בר"מ 3171/16 בר"מ 3171/16

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) מיום 22.3.2016 בת"צ 13042-09-14 בה קבע כי אין מקום לדון בטענות שהעלו המבקשים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו נגד המשיבה מן הטעם שלא הופיעו בכתבי טענותיהם.

1.

המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה בטענה כי היא גובה ארנונה ביתר מנישומים המחזיקים שטחי חניה בבניינים שאינם משמשים למגורים. זאת, כך נטען, מן הטעם שהיא מחייבת שטחים אלו בארנונה כאילו היו בגודל 25 מ"ר אף שבפועל שטחם קטן יותר. המבקשים הוסיפו וטענו (הן בבקשת האישור והן בכתב התביעה שצורף אליה) כי אין מקום לכלול במסגרת שטחי החניה החייבים בארנונה את השטחים המשותפים בקומת החניה בבניין, כגון שטחי ההגעה והגישה לחניון, מן הטעם שצו הארנונה של המשיבה אינו מאפשר זאת. ביום 9.7.2015 הגישה המשיבה תשובה לבקשת האישור במסגרתה טענה, בין היתר, כי אם כוללים בשטחי החניה החייבים בארנונה גם את שטחי המעבר והתמרון בקומת החניון, אזי גודלם עולה על 25 מ"ר ומכאן שלא ניתן לטעון נגדה כי היא גובה ארנונה ביתר. ביום 9.7.2015 הגישו המבקשים תגובה לתשובת המשיבה לבקשת האישור בה דחו את טענתה לפיה יש לראות בשטחי המעבר והתמרון בקומת החניון חלק משטחי החניה החייבים בארנונה והעלו טענות שונות בעניין זה.

2.

בדיון שהתקיים ביום 22.3.2016 בבקשת האישור חזרו הצדדים על טענותיהם בשאלה האם יש לראות בשטחי המעבר והתמרון בקומת החניון חלק משטחי החניה בבניין, ובסופו של אותו הדיון קבע בית המשפט קמא כך:

נוהל דיון ארוך על מנת להביא לעומקן את עמדות הצדדים. במהלך הדיון הובהר לעו"ד ולנר [המבקש 1] כי חלק מהשאלות והנושאים שלגביהם טען במהלך הדיון, אינם מופיעים בתובענה ובבקשת האישור. כלל ידוע הוא שהמחלוקת בין בעלי הדין נבחנת על פי כתבי הטענות, ובתובענה נטען אך שהעירייה מחייבת את שטחי החניה לפי 25 ממ"ר בעוד שמדובר בחיוב בגין שטח שאינו קיים בפועל. טענות אחרות ו/או נוספות הנוגעות לשאלה האם רשאית המדינה לכלול במסגרת החיוב גם את השטחים בחניון, שטחי תמרון ומעברים, לא נטענה בתובענה, ולכן בית המשפט לא יכול להתייחס אליה במתכונת כפי שהוגשה. עו"ד ולנר הודיע בתום הדיון כי ישקול את המשך צעדיו לאור הערת בית המשפט. אם יחליט עו"ד ולנר להמשיך בתביעה במתכונתה כפי שהוגשה, יהיה מקום להורות על הגשת סיכומים בשאלה האם אכן העירייה מחייבת בגין שטח שלא קיים בפועל, כנטען בבקשת האישור. אם ימצא עו"ד ולנר לנכון להוסיף ו/או לטעון טענות אחרות, תימחק התובענה ועו"ד ולנר יהיה רשאי להגיש תובענה חדשה ומפורטת, אם ימצא לעשות כן. המבקש יודיע עמדתו בתוך 30 יום מהיום.

3.

בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי לא טענו בבקשת האישור או בכתב התביעה שצורף אליה כי אין מקום לכלול בשטחי החניה החייבים בארנונה את שטחי המעבר והתמרון בקומת החניון. עוד טוענים המבקשים כי אפילו ייקבע כי הם לא העלו טענה זו בבקשת האישור או בכתב התביעה לא יכול להיות חולק כי הם העלו אותה במסגרת תגובתם לתשובת המשיבה לבקשת האישור. לפיכך, כך טוענים המבקשים, לא ברור מדוע קבע בית המשפט קמא כי יש להתעלם מטענה זו מן הטעם שלא נכללה בכתבי טענותיהם. המבקשים מדגישים כי השאלה האם שטחי החניה והתמרון בקומת החניון נכללים בשטחי החניה החייבים בארנונה מצויה בלב המחלוקת בינם לבין המשיבה ולפיכך אם יתעלם בית המשפט קמא מטענותיהם בעניין זה ייגרם להם עיוות דין של ממש. מטעמים אלו עותרים המבקשים להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא ולקבוע כי טענתם לפיה אין לכלול את שטחי המעבר והתמרון בקומת החניון בשטחי החניה החייבים בארנונה נכללה בכתבי הטענות ומהווה פלוגתא שיש לדון בה בבקשת האישור דנן.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות בלא צורך בתגובת המשיבה.

השאלה האם יש לראות בשטחי הגישה, המעבר והתמרון בקומת החניון חלק משטחי החניה החייבים בארנונה היא אכן אחת מהשאלות המרכזיות השנויות במחלוקת בין המשיבה והמבקשים וזכתה להתייחסות בכל כתבי הטענות שהוגשו בהליך האישור. לפיכך, קביעתו של בית המשפט קמא לפיה אין מקום להתייחס לטענות שהעלו המבקשים בעניין זה מן הטעם שלא נכללו בכתבי טענותיהם - בטעות יסודה. עם זאת, החלטתו של בית המשפט קמא אינה נמנית עם ההחלטות עליהן ניתן לערער ברשות לבית משפט זה לפי סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 .

מטעם זה בלבד דין בקשת רשות הערעור להידחות (ראו והשוו: בר"מ 3967/15 עיריית תל אביב יפו נ' פלג, כהן, דויטש - משרד עורכי דין

(15.7.2015)).

אין צו להוצאות.