ארצו בהתאם לחוק המקומי, או לחלופין יערוק מן השירות הצבאי. בסיכומו של דבר, הורה בית הדין לעררים למבקש לעזוב את ישראל בתוך עשרה ימים.

9.

המבקש הגיש ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה. בפתח פסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי הגרסה שהציג המבקש בעיקרי הטיעון שלו מעוררת קושי במישור העובדתי והמשפטי, וכי בדין דחו המשיב ובית הדין לעררים את טענת המבקש לרדיפה פוליטית. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי מאז שנכנס המבקש לראשונה לישראל ועד לכניסתו האחרונה אליה הוא שב ויצא מגבולות אוקראינה מספר פעמים, על אף שידע כי הוא מבוקש לצורך גיוס לצבא. עוד צוין כי חרף זאת המבקש לא נעצר ולא עוכב. בית המשפט המחוזי קבע כי יש בכל אלה כדי ללמד כי לא פחד מרדיפה עומד בבסיסה של בקשת המקלט שהגיש המבקש, וכי המבקש אף ציין באופן מפורש בראיון שנערך לו אצל המשיב שהוא מעולם לא היה מעורב בפוליטיקה או חבר בקבוצה או בארגון כלשהו בארצו, וכי כל רצונו הוא פשוט להישאר בישראל. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבעבר נקבע בפסיקה כי יש לעשות שימוש זהיר בהוראת נוהל בקשות מקלט המקנה למשיב סמכות לדחות בקשות מקלט על הסף (ראו: עע"ם 1440/13 צ'ימה נ' משרד הפנים (7.8.2013) (להלן: עניין צ'ימה )). אולם, הוא הוסיף כי גם על רקע אמת מידה זו לא נמצא פגם המצדיק התערבות בהחלטתו של בית הדין לעררים.

בקשת רשות הערעור

10.

הבקשה דנן מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית בכל הנוגע לאופן הפעלתו של נוהל בקשות מקלט, ובאופן ספציפי להוראה בו המסדירה דחיה על הסף של בקשות מקלט.

11.

לגוף הדברים, המבקש טוען כי הוא נמלט מאוקראינה לישראל בחודש פברואר 2016, בתקופה שבה התנהלה לחימה בין צבא אוקראינה לצבא רוסיה, וכן בין פלגים חמושים בלתי סדירים מצד שתי המדינות באזור מגוריו של המבקש. המבקש מציין כי הוצאו כנגדו מספר צווי גיוס לצבא האוקראיני, וכי בעבר אף ניסו לעצרו אולם הוא "הצליח לחמוק". המבקש טוען עוד, כי על רקע זה קיים חשש ממשי לחייו ועל כן הוא ראוי להיות מוכר כפליט לפי אמנת הפליטים. המבקש טוען בהקשר זה כי השתמטות משירות צבאי וסירוב להשתייך לאחד הפלגים החמושים מתפרש באוקראינה כהבעת עמדה פוליטית. המבקש מוסיף וטוען כי לא היה מקום לדחות את בקשתו על הסף. לטענתו, המשיב לא נקט בעניינו בזהירות הנדרשת בבחינת בקשות מקלט.

דיון והכרעה

12.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה מבלי להידרש לתשובה. אמת המידה החלה על בקשות רשות לערער מן הסוג של הבקשה דנן היא מצמצמת, על אף שבהתחשב באופייה של המאטריה, רשות ערעור עשויה להינתן בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו למשל: בר"ם 3412/17 הרננדס נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים , פסקה 6 (24.10.2017)). עם זאת, הבקשה שבפני אינה עומדת באמת המידה האמורה.

13.

בעניין

צ'ימה הדגיש בית משפט זה כי יש לבחון בקשות למקלט מדיני "בזהירות וברגישות המתאימה", וכי מן הראוי שהשימוש בסמכות להורות על דחיית בקשה למקלט מדיני על הסף ייעשה רק במצבים קיצוניים ויוצאי דופן, כאשר ברור כי בשום פנים ואופן טענותיו של מבקש המקלט (אפילו יתבררו כנכונות) לא יגבשו ולו אחת מעילות הרדיפה הקבועות באמנת הפליטים (שם, בפסקה 40 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ח' מלצר . ראו גם: פסקה 2 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל ). בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי החלטתו של המשיב בעניינו חרגה מאמת מידה זו. טענה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בהיותה מכוונת לאופן יישום ההלכה הפסוקה בנסיבות המקרה דנן. כפי שתואר לעיל, בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי בחנו באופן מעמיק את עניינו הקונקרטי של המבקש על רקע אמת המידה שנקבעה בעניין צ'ימה , וקבעו שלא נפל פגם בהחלטתו של המשיב, בהתחשב בכך שבקשת המקלט במקרה זה – כך נקבע – אינה מגלה כל עילה לפי אמנת הפליטים.

14.

אכן, כפי שאף ציינו הערכאות הקודמות שדנו בעניינו של המבקש, למונח "רדיפה פוליטית" כמובנו באמנת הפליטים טרם ניתנה הגדרה שלמה וממצה בפסיקתו של בית משפט זה (אם כי בעניין צ'ימה פרש השופט מלצר , בדעת יחיד, תשתית רחבה לעניין זה). אולם, בנסיבות העניין איני סבורה כי יש בכך להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וזאת בהתחשב בקביעותיהן של הערכאות הקודמות לפיהן עניינו של המבקש אינו מקיים "ולו בדוחק" נסיבות אשר עשויות לגבש טענת רדיפה על רקע פוליטי.

15.

אשר על כן: הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למבקש זמן התארגנות, אני מורה כי עליו לצאת מישראל עד יום 4.6.2018.