פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
2832/07 - א'
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשים:
1. מנחם אריאב
2. עיריית נצרת עילית
נ ג ד
המשיב:
אהרון פחימה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בנצרת ב-בש"א 1036/07 במסגרת עת"מ 1018/07 מיום 12.3.2007
שניתנה על ידי כבוד השופט ארבל בנימין
בשם המבקשים:
עו"ד אולגה גורדון
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים בנצרת (כב' השופט ב' ארבל) להיעתר לבקשה לסעד זמני ("צו ביניים") שהגיש המשיב במסגרת עתירתו.
הרקע וההליכים
1.
בין המבקשים (להלן: העירייה) והמשיב מתנהלים הליכים שונים מזה מספר שנים שעניינם רשיון הרוכלות של המשיב. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטה נשוא הבקשה "פסיקתם של בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי, ובית משפט זה, נטתה, דרך קבע, לצידו של [המשיב]". אכן בעתירה קודמת (עת"מ 1008/06) ניתן למשיב צו ביניים שקבע כי "עד למתן פסק דין בתובענה, ימשיך [המשיב] לפעול על פי הרשיון שבידיו" ובהמשך, בפסק הדין באותו העניין, קיבל בית המשפט לענינים מינהליים את עתירת המשיב וקבע כי "רשיון הרוכלות שבידי [המשיב] לא בוטל כדין [...] הרשיון הנוכחי שבידי העותר יפוג בסוף שנת 2006 ואחר כך יהיה עליו להגיש בקשה לחידוש הרשיון". ההליכים שלפנינו עניינם בבקשה לחידוש הרשיון.
2.
המשיב פנה לעירייה בשלהי שנת 2006 בבקשה לחידוש רשיון. מטעמים טכניים הוא נתבקש להגיש בקשה למתן רשיון הגם שנמסר לו כי יבוצעו "ההתאמות הנדרשות בהתאם להחלטת בית המשפט". במילים אחרות נראה שאין מחלוקת כי יש לראות את בקשת המשיב כבקשה לחידוש רשיון ולא למתן רשיון הגם שעדיין נדרשים אישורי הרשויות המוסמכות. כמו כן הגיש המשיב בקשה לרשיון זמני עד שיחודש רשיונו. העירייה העניקה למשיב רשיון זמני שונה בתכלית מהרשיון שהיה בידיו ולא הכריעה בעניין בקשתו לחידוש רשיון. על כן הגיש העותר את העתירה נשוא ההליכים שלפנינו (עת"מ 1018/07) ועמה בקשה ל"צו ביניים" ולמעשה למתן רשיון זמני כפי הרשיון שהיה לו עד אותה עת (בש"א 1036/07). בית המשפט, לאחר קיום מספר ישיבות, נעתר ביום 12.3.2007 לבקשה וקבע כי המשיב רשאי "להמשיך ולסחור במרכולתו על פי רשיון העסק שעמד בתוקף עד יום 31.12.06, ובאותם תנאים שנקבעו ברשיון זה, וזאת למשך 6 חודשים מהיום". בית המשפט קבע כי "הדרך בה [הולכת העירייה], אינה הדרך הראויה, וכי טרוניותו של [המשיב], אינן תלויות בחלל ריק" והוסיף כי:
"אין ספק כי מאזן הנוחות והנזקים נוטה לכיוון הענקתו של סעד ביניים, אשר יהא בו כדי לשמר מצב קיים, תוך הבטחת מקור קיומו של [המשיב]. כאמור, מנגד, הובטחו לנו התנאים הנדרשים לשמירה על האינטרס הציבורי וזאת לאחר שנתקבלו האישורים ההולמים מהרשויות המתאימות"
בסוף החלטתו קבע בית המשפט כי הוצאות בסך 5000 ש"ח "ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בעתירה העיקרית".
על החלטה זו הגישה העירייה את בקשת רשות הערעור שלפני.
בקשת רשות הערעור
3.
העירייה טוענת כי העתירה הוגשה בשיהוי וכי בית המשפט ניעתר לבקשה לצו ביניים ללא הצדקה. העירייה הוסיפה וטענה כי בקביעתו התעלם בית המשפט משיקולים של סדר ציבורי ואכיפת הוראות החוק וכי ניתן היה להסתפק בהיתר הזמני שניתן על ידה שהיה בו כדי להפחית מנזקי המשיב. בהקשר זה הוסיפה העירייה כי נזקיו של המשיב ניתנים להטבה כספית מה שמטה את מאזן הנוחות לטובתה. העירייה טוענת כי למעשה המשיב לא הראה זכות לכאורה וכי עתירתו מוקדמת שהרי הליך חידוש הרשיון טרם הושלם. כמו כן טוענת העירייה כי המשיב בהתנהלותו גילה חוסר נקיון כפיים שדי היה בו כדי להצדיק את דחיית בקשתו ולבסוף טוענת נגד ההוצאות שנפסקו בהחלטה.
דיון
4.
בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 26.3.2007 אך הובאה לעיוני אך ביום 30.4.2007 לאחר שהסתיימו הליכי הערבון. לבקשה לא צורפו המסמכים הנדרשים ולכן ביום 30.4.2007 קבעתי כי "כתנאי לדיון בבקשה יגישו המבקשים תוך 10 ימים עותק מכל כתבי בית הדין שהוגשו במסגרת ההליך בבית משפט קמא וכן יעדכנו האם חלו שינויים כלשהם ביחס לבקשת המשיב לרשיון מאז הגשת בקשתם. בנוסף, נוכח המועד הקרוב הקבוע לדיון בתיק העיקרי (20.5.2007) כפי שנלמד מנוסח ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור מתבקשים המבקשים להודיע האם כלל יש מקום לדון בבקשה או שמא מבקשים הם את מחיקתה".
5.
המסמכים הנדרשים לא הוגשו אלא בחלוף המועד יחד עם "בקשה דחופה בכתב לעיכוב ביצוע החלטה במעמד צד אחד". בקשה זו נדחתה (החלטתי מיום 17.5.2007). בכל אופן, ביום 10.6.2007 קבעתי כי על העירייה להגיש הודעת עדכון לאחר הדיון שהיה קבוע בבית משפט קמא ביום 17.6.2007. הודעה שכזו לא הוגשה אלא ביום 6.8.2007 יותר מחודש וחצי לאחר הדיון. משנאספו עתה כל המסמכים הדרושים ניתן להכריע בבקשת רשות הערעור.
6.
עיינתי בבקשה על נספחיה ובפרוטוקולים השונים שצירפה העירייה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. קשה ליישב בין טענת העירייה כי מדובר בעתירה מוקדמת עם טענתה כי המשיב השתהה בהגשת עתירתו. בכל אופן, בית המשפט קבע במסגרת החלטתו כי בקשת המשיב אינה לוקה בשיהוי כלשהו ואיני מוצאת מקום להתערב בקביעה זו במסגרת בקשת רשות ערעור. גם בכל הנוגע לרשיון הזמני שניתן על ידי המשיבה מקובלת עליי עמדת בית המשפט כי "אין ברשיון זה כדי לענות על פניותיו [של המשיב]". יתר על כן, ממסמכים שצירפה העירייה נראה כי הרשיון הזמני שביקשה היא לתת הוא לכאורה חסר משמעות (ראו נספח ב' לבקשה, סעיף 3) ועניין זה מופיע מפורשות כאחד מהסעדים המבוקשים בעתירה (סעיף 60(ב) לעתירה). אשר על כן, לא ניתן לומר כי סיכויי העתירה נמוכים ביותר מה גם שנוכח פסק הדין שניתן ב- עת"מ 1008/06 לא ברורה טענת העירייה כי המשיב לא הראה זכות לכאורה. בכל אופן, הטעם העיקרי להחלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור נעוץ במישור מאזן הנוחות שהוא כידוע אבן הבוחן העיקרית (בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות - נציבות המיום , פסקה 12 (טרם פורסם, 6.4.2006)). בעניין זה דעתי כדעתו של בית משפט קמא: מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב במיוחד נוכח האישורים שכבר נתקבלו מהרשויות המוסמכות. ועוד: העירייה המתינה יותר מחודש וחצי עד שהגישה ביום 6.8.2007 את ההודעה בדבר הדיון שנערך בבית משפט קמא עוד ביום 17.6.2007. לעיכוב זה בהגשת ההודעה יש ליתן משקל רב כאשר הצו הזמני אמור לפקוע ממילא בעוד כחודש. אבקש להוסיף כי יש להצטער על כך שעל אף חלוף הזמן טרם הסתיים הליך חידוש הרשיון לגופו מה שיכול היה לחסוך דיון בעניין הרשיון הזמני ולאפשר דיון בעיקר, ככל שדיון כזה היה נדרש. למותר לציין כי גם סכום ההוצאות שפסק בית המשפט אינו מצדיק מתן רשות ערעור שהרי בית המשפט קבע כי ההוצאות ישולמו אך בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי וממילא יוכל בית המשפט להתחשב בהוצאות שנפסקו בהחלטת הביניים במסגרת פסק הדין וטענות העירייה בהקשר זה שמורות לה (ראו והשוו: בר"ם 4960/07 רפיד ויז'ן בע"מ נ' עיריית רמת השרון , פסקה 11 (טרם פורסם, 25.6.2007); בר"ם 9653/06 קל-בנין בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (טרם פורסם, 29.1.2007)).
7.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה לא יעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד אב, תשס"ז (8.8.2007).
ש ו פ ט ת