בר"מ 3967/15 עיריית תל אביב יפו נ. פלג כהן דויטש - משרד עורכי דין

בקשות רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי ) בת"צ 6740-03-15 ובת"צ 4884-03-15 מיום 7.5.2015, בהן הורה למבקשת (להלן: העירייה ) להגיש תגובות לבקשות לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המשיבים בכל אחד מן התיקים הנ"ל.

1.

לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגשו שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד העירייה בטענה כי העלתה שלא כדין את תעריף הארנונה המוטלת על חניונים ללא תשלום.

האחת – הוגשה על ידי ליאו בל

1986 (המשיבה בבר"מ 3968/15) והשניה – על ידי פלג כהן דויטש – משרד עורכי דין (המשיבים בבר"מ 3967/15). המשיבים הגישו בקשה לאחד את הדיון בשתי הבקשות ואילו העירייה הגישה בקשה למחיקה של אחת מהן בטענה כי הן מעוררות שאלות זהות של עובדה ומשפט וכי הקבוצות שבשמן הוגשו זהות בעיקרן. ביום 7.5.2015, הורה בית המשפט קמא בשתי החלטות זהות שנתן בכל אחת מן הבקשות לאישור, כי על העירייה להגיש תגובות לשתי הבקשות וכן קבע כי לאחר הגשת התגובות כאמור, תועברנה הבקשות לדיון בפני המותב שיכריע בבקשת העירייה למחוק אחת מהן.

מכאן שתי בקשות רשות הערעור שלפניי אותן הגישה העירייה על החלטות אלה.

2.

לטענת העירייה, שגה בית המשפט קמא משהורה לה להגיב לבקשות האישור. לשיטתה, מסעיפים 7(א) ו- 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ) עולה כי כאשר מוגשות בקשות לאישור תובענה ייצוגית באותו נושא, הסמכות להחליט בעניינים הנוגעים לדרך ניהול ההליך בבקשות נתונה למותב שאליו הועברו הבקשות לשמיעה ולא למותב שהורה על העברתן. כמו כן, טוענת העירייה כי אין הגיון בהגשת תגובה לשתי בקשות האישור טרם שהוכרעה בקשתה למחוק אחת מהן. מטעם זה, טוענת העירייה כי החלטתו של בית המשפט קמא עומדת בניגוד לתכליתם של סעיפים 7(א) ו- 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות לפשט ולייעל את הדיון בהליכים לאישור תובענה ייצוגית. העירייה מוסיפה וטוענת כי אין זו הפעם הראשונה בה מורה בית המשפט קמא על הגשת תגובה לבקשות אישור שהדיון בהן אוחד והוגשה בקשה למחיקה של אחת מהן, ועל כן מעורר המקרה דנן שאלות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים.

3.

מנגד טוענים המשיבים, כי החלטתו של בית המשפט קמא אינה נמנית כלל עם סוגי ההחלטות המפורטת בסעיף 12(ב) ל חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים ), עליהן ניתן להגיש בקשות רשות ערעור לבית משפט זה ודי בטעם זה על מנת לדחותן. עוד טוענים המשיבים כי במקרה דנן יש טעם רב לקבל את תגובת העירייה לבקשות האישור בטרם תוכרע בקשתה למחוק אחת מהן, וזאת על מנת שתוצג מלוא התמונה בפני המותב שיכריע בבקשה. בנוסף נטען כי לא יגרם לעירייה כל נזק אם תגיש תגובות לשתי הבקשות ולבסוף טוענים המשיבים כי העירייה קיבלה את הסכמתם לאורכה לצורך הגשת תגובותיה לבקשות האישור אך היא לא עדכנה אותם כי יש בכוונתה לנצל את האורכה שניתנה על מנת להגיש את בקשות רשות הערעור דנן, ולשיטתם מדובר בהקשר זה בהתנהלות שלא בתום לב מצד העירייה.

4.

דין בקשות רשות הערעור להידחות.

אמנם, יש טעם בטענה לפיה מן הראוי שהחלטות הנוגעות להגשת תגובות לבקשות לאישור תובענה ייצוגית העוסקות באותו נושא, ינתנו על ידי המותב שבקשות האישור הועברו לשמיעה בפניו ולא על ידי המותב שהורה על העברת הבקשות אליו, אך בניגוד לטענת העירייה אין מתעוררת בהקשר זה שאלה של סמכות. זאת ועוד – החלטותיו של בית המשפט קמא במקרה דנן אכן אינן נמנות עם סוג ההחלטות שניתן לערער עליהן ברשות לבית משפט זה. כפי שטענו המשיבים בצדק, סעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובע רשימה סגורה של החלטות ביניים בהליכים מנהליים אשר ניתן לערער עליהן באופן מיידי אם ניתנה לכך רשות, ואילו יתר החלטות הביניים המתקבלות בבית המשפט לעניינים מנהליים אינן ניתנות לערעור ברשות, והאפשרות להשיג עליהן נתונה לבעלי הדין רק במסגרת הערעור על פסק הדין שינתן בהליך, ככל שיוגש כזה (ראו, בר"ם 4676/08 עיריית חולון נ' משטא , בפסקה 8 (11.2.2010)). משהחלטותיו של בית המשפט קמא אינה נכללת ברשימת החלטות הביניים המנויות בסעיף 12(ב) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, אין מנוס מדחיית בקשות רשות הערעור דנן.

בקשות רשות הערעור נדחות. העירייה תשלם לכל אחד מן המשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח.