בר"מ 2739/08 אמואה קומפורט נ. שר הפנים

לפניי בקשה לפטור מאגרה ומערבון בהליך שבכותרת.

1.

ההליך נסוב על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בעתירה של המבקשת לקבל מעמד של תושב מטעמים הומניטאריים, בשל מצבה הרפואי. בהחלטה המליץ בית המשפט למשיבים כי לפנים משורת הדין יועבר עניינה של המבקשת לבחינה של הוועדה הרפואית הבינמשרדית. כן נקבע כי על המבקשת להפקיד ערובה בסך 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים, היה ועתירתה תידחה. נפסק כי בהעדר הפקדה תוך 30 יום לא יועבר עניינה לבדיקת הוועדה הרפואית ופסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק.

2.

בבקשה שלפניי, בה מתבקש כאמור פטור מתשלום אגרה, מציינת המבקשת כי היא הופטרה מתשלום אגרה בעת הגשת העתירה המינהלית נשוא בקשת רשות הערעור. המבקשת מוסיפה כי מאחר שהערעור נסוב על החלטה לחייב את המבקשת בהפקדת ערבון, היא פטורה על פי דין מתשלום אגרה, לפי תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – התקנות). המשיבים מתנגדים לבקשה לפטור מאגרה, בטענה כי לא צורפו לבקשה מסמכים כלשהם התומכים בטענת המבקשת באשר למצבה הכלכלי והמבקשת אף לא צירפה תצהיר מטעמה כתמיכה לבקשה. כן מתנגדים המשיבים לכך שהמבקשת תופטר מהפקדת ערבון, בטענה שההחלטה נשוא ההליך אינה בגדר "החלטה אחרת" בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000,

עליה ניתן לבקש רשות ערעור. לכן, על פני הדברים, סבורים המשיבים כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתיק בכללותו, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה. אשר לאגרה, המבקשת הופטרה מתשלום אגרה בהחלטת בית המשפט קמא (מיום 5.12.2007). ההחלטה ניתנה לאחר עיון בבקשה, בתגובה, ובהתחשב בנסיבות הרפואיות וההומניטאריות. הדבר מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתה של המבקשת לשלם את האגרה (ראו, תקנה 14(ד)(1) לתקנות). לכך מתוספת העובדה כי המבקשת נתונה במשמורת מזה תקופה ממושכת ויש להניח כי לא היו לה הכנסות בתקופה זו. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי יש בנטען בתגובת המשיבים כדי לסתור את הראיה הלכאורית בדבר חוסר יכולתה הכלכלית של המבקשת. אשר על כן, ניתן פטור מתשלום אגרה, כמבוקש.

4.

מכאן לבקשה לפטור מהפקדת ערבון. השיקולים שיש לשקול לעניין זה הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל-הדין וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל. במקרה שלפניי – לאור הראייה הלכאורית באשר לחוסר יכולתה הכלכלית של המבקשת, ואשר לא נסתרה - מרכז הכובד מצוי בשאלה בדבר סיכויי ההליך. אכן, בשונה מעניין האגרה, הרי שנוכח תכלית הערבון, סיכויי ההליך מהווים שיקול כבד משקל בהחלטה האם להיעתר לבקשה לפטור מהפקדת ערבון. בעוד שבעניין האגרה די בסיכוי כלשהו להצליח בהליך כדי להצדיק פטור, לעניין פטור מערבון נדרש סיכוי בעל ממשות גדולה יותר (בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 17.10.2007). יחד עם זאת, במצבים בהם נתון המבקש במצוקה כלכלית, וכאשר ההליך הערעורי העיקרי קשור קשר הדוק לעצם יכולתו הכלכלית של בעל הדין, הנטייה היא לבחון בגמישות את בקשת הפטור - לרבות התנאי בדבר סיכויי ההליך - על מנת להימנע מיצירת "מעגל קסמים" אשר יפגע באופן קשה בזכות הגישה של מיעוטי יכולת לערכאת הערעור (ראו, ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נה(5) 361; רע"א 3898/07 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ (לא פורסם, 30.10.2007).

5.

ההליך שבכותרת נסוב על חיובה של המבקשת בהפקדת ערובה להבטיח את הוצאות המשיבים. אמנם, נראה כי יש ממש בטענת המשיבים כי ההחלטה אינה נמנית על ההחלטות המנויות בסעיף 12 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, המונה רשימה סגורה של עניינים המהווים "החלטה אחרת" עליה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור. החלטה שאינה נכנסת בגדר אחד מאותם עניינים אינה ניתנת לתקיפה, אלא בגידרו של ערעור על פסק הדין. אכן, על פני הדברים סיכויי ההליך אינם גבוהים. עם זאת, השאלה האם ניתן להשיג על החלטה המחייבת הפקדת ערובה בעתירה מינהלית טרם נדונה, כך נראה, בבית משפט זה. במצב דברים זה, בהתחשב בנטייה לבחון בצורה גמישה את התנאים לפטור מהפקדת ערבון כאשר עסקינן בערעור הקשור ביכולתו הכלכלית של בעל הדין, וכן בהתחשב בכך שבשל מצבה הכלכלי הקשה לכאורה של המבקשת, החלטת בית המשפט קמא עלולה לשלול ממנה את בירור העתירה המינהלית שהגישה, באתי לכלל מסקנה כי יש לפטור את המבקשת מהפקדת ערבון, כמבוקש.

הבקשה מתקבלת איפוא. התיק יובא ללא דיחוי לפני שופט.