פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"מ
3662/14
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
רשת פעלטון בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
מנהלת הארנונה בעיריית רמת גן
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית
המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת צ' צפת) מיום 22.4.2014 בעמ"נ
41787-10-12
בשם המבקשת:
עו"ד ירון מדם; עו"ד אייל אקשטיין
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת צ' צפת ) אשר דחה ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית רמת גן (להלן: הוועדה ) בעניין סיווג נכס לצורך חיוב בארנונה.
1.
המבקשת מחזיקה בנכס המצוי בקניון איילון ברמת גן שבו פועלת משחקייה לילדים ("ג'ימבורי"). הנכס סווג לצורכי ארנונה כ"בנייני משרדים, שירותים ומסחר – אזור א'". המבקשת הגישה ערר על סיווג הנכס בטענה כי נכון לסווגו כ"אולמות ספורט מסחריים". ועדת הערר דחתה את הערר וקבעה כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי במקום מתקיימת פעילות ספורטיבית. על כך הגישה המשיבה ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט (כב' השופטת צ' צפת ) דחה את הערעור, משנמצא כי החלטת ועדת הערר אינה חורגת ממתחם הסבירות. נפסק כי ספק אם משחקיית "ג'ימבורי" עונה על ההגדרה "ספורט", בן אם תחרותי ובין אם לאו; וכי משחקייה מסוג זה אינה שונה ממשחקיות אחרות המצויות במקומות אחרים.
2.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא שעה שלא הבהיר כי הפרשנות שהעניקה ועדת הערר לצו הארנונה אינה תואמת את הוראותיו. לשיטת המבקשת, לא היה צריך בית המשפט קמא להסתפק בבחינת סבירות ההחלטה, אלא היה עליו להכריע אם פרשנות הוועדה נכונה אם לאו. לגופו של עניין נטען כי ה"ג'ימבורי" הוא משחקייה המיועדת להפעלה ספורטיבית של ילדים. משכך, נטען כי טעתה הוועדה שעה שלא בחרה בסיווג הספציפי המתאים ביותר לשימוש שנעשה בנכס אלא עשתה שימוש בסיווג שיורי.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. עניינה של הבקשה בסיווג הנכון לנכס לצורכי חיוב בארנונה. נקודת המוצא היא כי שאלות הנוגעות לסיווג נכס לצורכי ארנונה אינן מקימות, ככלל, עילה למתן רשות ערעור בבית משפט זה, אלא אם נוצר דפוס של פסיקות סותרות או כאשר מדובר בשאלה משפטית החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת (בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקווה , פסקאות 8-7 (12.3.2012)). הבקשה שלפניי אינה חורגת מ דל"ת אמות עניינם הפרטני של הצדדים, שכן עניינה מאפייניו הספציפיים של הנכס וסיווגו לפי צו הארנונה המקומי. אף אם ניתן היה לסווג את הנכס באורח אחר, לא מצאתי כי עובדה זו כשלעצמה מצדיקה דיון נוסף בערכאתנו.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ט בתמוז התשע"ד (17.7.2014).
ש ו פ ט