פרטי ההליך
החלטה בתיק בר"מ 310/23
בבית המשפט העליון
בר"ם 310/23
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
רחל זוננפלד
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית רעננה
2. מר חיים ברוידא ראש העיר
3. קובי אלנבוגן
4. מוטי זוננפלד
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום
28.11.2022 בעת"ם 61803-06-21 שניתנה על-ידי כבוד סגן הנשיא א' שוורץ;
תגובת המשיב 4 מיום
24.1.2.2023;
תגובת המשיבים 3-1
מיום 26.1.22023
בשם המבקשת: עו"ד צבי בר-נתן,
עו"ד מאיה נוסבאום-רפפורט
בשם המשיבים 3-1: עו"ד לימור דניאלי שוסטר
בשם המשיב 4: עו"ד רם כספי,
עו"ד ירון קוכמן
החלטה
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מצאתי כי בקשת רשות הערעור אכן הוגשה בחלוף המועד הקבוע בדין.
כידוע, כבר בעבר נקבע בפסיקה כי במקרים בהם נדחית בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, או אף מתקבלות טענות המבקש בחלקן אך לא מוטל "צו המטיל עונש", סדרי הדין הרגילים מוסיפים לחול על ההחלטה הנדונה (ראו: רע"א 1437/20 גלובל גרין גרופ (אן דוד) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה שוהם, פסקה 7 (27.5.2020)). על רקע זה, נקבע כי מקום בו נדחית בקשת ביזיון כאמור הנסבה על הליך מנהלי, דרך ההשגה המתאימה היא באמצעות הגשתה של בקשת רשות ערעור מינהלית (ראו: בר"ם 2184/22 גילאון נ' משרד הרישוי (31.7.2022)). בהתאם לכך, על מועד הגשתה של בקשת רשות הערעור חלות הוראות תקנה 33(ג) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות).
על אף האמור, באתי לכלל מסקנה כי במקרה זה קמה הצדקה מספקת למתן ארכה להגשת בקשת רשות הערעור, כך שיראו בבקשה כאילו הוגשה במועד. זאת, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 38(א) לתקנות. בהגיעי למסקנה זו נתתי דעתי למכלול הנסיבות, ובכלל זה לחוסר הבהירות הנטען ביחס לסיווג ההליך, לטיבה של בקשת רשות הערעור ולרגישותה הברורה וכן למשך האיחור הקצר באופן יחסי שנפל בהגשתה. כל זאת, לאחר שהתרשמתי כי קבלת בקשת הארכה לא תגרום לנזק משמעותי למשיבים.
בהמשך לכך, בנסיבות העניין החלטתי להורות כי בקשת רשות הערעור תיקבע לדיון בפני הרכב לא יאוחר מסוף חודש מרץ 2023.
ניתנה היום, י"ד
בשבט התשפ"ג (5.2.2023).
ש ו פ ט ת