בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ. רשות שדות התעופה

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על מספר החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת צ' ברון), שניתנו במסגרת עת"מ 1325/02. בהחלטות אלה דחה בית המשפט קמא בקשות שעניינן בקשה למתן צו ביניים, בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט בדבר הפרת צו ביניים שניתן על ידי בית המשפט קמא, וכן בקשה להגשת תגובה לתגובת המשיבות. כן הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא בדבר מועדי הדיון בעתירה.

בחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן – החוק ) הגביל המחוקק את הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לעניינים המנויים בסעיף 12(ב) לחוק. בבקשת רשות ערעור זו מתבקש בית המשפט ליתן רשות ערעור גם על החלטות שאינן נכללות בגבולות שנקבעו בסעיף 12(ב) לחוק הנ"ל, ודינה של בקשת רשות הערעור, ככל שהיא מתייחסת להחלטות החורגות ממסגרת הסעיף, להידחות. נותר, אפוא, לדון רק בבקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט קמא בכל הנוגע למתן צו ביניים כנגד המשיבות, אשר מורה להן להימנע מליצור התקשרות כלשהי, שעניינה מכירת מוצרים מכל סוג בפטור ממיסים, שתוקפה למועד שלאחר מתן פסק-דין בעת"מ 1325/02.

עניינה של העתירה והבקשות שהוגשו במסגרתה, בהחלטה של רשות שדות התעופה להאריך את התקשרותה עם המשיבה 2, חברת ג'יימס ריצ'רדסון, וזאת על דרך "התקשרות המשך" מבלי להיזקק למכרז חדש. המשיבה 2 זכתה בעבר בשני מכרזים שונים למכירת מוצרים פטורים ממכס בנמל התעופה בן-גוריון. המכרז הראשון, והחשוב שבין השניים, הוא מכרז למכירת מוצרי קוסמטיקה, משקאות אלכוהליים ומוצרי טבק (להלן – חוזה הקוסמטיקה ), ובו זכתה המשיבה 2 בשנת 1993. על-פי החוזה שנחתם בין משיבה 2 ובין רשות שדות התעופה, ניתן היה להאריך את תקופת ההתקשרות עד 15.11.02. רשות שדות התעופה החליטה להאריך את תקופת ההתקשרות בחוזה הקוסמטיקה עם המשיבה 2 עד לתאריך 14.11.04 – כלומר, מעבר לאופציות הארכה הקבועות בחוזה המקורי, ומבלי להיזקק למכרז חדש. ביום 14.7.02 נחתם הסכם הארכה בין המשיבות, וזאת בטרם הוגשה העתירה על-ידי המבקשות. המכרז האחר, הוא מכרז להפעלה של מגדניות/מעדניות בשטח שדה התעופה (להלן – חוזה הממתקים ). בעניינו של מכרז זה טרם הסתיימו אופציות ההארכה הקבועות בחוזה המקורי, ורשות שדות התעופה החליטה למצות את אופציית ההארכה עד לתאריך 16.3.04. כן הוחלט שבמידה ויהיה צורך להאריך את ההסכם לאחר תום התקופה האמורה, החוזה יוארך עד ליום 14.11.04. הודעה על החלטה זו הועברה למשיבה 2 ביום 17.6.02. בתאריך 25.7.02 הגישו המבקשות עתירה לבית המשפט קמא, ובה תוקפות המבקשות את ההחלטות האמורות של רשות שדות התעופה. בד בבד עם הגשת העתירה הגישו המבקשות בקשה דחופה למתן צווי ביניים המורים למשיבות להימנע מלבצע כל פעולה או מעשה העשויים להוציא לפועל את התקשרות ההמשך בחוזה הקוסמטיקה ובחוזה הממתקים. כן נתבקש צו ביניים המורה לרשות שדות התעופה למסור למבקשות העתקים מכל המסמכים, הפרוטוקולים והאישורים הקשורים בהחלטתה להתקשר עם המשיבה 2 בהתקשרות המשך. כפי שיפורט להלן, עניין אחרון זה לא נדון כלל בבית משפט קמא.

בו ביום החליט בית המשפט קמא (השופט ג' קלינג) ליתן צווי ביניים כמבוקש. עוד קבע כי דיון במעמד הצדדים יתקיים בתאריך 6.8.02. ביום הדיון ניתנה החלטה (השופטת צ' ברון), ולפיה הצדדים יגישו סיכומים לעניין צו הביניים; ועד למתן החלטה בעניין יעמוד צו הביניים, שניתן על-ידי השופט ג' קלינג, בתוקפו - למעט הצו לעניין מסירת המידע. הצדדים הגישו סיכומים לבית המשפט, ואף הוגשה בקשה מטעם המבקשות למחיקת סעיפים מסיכומי רשות שדות התעופה. במהלך תקופה זו חלף התאריך שבו הסתיימה תקופת חוזה הקוסמטיקה והגיע מועד חידוש ההסכמים. בהתאם להסכם עם רשות שדות התעופה המשיכה המשיבה 2 במכירת מוצרים בנמל התעופה. ביום 18.11.02 הגישו המבקשות בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, המבוססת על הטענה כי המשיבות מפרות את צווי הביניים שניתנו על-ידי בית המשפט, בכך שהמשיבה 2 ממשיכה להפעיל את החנויות בנמל התעופה. ביום 15.12.02 קבע בית המשפט כך:

"הבקשה לצו הביניים הובאה ביום 25.7.02 בפני סגן הנשיא כב' השופט ד"ר קלינג במעמד צד אחד, שהחליט ' כמבוקש ' וקבע את הדיון במעמד הצדדים ביום 6.8.02.

במועד זה התייצבו ב"כ הצדדים בפני, בשבתי כשופטת תורנית בפגרת בתי המשפט. בשל עומס התיקים הדחופים שדנתי בהם, יכולתי לאפשר רק טיעון תמציתי ולפיכך החלטתי לאפשר לצדדים להגיש סיכומים בכתב, מתוך כוונה לתת את ההחלטה בעניין בטרם הגיע מועד חידוש ההסכמים.

השארתי זמנית על כנה את החלטתו של כב' סגן הנשיא מיום 25.7.02, במגמה לשמור על מצב קיים. לא התייחסתי לעובדה שההחלטה 'כמבוקש' מאמצת למעשה את סעדי הביניים, כפי שניסחו המבקשות בלשון גורפת וכוללנית. נוסח זה מאפשר פירוש שלפיו חייבת חב' ריצ'רדסון למעשה לסגור את חנויותיה בנמל התעופה. לא היתה לי כל כוונה לצוות על חב' ריצ'רדסון לחדול ממכירת מוצרים בפטור ממיסים כצו ביניים, עוד בטרם נדונה העתירה עצמה. אני משוכנעת שזו גם לא היתה כוונתו של סגן הנשיא. צו הביניים נועד למנוע שינויים העלולים לפגוע במטרת העתירה ולא לפגוע בזכות קיימת של מי מהמשיבות בטרם בירור העתירה".

עוד קבע בית המשפט כי סגירת החנויות תגרום לפגיעה מיידית במשיבות ובתנועת הנוסעים לישראל וממנה, שכן ימנע תשלום תמלוגים לרשות שדות התעופה. משכך, החליט בית המשפט קמא ליתן צו ביניים האוסר על המשיבות ליצור התקשרות כלשהי ביניהן, שתוקפה למועד שלאחר מתן פסק דין בעת"מ 1325/02 , וזאת עד למתן פסק דין בעתירה. בהסתמך על ההחלטה בדבר צווי הביניים לא מצא בית המשפט מקום לדון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת בפניי.

בבקשתן העלו המבקשות טענות רבות לעניין העתירה לגופה. בין היתר טענו כי בעניין זה לא חל הפטור הקבוע בתקנה 3(4) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן – תקנות חובת המכרזים ); כן טענו כי החלטות רשות שדות התעופה לא התקבלו על-ידי הגוף המוסמך לקבלן, ולא אושרו על-ידי הממשלה כקבוע בחוק רשות שדות התעופה, התשל"ז-1977. לעניין צו הביניים טענו המבקשות כי טעה בית המשפט קמא בכך ששינה את פרשנותו לצו הביניים שניתן על ידו, ולמעשה שגה בית המשפט בכך שהתבסס על טענות שנטענו בעתירה אחרת שנוהלה בין הצדדים לעתירה זו. עוד טענו כי טעה בית המשפט בכך שקבע שצווי הביניים מחייבים את סגירתן של החנויות. מטרת צווי הביניים לשמר את המצב הקיים, ואילו סגירת החנויות מתחייבת מסיום החוזה בין המשיבות. כן טענו כי בהתחשב בטענותיהם לגוף העתירה, סיכויי המבקשות לזכות בעתירה ודאיים, ורק משום כך יש ליתן את צווי הביניים המבוקשים. לעניין מאזן הנוחות טענו המבקשות כי מאזן זה נוטה לטובתן מכיוון שיגרם להן נזק כבד במידה ולא יינתן צו ביניים כמבוקש. ניהול ההליך בלא שיינתן צו ביניים ייתר את הצורך בעתירה כולה, וזאת מכיוון שכבר כורסם זמן רב מתקופת הזיכיון הנדרשת, ולמעשה, גם אם המבקשות יזכו במבוקשן בתום ההליך, לא יהיה זה כלכלי מבחינתן לממש את הסעד שיינתן להן על-ידי בית המשפט. עוד טענו, כי ההיבט הציבורי מחייב אף הוא ליתן את צו הביניים, וזאת בהתחשב בהתנהלותה של רשות שדות התעופה במקרה זה.

מנגד טענו המשיבות כי צדק בית המשפט קמא בשעה שנתן צו ביניים שאינו מחייב את סגירתן של החנויות, עד מתן החלטה בעתירה לגופה. המשיבות אף טענו כי ההחלטה סבירה; כי ההתקשרות נהנית מהפטור במכרז הקבוע בתקנות חובת המכרזים; וכי סיכויי המבקשות לזכות בעתירה קלושים, ודי בטעם זה כדי לדחות את בקשתם למתן צו ביניים. לעניין הבקשה למתן צו ביניים טענו המשיבות טענות רבות, הן טענות מקדמיות והן טענות לגוף הבקשה. בין היתר טענו כי המבקשות קיבלו את מבוקשן בכך שניתן צו ביניים השומר על המצב הקיים. עוד טענו כי אין לסעד המבוקש על-ידי המבקשות דבר עם הבטחת זכויותיהן במקרה בו תתקבל העתירה. כן טענו כי מאזן הנוחות נוטה באופן בולט נגד מתן צו הביניים, וזאת בהתחשב בנזק הכבד שייגרם למשיבות ולציבור בכללותו.

שקלתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן צו ביניים עליו לבחון שני עניינים עיקריים. האחד, "מאזן הנוחות", שבו בוחן בית המשפט את הנזק שייגרם למבקש במידה שלא יינתן צו ביניים אל מול הנזק שייגרם למשיב במידה ויינתן צו כמבוקש; והאחר, סיכויי העתירה להתקבל. במסגרת שיקולי מאזן הנוחות יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצו יסכל את בירור ההליך העיקרי, וכן יבחן את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו. אבן הבוחן העיקרית היא מאזן הנוחות, ויפים לעניין זה דברי השופט חשין בבשג"צ 2598/95 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואח' נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (לא פורסם):

"אכן, עיקרה של בקשה למתן צו ביניים רואה אני במה שקרוי 'מאזן הנוחות' – יהא כינויו של אותו מאזן אשר יהא: שימור הסטטוס קוו אנטה, שינויו של הסטטוס קוו, נזקים בלתי הפיכים וכיוצ"ב – מאזן נוחות להבדילו מסיכויי העתירה לגופה שאני רואה בהן יסוד מישני בבקשה" (כן ראו: בר"ם 1557/02 מגמארט ציוד ספורט בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבטחון ( לא פורסם); וכן בר"ם 10812/02 חן המקום בע"מ נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ (לא פורסם)).

בענייננו אין צורך לנקוט עמדה בדבר סיכויי העתירה להתקבל. טענותיהן של המבקשות הן מסוג הטענות שניתן לבררן רק במהלך בירור העתירה. עם זאת, מאזן הנוחות במקרה זה נוטה באופן בולט לטובת המשיבות. מתן צו ביניים גורף, שיחייב את סגירת החנויות, יגרום לנזק כלכלי קשה למשיבה 2 שלא תוכל להמשיך במכירת המוצרים הפטורים ממכס, ובנוסף יגרום נזק כלכלי נוסף לרשות שדות התעופה, שלא תגבה את התמלוגים המגיעים לה לפי ההסכם. כתוצאה מכך אף ייגרם נזק לציבור בכללותו, שנהנה מהשירותים אותם מספקת רשות שדות התעופה. עוד ייפגעו ממתן הצו ציבור הנוסעים, שכיום רוכשים בחנויות המשיבה 2, ומתן צו הביניים בצורתו הגורפת יימנע מהם לרכוש מוצרים בחנויות המשיבה 2 בדרכם לחו"ל. מאידך גיסא, הנזק שייגרם למבקשות במידה וצו הביניים יישאר בגירסתו הנוכחית, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא ביום 15.12.02, אינו שקול כנגד נזק זה. עוד יש לציין כי מתן צו ביניים בצורתו הגורפת יצור למעשה מצב חדש וישנה את הסטטוס קוו הקיים, וכאמור, בבוא בית המשפט לשקול מתן צו ביניים, הוא יעדיף לשמר את המצב הקיים.

במקרה זה ברור מתוכן הדברים, וכך אף עולה מלשון בית המשפט קמא, כי בשעה שבית המשפט קמא נתן את צווי הביניים בצורתם הראשונית והגורפת, הוא לא ראה לנגד עיניו כי צווים אלה יובילו לסגירת חנויותיה של המשיבה 2, ויפגעו בזכויותיהן של המשיבות בטרם בירור העתירה לגופה. כל מטרתו במתן צווי הביניים הייתה למנוע שינויים העלולים לפגוע במטרת העתירה. בהחלטתו מיום 15.12.02, שבה ניתן צו ביניים האוסר על המשיבות ליצור התקשרות שתוקפה למועד שלאחר מתן פסק הדין בעתירה, יצר בית המשפט קמא איזון ראוי בין האינטרס שלא לייתר את הדיון בעתירה לבין הצורך למנוע פגיעה במשיבות בשלב זה של ההליך. עם זאת, על הצדדים ועל בית המשפט לעשות כל שביכולתם על מנת לזרז את בירור העתירה העיקרית, מכיוון שעם חלוף הזמן הופכת היא לעתירה שאינה רלוונטית, וגם במידה והמבקשות ייזכו במבוקשם, ייתכן ויווצר מצב בו לא יוכלו לממש זכייה זו.

אשר על כן דין בקשת הערעור להידחות, וצו הביניים שניתן על ידי בית המשפט קמא ביום 15.12.02 יעמוד בתוקפו. בהתחשב בהחלטתי זו אין כל צורך לדון בטענת המבקשות בדבר הבקשה בהתאם לסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. המבקשות יישאו בהוצאות הבקשה בסכום של 7,500 ש"ח לכל אחת מהמשיבות.