בר"מ 3320/15 עמותת אחדות באמצעות מנהליה נ. קהילת אדאמס

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט ד"ר א' סטולר ) מיום 11.5.2015, הנוגעת בעיקרה לסדרי תפילה בבית כנסת ברחובות.

1.

המבקשים (להלן גם: עמותת אחדות ) הם בני העדה האתיופית המתפללים בבית כנסת בשכונת קריית משה ברחובות (להלן:

בית הכנסת ). בין המבקשים לבין חברי קהילת אדאמס, גם הם בני העדה האתיופית (שעליה נמנים המשיבים 1, 2, 6, 7; משיבים אלה יכונו להלן: קהילת אדאמס ), ניטש מזה כשלוש שנים סכסוך בדבר השימוש בבית הכנסת. ביום 30.3.2015 עתרה קהילת אדאמס לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד וביקשה להורות למבקשים, למשיבים 4-3 (להלן ביחד: העירייה ) ולמשיבה 5 (להלן: משטרת ישראל או המשטרה ) לאפשר לחבריה להתפלל בבית הכנסת במסגרת מתווה שיסדיר את חלוקת השימוש במקום בין הקהילות. בצד העתירה הגישה קהילת אדאמס בקשה למתן צו ביניים שיורה לאפשר לחבריה להתפלל בבית הכנסת עד להכרעה בעתירה (להלן: הבקשה למתן צו ביניים ).

2.

ביום 2.4.2015 ולקראת חג הפסח קבע בית המשפט קמא כי יש לתת לחברי קהילת אדאמס אפשרות להתפלל בבית הכנסת בחג, בתנאים הבאים: התפילות תיערכנה מיום 3.4.2015 ועד ליום 10.4.2015; תפילת שחרית משעה 06:00 עד שעה 08:00; ותפילת מנחה וערבית משעה 18:30 עד שעה 19:30. לפי הסדר זה, שכונה בידי הצדדים בהמשך " הסדר חג הפסח ", על חברי קהילת אדאמס לעזוב את בית הכנסת מיד בתום התפילה. עוד נקבע כי העירייה תקצה פקח שידאג ליציאת כל הנוכחים בתום התפילה ולפינוי בית הכנסת, ובמידת הצורך יפנה לעזרת המשטרה; וכי "[חברי קהילת אדאמס] יכבדו את בית הכנסת ולא יבצעו ברית מילה בבית הכנסת ולא ילינו בו את המת וכן ישמרו על קדושת החג והשבת וקדושת בית הכנסת ומבלי לפגוע בכלליות האמור שימוש במכשירי טלפון סלולאריים".

3.

ביום 20.4.2015 הגישה קהילת אדאמס לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה שכותרתה "בקשה דחופה להארכת הסדר התפילה" (להלן: הבקשה להארכת הסדר התפילה ). במסגרת בקשה זו ביקשו בני הקהילה להחיל את הסדר חג הפסח גם לאחר יום 10.4.2015 עד לקיום דיון בבקשה למתן צו ביניים. בבקשה נטען כי משפג תוקף ההסדר, ביום 11.4.2015, הגיעו בני הקהילה לבית הכנסת להתפלל בשעות שנקבעו בהסדר, אלא שאז הגיעו למקום נציגי המבקשים, התפרעו והפריעו למהלך התפילה. נתבקשה בבית המשפט קמא תגובת העירייה, וזו מסרה כי החל מיום 11.4.2015 מנעה המבקשת 1, היא עמותת אחדות (אשר שאר המבקשים מזוהים עמה), מקהילת אדאמס את המשך השימוש בבית הכנסת; וכי עמדתה היא כי ראוי להמשיך ולהחיל את הסדר חג הפסח עד למתן פסק דין סופי בעתירה.

4.

בדיון שנערך ביום 11.5.2015 הציע בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד"ר א' סטולר ) לצדדים כי ימונה מגשר שיסייע לפתרון הסכסוך. בהחלטה מיום זה נקבע כי המבקשים יגישו הודעה אשר להצעה למנות מגשר בהליך (שיהיה איש דת שלא מקרב העדה האתיופית); וכי עד אז ימשיך לחול הסדר חג הפסח. לכך הוסיף בית המשפט כי העירייה תסייע על ידי הקצאת פקח אשר יפתח ויסגור את בית הכנסת בהתאם לשעות שנקבעו בהסדר האמור. יצוין כי בית המשפט אמנם לא נקב במועד להגשת הודעה מטעם המבקשים כאמור, אך בדיון שהתקיים באותו היום ביקשה באת כוחם כי יינתן לה פרק זמן של שבועיים לכל הפחות לצורך הגשתה. בית המשפט הורה על עיכוב החלטתו למשך 48 שעות.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, שהוגשה בד בבד עם בקשה שהוכתרה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד". בפי המבקשים שתי טענות עיקריות נגד החלטתו האחרונה של בית המשפט לעניינים מינהליים: לפי הטענה הראשונה, הותרת הסדר חג הפסח על כנו לתקופה בלתי מוגבלת תפגע במבקשים באופן בלתי הפיך נוכח ההבדלים המהותיים בדיני הטומאה והטהרה הנוהגים בין הקבוצות דנן; וכן בשל כך שהשימוש המקביל של חברי קהילת אדאמס בבית הכנסת יביא לפגיעה "בקדושת המקום" ולפגיעה בזכותם לחופש פולחן. לפי הטענה השנייה, בית המשפט לעניינים מינהליים שגה עת הגביל את זהות המגשר למי שאינו נמנה על הקהילה האתיופית, שכן במוקד המחלוקת בין הצדדים מנהגיה ומסורותיה של קהילה זו.

בהחלטה מיום 13.5.2015 קבעתי כי לא יינתן צו ארעי במעמד צד אחד וכי הסדר חג הפסח יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת. למען שלמות התמונה יצוין כבר עתה כי מכתבי הטענות שהגישו הצדדים עולה כי הם לא הצליחו לקיים את ההסדר האמור, וכי ביום 19.5.2015 סגרה המשטרה את בית הכנסת.

6.

נתבקשה תשובה. קהילת אדאמס טוענת כי ההחלטה נושא הבקשה אינה אחת מן ההחלטות המנויות בסעיף 12(ב) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק ), ומטעם זה בלבד יש לדחות את בקשת רשות הערעור. עוד נטען כי חרף ההחלטות להמשיך ולהחיל את הסדר חג הפסח, בימים 17.5.2015 – 19.5.2015 הגיעו גורמים המזוהים עם המבקשים והפריעו למהלך התפילה בשעות היעודות, בניגוד להחלטות בית משפט זה ובית המשפט קמא. התנהלות זו – כך קהילת אדאמס – מצדיקה כשלעצמה את דחיית הבקשה. לגופו של עניין נטען כי המבקשים אינם יכולים לסמוך ידיהם על הזכות לחופש פולחן ובעת ובעונה אחת לבקש למנוע מחברי הקהילה לממש את אותה הזכות בדיוק. קהילת אדאמס מפרשת בצמצום את החלטת בית המשפט קמא: נטען כי בית המשפט קמא הורה על הגשת הודעה מעדכנת בדבר זהות המגשר תוך שבועיים, כך שתחולת הסדר חג הפסח הוגבלה למעשה לפרק זמן זה, וכי הסדר חג הפסח הסדיר אך את התפילה בבית הכנסת ולא שימושים אחרים בו כגון עריכת ברית מילה, שיעורי תורה ופעילויות נוספות. עוד נטען כי ההסדר דנן ממילא מאפשר להם להתפלל בבית הכנסת 3.5 שעות בלבד ביום, בעוד שביתר הזמן עומד בית הכנסת לרשות המבקשים. לעניין זהות המגשר נטען כי בחירה במגשר חיצוני שאינו נמנה על העדה האתיופית תייעל את הליך הגישור.

7.

גם לעמדת העירייה ההחלטה שאליה מכוונת בקשת הרשות לערער אינה באה בגדר אותן החלטות אשר ניתן להעניק רשות לערער עליהן, ומשכך יש לדחות את הבקשה. לשיטתה, הסדר חג הפסח אינו אלא הסדר ביניים זמני והפיך, ובית המשפט יכול לבטלו במסגרת החלטתו הסופית – שטרם ניתנה – בבקשה למתן צו ביניים. יוער כי משטרת ישראל מסרה כי היא אינה מגישה עמדתה בבקשה דנן נוכח שביתת הפרקליטים.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 25.5.2015 הגישו המבקשים "בקשה להתיר הגשת טענות נוספות" בכדי לתאר את גרסתם להשתלשלות האירועים שהובילו לסגירת בית הכנסת על ידי המשטרה, אך לא ראיתי עילה להיעתר לה.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת קהילת אדאמס ובתגובת העירייה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תחילה לחלק בהחלטה שעניינו זהות המגשר בהליך. בעניין זה סבורני כי דין הטענות להידחות על הסף, שכן החלק האמור בהחלטה זו אינו בא בקהלן של ההחלטות המנויות ברשימת העניינים שבהם ניתן לפנות לבית משפט זה בבקשת רשות לערער (סעיף 12(ב) לחוק; ראו למשל בר"ם 6379/13 לזרי נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (29.9.2013); בר"ם 3857/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה דרום השרון נ' עמותת "אלעד הירוקה" , פסקה 5 (29.10.2012)).

מכאן לחלק בהחלטה שנוגע להמשך החלתו של הסדר חג הפסח. בעניין זה נראה לי כי אף שלא מדובר בהכרעה סופית בבקשה למתן צו ביניים, אין בכך כדי להוציא את ההחלטה דנן מתחום החלופה הקבועה בסעיף 12(ב)(1) לחוק, המאפשרת לבית המשפט ליתן רשות ערעור על החלטה אחרת שהיא "החלטה בבקשה למתן צו ביניים בעתירה מינהלית". מנוסח סעיף זה עולה כי אין הכרח כי ההחלטה כאמור שעליה ניתן יהיה להעניק רשות לערער תהא החלטה סופית בבקשה למתן צו ביניים, ועדיפה בהקשר זה פרשנות אשר אינה מונעת הליכי השגה בפני ערכאת הערעור (ראו בהקשר זה חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 207-206 (מהדורה שלישית, 2012)). לגופם של דברים, לא מצאתי כי קמה עילה ליתן רשות ערעור בנסיבות העניין. בית המשפט קמא קבע לקראת חג הפסח מתווה זמני לחלוקת השימוש בבית הכנסת בין הקבוצות השונות, כך שלקהילת אדאמס יוקצו שלוש שעות ביום לתפילה בלבד. כמו כן, בית המשפט הורה לעירייה להקצות פקח שידאג לקיום הסדר זה. בהחלטה שהיא מוקד הבקשה שלפניי החליט בית המשפט להאריך את תוקף הסדר חג הפסח, וזאת עד לקבלת תשובת המבקשים לעניין זהות מגשר שיהיה מקובל עליהם. מכך נובע כי פרק הזמן שבו ימשיך לחול ההסדר האמור תלוי בעיקרו במבקשים עצמם. החלטה זו מאזנת בין השיקולים הצריכים לעניין באופן שאינו מגלה עילה למתן רשות ערעור לבית משפט זה בנקודת הזמן הנוכחית, בשים לב – בין היתר – גם לפרק הזמן בו תעמוד ההחלטה בעינה. לבסוף יוער כי טענות הצדדים הנוגעות להפרת הסדר חג הפסח אין מקומן בהליך זה ולפיכך אינני נדרש להן כאן.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 1, 2, 6, 7 בסך כולל של 5,000 ש"ח וכן בהוצאות העירייה בסך כולל של 5,000 ש"ח.