בר"מ 2853/13 אסיא ייזום והשקעות י.ב בע"מ נ. עיריית חדרה

מיום 7.3.2013 שדחתה בקשה מוסכמת לבטל פסק דין שניתן נגד המבקש במעמד צד אחד, והחלטה נוספת מיום 21.3.2013 שלא לעיין מחדש בהחלטה המקורית מיום 7.3.2013.

2.

בין המבקשת לבין המשיבה, עיריית חדרה, התגלע סכסוך בכל הנוגע לתשלום ארנונה בגין נכס שאותו שוכרת המבקשת בתחומיה של המשיבה. ערר שהגישה המבקשת לועדת הערר לענייני ארנונה (להלן: ועדת הערר ) נדחה על הסף ביום 14.8.2011 בנימוק שההשגה על דרישת התשלום שנשלחה למבקשת הוגשה באיחור. כנגד החלטה זו הגישה המבקשת, ביום 28.10.2012, ערעור לבית המשפט קמא.

3.

שמיעת הערעור נקבעה ליום 11.2.2013. ביום 10.2.2013 הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לבית המשפט קמא (להלן: ההודעה המוסכמת ) שבה מסרו כי לא ברור להם האם הדיון העתיד להתקיים למחרת היום יתקיים במתכונת של קדם ערעור או של שמיעת הערעור לגופו, וכי אם האפשרות השנייה היא הנכונה הרי שבכוונתם להשמיע את עיקרי הטיעון מטעמם בעל-פה. בהחלטה שניתנה בו-ביום ציין בית המשפט קמא שמועד הדיון נקבע מלכתחילה לשם שמיעת הערעור לגופו, והוסיף כי הסכמת הצדדים אינה מספיקה על מנת לפוטרם מהחובה להגיש עיקרי טיעון 14 ימים לפני מועד הדיון בערעור, מאחר שהתקנות המסדירות חובה זו נועדו לשרת גם את בית המשפט.

4.

למחרת, לא התייצב בא-כוחה של המבקשת בשעה היעודה לדיון, ולאחר המתנה של כ-20 דקות נתן בית המשפט קמא פסק דין במעמד צד אחד, במסגרתו הורה על מחיקת הערעור. בפסק הדין צוין כי התנהגותה של המבקשת – לרבות אי-התייצבותו של בא-כוחה לדיון והעובדה שלא הגישה עיקרי טיעון בכתב, כפי שנדרש לפי תקנה 446(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי או התקנות ) – מלמדת כי היא זנחה את הערעור.

5.

בשלב זה, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין, בהסכמת המשיבה. בבקשה הוסבר כי היעדרותו של בא-כוח המבקשת מהדיון נבעה מכך שדקות ספורות לפני תחילתו הוא עוכב על ידי משטרת ישראל בדרכו לבית המשפט, בשל עבירת תנועה שביצע. בית המשפט קמא דחה את הבקשה ביום 7.3.2013, בקובעו כי ממילא הסכמת הצדדים אינה יכולה להכשיר מחדל דיוני כמו אי-הגשת עיקרי טיעון. עוד צוין בהחלטה כי הדו"ח המשטרתי שצורף לבקשת הביטול איננו קריא, ועל כן לא ניתן להתייחס לתוכנו.

6.

המבקשת הגישה "בקשה לעיון מחדש" בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 7.3.2013, במסגרתה הצביעה על כך שהצדדים הסכימו מבעוד מועד להימנע מהגשתם של עיקרי טיעון בכתב. כמו כן, לבקשה צורף תצהיר מטעם בא-כוחה של המבקשת, המתאר את פרטי האירוע שעליו נסב הדו"ח המשטרתי.

7.

ביום 21.3.2013 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון מחדש בציינו, בין היתר, כי ככל שהצדדים ביקשו להימנע מהגשת עיקרי טיעון היה עליהם לפנות לבית המשפט בעניין לפני המועד האחרון שנקבע להגשתם. בקשת רשות הערעור שהונחה בפנינו נסבה, כאמור, על החלטה זו, כמו גם על ההחלטה המקורית מיום 7.3.2013.

8.

המבקשת מדגישה כי טענותיה לא נשמעו, לאמיתו של דבר, על ידי אף ערכאה לגופן, בהתחשב בכך שהן הערר שהוגש לוועדה והן הערעור שהוגש לבית המשפט קמא נדחו על הסף, וסבורה שבנסיבות אלה החלטותיו של בית המשפט קמא גורמות לה עיוות דין קשה. המבקשת מוסיפה וטוענת שבקשתה מעוררת שאלה משפטית כללית בדבר סמכותו של בית המשפט להימנע מביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד חרף הסכמתו של בעל הדין שכנגד לביטול. לשיטתה של המבקשת, סמכות זו מוגבלת, לכל היותר, למקרים שבהם קיים חשש לפגיעה בזכויותיו של צד שלישי.

9.

לגופו של עניין, המבקשת טוענת כי היה מקום לבטל את פסק הדין לא רק בשל הסכמתה של המשיבה לכך, אלא גם משום שסיכויי הערעור, האמורים להוות שיקול מרכזי בכל הנוגע לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הם טובים ביותר בעניינה. מכל מקום, בכל הנוגע למחדלים הדיוניים שיוחסו לה, המבקשת טוענת כי לשניהם נמצא הסבר סביר: אי-התייצבותו של בא-כוחה לדיון נגרם בשל עיכובו על ידי המשטרה בדרכו לבית המשפט, ואילו אי-הגשתם של עיקרי טיעון נבע מכך ששני הצדדים שגו לחשוב שהדיון יועד לשמיעת קדם ערעור, מה גם שאופיו הממוקד של הערעור אפשר הסתפקות בשמיעת עיקרי טיעון בעל-פה.

10.

בתגובת המשיבה, אשר הוגשה ביום 7.7.2013, נאמר שהיא אינה מתנגדת לכך שבקשת רשות הערעור תידון כערעור, ומבקשת להותיר את ההכרעה בערעור לשיקול דעתו של בית המשפט.

11.

לאחר שעיינו בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתגובת המשיבה, החלטנו לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור.

12.

אכן, הסכמתם של בעלי-דין בעניין דיוני אינה כובלת, כשלעצמה, את שיקול דעתו של בית המשפט, שהוא האמון על ניהול המשפט, ואינו אמור להנחות עצמו רק על-פי רצונם של הצדדים (ראו למשל: רע"א 425/98 נקי נ' פרוש

(29.1.1998)). יחד עם זאת, כאשר הדברים אמורים בביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יש לתת להסכמתו של הצד שלטובתו ניתן פסק הדין את המשקל הראוי, בכל הנוגע לנכונות לבטלו. נדגיש, כי לא מקובלת עלינו בעניין זה עמדת המבקשת, לפיה יכולתו של בית המשפט להתעלם משיקול זה מוגבלת למקרים בהם קיים חשש לפגיעה בצדדים שלישיים. שיקול דעתו של בית המשפט שמור לו בעניין זה, וכל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו, אף כי מובן כי לא בקלות תדחה בקשה מוסכמת לביטול פסק דין.

בנסיבות העניין – כאשר אנו מייחסים משקל לזכות הגישה לערכאות ושמים ליבנו לכך שסיכויי הערעור שהגישה המבקשת כלל לא נבחנו, ומאחר שלמחדליה הדיוניים נמצא הסבר מסוים והם לא נחזים ככאלה שנבעו מזלזול בהליך המשפטי – סברנו שיש הצדקה לקבל את הבקשה והערעור גם יחד.

13.

סוף דבר: דין הערעור להתקבל, במובן זה שההחלטות בית המשפט קמא מיום 7.3.2013 ומיום 21.3.2013 יבוטלו, וערעורה של המבקשת יידון בפניו לגופו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.