פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
298/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
מדינת ישראל משרד הפנים
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט לעניינים מינהליים
בבאר שבע מיום 5.1.2014 בתיק עמ"נ
31672-11-13 שניתן על ידי כבוד השופט ב
'
אזולאי
בשם המבקש:
עו"ד יוכי גנסין;
עו"ד ראובן אידלמן
בשם המשיב:
עו"ד אסף וייצן
החלטה
1.
ביום 5.1.2014 הורה בית המשפט קמא (עמ"נ 31672-11-13, השופט ב' אזולאי ) על שחרורו של המשיב מן המשמורת שבה הוא נמצא מאז יום 20.11.2012 בתנאים שיקבע לכך. בית המשפט קמא ציין כי כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות סמים, אך הערכאות שדנו בעניינו במסגרת ההליך הפלילי לא מצאו כי הראיות נגדו מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי הוצג לפניו חומר מודיעיני המייחס למשיב מעורבות בעבירות סמים, אך קבע כי המשטרה לא פעלה למיצוי החקירה בהתייחס למידע זה, וכי לנוכח פרק הזמן הארוך שבו היה המשיב במשמורת לא ניתן להמשיך להחזיקו בה על יסוד אותו מידע.
2.
ביום 8.1.2013 קבע בית המשפט קמא את תנאי שחרורו של המשיב, והורה, בין השאר, כי יפקיד התחייבות עצמית בסך של 15,000 שקל וכן ערבות צד ג' אף היא על סך של 15,000 שקל כל אחת; כי המשיב יתגורר בדירתו של הערב תוך שייאסר עליו לעזוב אותה לפרק זמן העולה על 24 שעות; וכי הוא יהיה זמין לקריאה להתייצבות בכל עת באמצעות הערב ובאמצעות הטלפון הנייד שלו. לבקשת המדינה, הורה בית המשפט קמא על עיכוב הביצוע של פסק דינו עד ליום 13.1.2014 בשעה 13:00.
3.
המדינה הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, וכן בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.
4.
לאחר שבחנתי את הבקשה לעיכוב ביצוע, ואת התגובה לה מיום 14.1.2013 החלטתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. בית המשפט קמא נחשף לחומר המודיעיני בעניינו של המשיב, בחן אותו היטב וקבע את תנאי שחרורו בהתאם לכך. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובעיקר בתקופה הארוכה בה שהה המשיב במשמורת, לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות מחייב התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא בשלב זה. מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, הרי שאפילו תידרש העמדת ההלכה על מכונה – ואיני קובעת כי כך בענייננו – ניתן יהיה לעשות כן מבלי שיעוכב ביצוע פסק הדין (ראו: בר"ם 9398/12 מדינת ישראל נ' בישארה (30.12.2012)).
5.
בשולי הדברים אציין כי הבקשה דנן הועברה לעיוני אתמול, 13.1.2014, כשעה לפני מועד שחרורו המיועד של המשיב. זאת, למרות שההחלטה על שחרורו של המשיב התקבלה עוד ביום 5.1.2013, וההחלטה על תנאי השחרור התקבלה ביום 8.1.2013. ברי כי חרף העומס הרב המוטל על פרקליטות המדינה יש לעשות כל מאמץ על מנת להימנע מהגשת בקשה כאמור "בדקה ה-90".
6.
סוף דבר: בקשת עיכוב הביצוע נדחית. המשיב ישוחרר על פי התנאים שקבע בית המשפט קמא. ממילא מתבטל צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 13.1.2014.
ניתנה
היום, י"ג בשבט התשע"ד (14.1.2014).
ש ו פ ט ת