בר"מ 2666/11 אלם לגסה נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים מתאריך 17.3.2011 (כב' השופט נ' סולברג ). בגדרי ההחלטה, דחה בית המשפט את בקשתה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) לבטל את פסק דינו מתאריך 30.11.2010 (כב' השופט נ' סולברג ), בו נדחתה עתירתם של המבקשים נגד החלטת משרד הפנים להפסיק את ההליך המדורג לאיחוד משפחות בעניינם.

נביא תחילה, בתמצית, את עובדות המקרה הצריכות להכרעה.

2.

המבקש 2 (להלן: המבקש ) הינו אזרחי ישראלי, אשר עלה לישראל מאתיופיה בשנת 1996. בתאריך 6.3.2007 נישא המבקש למבקשת באתיופיה, וכשלושה חודשים לאחר מכן הגיש בקשה לאיחוד משפחות ולאשרת כניסה לישראל עבור המבקשת. בתאריך 19.7.2007 אושרה הבקשה האמורה, ובהתאם לכך נכנסה המבקשת לישראל, ובתאריך 29.8.2007 קיבלה רישיון שהייה ועבודה מסוג ב/1. בתאריך 13.5.2008 הוגשה עבור המבקשת בקשה לאשרת שהייה ארעית מסוג א/5. הבקשה אושרה, ולמבקשת ניתן אישור שהייה מסוג א/5, לתקופה של שנה. בתאריך 2.8.2009 הוארכה האשרה בשנה נוספת.

במסגרת הליך איחוד המשפחות, נערך למבקשים שימוע בתאריך 3.12.2009, אשר נועד לבחון את אמינות הצהרותיהם של המבקשים בנוגע לטיב נישואיהם. במסגרת השימוע, התרשם משרד הפנים בצורה שלילית מתשובותיה של המבקשת אודות חייה המשותפים עם המבקש, ומחוסר בקיאותה בפרטי חייו. בעקבות השימוע, החליט משרד הפנים להפסיק את ההליך המדורג לאיחוד משפחות, והמבקשת נדרשה לצאת את ישראל עד לתאריך 10.3.2010.

ערר שהגישו המבקשים על החלטה זו – נדחה, ובתאריך 5.8.2010 נעצרה המבקשת, הוצא נגדה צו משמורת וצו הרחקה, ומאז היא מצויה במשמורת.

3.

בתאריך 8.8.2010 הגישו המבקשים (באמצעות עו"ד עידן ליטבק )

עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, אשר כוונה כנגד החלטות משרד הפנים להפסיק את הליך איחוד המשפחות בעניינם (להלן: העתירה ) .

4.

בתאריך 30.11.2010 נדחתה העתירה (על ידי כב' השופט נ' סולברג ). על פסק הדין לא הוגש ערעור, אך בתאריך 8.3.2011 (לאחר שהמבקשים חזרו בהם מהליך אחר שהגישו) הגישו שני המבקשים בקשה לביטול פסק דין לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בגדרי הבקשה, המבקשים גרסו כי העתירה הוגשה שלא על דעתה של המבקשת, והביאו בהקשר זה מספר נתונים: המבקשת לא ייפתה את כוחו של עו"ד ליטבק

להופיע בשמה, לא התייצבה בבית המשפט ולא הגישה תצהיר בנושא. עוד טענו המבקשים כי המבקשת כלל אינה מכירה את עו"ד ליטבק , והיא מעולם לא שוחחה עימו (ראו: סעיף 19 לבקשה).

בתאריך 17.3.2011 דחה, כאמור, בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים בירושלים את בקשתם של המבקשים, תוך שהוא קובע כי גרסאותיהם העובדתיות האמורות של המבקשים – אין להם על מה לסמוך.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקשים חוזרים בבקשה על הטענות שהעלו בבית המשפט הנכבד קמא, ומדגישים כי יש ליתן במקרה זה משקל לעובדה כי המבקשת לא הגישה תצהיר ולא חתמה על ייפוי כוח, עובר להגשת העתירה. המשיב, לעומתם, סומך את ידיו על החלטתו של בית המשפט הנכבד לעניינים מנהליים, ומבקש שאמנע מלהתערב בה.

6.

להשלמת התמונה אציין כי בתאריך 10.7.2011 הגישו המבקשים בקשה למתן צו ביניים, אשר יורה למשיב להימנע מלגרש את המבקשת מהארץ, וכן לשחררה ממשמורת – עד להכרעה סופית בעניינה. בתאריך 10.7.2011 נעניתי לבקשה האמורה בצורה חלקית, והוריתי כי המבקשת לא תורחק מישראל עד להחלטה אחרת.

דיון והכרעה

7.

לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות , וזאת מן הטעמים שיובהרו, בקצרה, מיד בסמוך.

8.

בפתח הדברים אבהיר כי אין בכוונתי להתייחס למגוון הטענות שמעלים המשיבים כנגד ההחלטות להפסיק את ההליך לאיחוד משפחות בעניינם, לגופן. ברי כי טענות אלו מקומן ב ערעור על פסק הדין בעתירה – ומשבחרו המבקשים להגיש בקשה לביטול פסק דין, ולא ערעור, הרי שהבקשה שלפני איננה האכסניה הראויה לבחינת השגות אלה.

אעבור עתה לבחון, בקצרה, את טענות המבקשים הרלבנטיות לענייננו.

9.

אינני יכול לקבל את טענת המבקשים, כי מעולם לא נוצר קשר כלשהו, לא כל שכן קשר משפטי של ייצוג, בין עו"ד ליטבק

לבין המבקשת. אמנם, בגדרי העתירה לא הוגש ייפוי כוח או תצהיר מטעמה של המבקשת – והדבר מהווה כשל מסוים, אשר ראוי שמייצגים יקפידו שלא יקרה . ברם, במקרה זה ניתן להצביע על מכלול של נסיבות, אשר מלמדות בבירור כי הגשת העתירה התבצעה בידיעתה של המבקשת. במה דברים אמורים?

ראשית , אין חולק כי עו"ד ליטבק מונה על ידי הסניגוריה הציבורית לייצג את עניינה של המבקשת, בהתאם לבקשתה שלה – כך נכתב במפורש בכתב המינוי שלו, וכך גם מציינים המבקשים עצמם , במסגרת הבקשה שבפניי (ראו: פיסקה 32 לבקשה).

שנית , בתאריך 9.8.2010 (יום לאחר הגשת העתירה) הצהירה המבקשת מפורשות בפני בית הדין לביקורת משמורת כי עו"ד ליטבק מייצג אותה בעתירה, ואף הוסיפה על כך מספר נקודות, אשר מעידות על בקיאותה בפרטי הפרשה: המבקשת פירטה את מהות העתירה ומטרתה, מספרה הסידורי בבית המשפט, יום הגשתה, וכן ציינה את מספר הפקס של עו"ד ליטבק (יצוין כי הדיון האמור נערך בשפה האמהרית, אותה דוברת המבקשת, וכי היא אישרה שהבינה את תוכן הדברים).

שלישית , עו"ד ליטבק ייצג את המבקשת במספר הליכים נוספים הקשורים לעתירה, וביניהם בקשה לשחרורה ממשמורת מתאריך 16.8.2010, וערעור על החלטת בית המשפט הנכבד קמא שלא לשחרר את המבקשת ממשמורת, מתאריך 16.9.2010. המבקשת איננה מציעה הסבר לקושיה – כיצד ניהל עו"ד ליטבק הליכים אלה ללא ידיעתה ומבלי שיצר איתה מעולם קשר. לשאלה זו יש להוסיף את העובדה כי ההליכים כולם הוגשו על ידי המבקשת והמבקש יחדיו , וכי המבקש צירף תצהיר מטעמו וייפוי כוח מטעמו לעתירה (והרי כל ההליכים שניהלו המבקשים מבוססים על הטענה כי הקשר בין המבקש והמבקשת הינו קשר זוגי חזק).

לעובדות הנ"ל כולן – אין הסבר בבקשה שלפניי, והדבר יוצר מראית-עין כי תיאורה של המבקשת את העובדות איננו עקבי לחלוטין, אם לנקוט לשון המעטה.

לבסוף , אעיר באשר לאי-התייצבותה של המבקשת בדיון שהתקיים בבית המשפט הנכבד קמא, כי מקובלות עליי הערותיו של כב' השופט נ' סולברג , לפיהן בנסיבות המקרה דנן: "לא בית המשפט בגדרי עתירה מינהלית שכזו צריך להתרשם מהעותרת [המבקשת כאן – ח"מ ], אלא הגורמים המקצועיים במשרד הפנים. בית המשפט בוחן כידוע את חוקיות ואת סבירות החלטת הרשות המינהלית ולשם כך אין צורך בשמיעת העותרת במהלך הדיון" (ראו: עמוד 2 להחלטה).

10.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית, וצו הביניים שהוצאתי בתאריך 10.7.2011 – מבוטל. המבקשים ישאו בשכר טרחת המשיב בסך של 3000 ₪.

התקבלה היום, י"ח תמוז התשע"א (20.7.2011).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11026660_K07.doc

עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il