בר"מ 37314-10-26 בר"מ 37314-10-26

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ע' מאור) ברע"מ 86930-08-26 מיום 15.9.2026, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (הדיין א' גבעון) (להלן: בית הדין לעררים) בערר 2868-26 מיום 11.8.2026. במסגרת החלטה זו נדחתה בקשת המבקשים למתן צו ביניים המעכב את הרחקתם מישראל עד להכרעה בערר שהגישו על החלטת המשיבה מיום 27.5.2026, שבגדרה נדחתה בקשתם למעמד. רקע וטענות הצדדים 2. המבקשים, אזרחי רוסיה, ילידי השנים 2004 ו-2007, נכנסו לישראל בשנת 2022 ברישיון מסוג א/5, שאותו קיבלו בהתאם לנוהל מס' 5.2.0024 "טיפול בהענקת מעמד לבן קטין של בן/ת זוג של זכאי שבות" (15.2.2009) (להלן: הנוהל), לאחר שמשפחתם עלתה לישראל ובהינתן שבת הזוג של אביהם קיבלה מעמד בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950, ואביהם קיבל מעמד מכוח היותו בן זוגה. עם הגיעם לגיל 18 פקע תוקף הרישיון והמבקשים ביקשו להסדיר את מעמדם מול המשיבה מכוח הנוהל האמור. ביום 2.7.2025 דחתה המשיבה את בקשת המבקשים מהטעם שמשפחתם, לרבות אביהם ובת זוגו, אינם שוהים עוד בישראל, ועל כן בקשתם אינה עומדת בתנאי הנוהל. 3. המבקשים הגישו ערר פנימי למשיבה, אשר נדחה ביום 27.5.2026. על החלטה זו הגישו המבקשים ערר לבית הדין לעררים ולצִדו בקשה למתן צו ביניים, שלפיו לא תפעל המשיבה להרחקתם מישראל עד להכרעה בערר. בקשה זו נדחתה כאמור בהחלטת בית הדין לעררים מיום 11.8.2026, תוך שנקבע כי המבקשים אינם שוהים בישראל כדין, ועל כן הצו המבוקש אינו בגדר שימור מצב קיים. עוד נקבע כי סיכויי הערר להתקבל אינם גבוהים מאחר שתכליות הענקת הרישיון מכוח הנוהל, לאפשר שימור של התא המשפחתי ולהבטיח את הזכות לחיי משפחה, מתאיינות שעה שמשפחתם של המבקשים, אביהם ובת זוגו אינם שוהים עוד בישראל. עם זאת, "הרבה לפנים משורת הדין", לנוכח נסיבות המבקשים, גילם וטענתם כי נקבע להם מועד להגשת בקשה למעמד מטעמים הומניטריים (ליום 15.9.2026) – נתן בית הדין צו ביניים שלפיו המשיבה תימנע מלנקוט בהליכי אכיפה נגד המבקשים עד יום 22.9.2026, בכפוף לכך שיפקידו ערבון בסך 15,000 ש"ח, כל אחר, בידי המשיבה (פס' 14 להחלטה). 4. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 15.9.2026. בית המשפט הדגיש כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות בנוגע לסעדים זמניים, וכי לא נפל בהחלטה הנדונה פגם המצדיק התערבות. בנוסף, נקבע כי סיכויי הערר אינם גבוהים מהטעמים שפורטו בהחלטת בית הדין לעררים; וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, בשים לב לאינטרס הציבורי בפיקוח על השוהים בישראל שלא כדין. בית המשפט המחוזי העיר עוד כי המבקשים יוכלו להמשיך ולברר את הערר ואת הבקשה ההומניטרית שהם מתכוונים להגיש למשיבה, מרוסיה; וכי מקומן של טענות המבקשים ביחס לטעמים אחרים שעשויים להצדיק את המשך שהייתם בישראל, אינו במסגרת הנוכחית הנוגעת לבקשה למעמד מכוח הנוהל. מכאן הבקשה שלפניי. 5. המבקשים טוענים כי היה מקום לקבל את בקשתם לצו ביניים. לטענתם, סיכויי הערר להתקבל גבוהים, מאחר שלטענתם על-פי הנוהל, יש לבחון את מרכז החיים של המבקשים במנותק ממרכז החיים של משפחתם, וכן לנוכח טעמים הומניטריים שמתקיימים בעניינם. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן קבלת הבקשה האמורה משמעה שמירה על המצב הקיים שבו המבקשים שוהים בישראל; ובהינתן שיציאתם מישראל עלולה לגרום להם לנזק ואף לסכל את הבקשה למעמד מטעמים הומניטריים שהגישו למשיבה. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה. 7. הלכה עמנו, כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטת בית הדין לעררים תתקבל במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של המבקשים או חשש לעיוות דין. זאת, בשים לב לאופיו של בית הדין לעררים ולמומחיותו (ראו, מני רבים: בר"מ 21210-02-26 גופינג נ' משרד הפנים, פס' 6 (8.2.2026); בר"מ 40215-01-26 הראשנה נ' שר הפנים, פס' 3 (15.1.2026)). כלל זה מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בהחלטת ביניים בעניין סעד זמני, המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית; ולפיכך התערבות ערכאת הערעור בהחלטות אלו – לא כל שכן, במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" – תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו: בר"מ 41838-09-25 Gorobao נ' רשות האוכלוסין וההגירה – לשכה משפטית מטה מנא ירושלים, פס' 7 (17.9.2025) (להלן: עניין Gorobao); בר"מ 29290-11-24 נטיבידאד נ' רשות האוכלוסין וההגירה – לשכה משפטית מטה מנא ירושלים, פס' 6 (27.11.2024)). הבקשה שלפניי אינה באה בקהלם של מקרים חריגים אלו. הבקשה נטועה בנסיבותיהם הפרטניות של המבקשים, וביישום הדין בנוגע לנוהל על עניינם הקונקרטי. בנסיבות העניין אף איני סבורה כי מתקיים חשש לעיוות דין. 8. למעלה מן הצורך יוער אף לגופם של דברים, בנוגע למאזן הנוחות – ובלי להידרש לסיכויי הערר – כי אין ביציאתו של מבקש מעמד מישראל כדי למנוע את המשך בירור בקשתו (ראו: עע"מ 2199/22 FIADOTAU ALIAKSANDR נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה, פס' 10 (11.4.2022); עע"מ 3432/13 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, פס' 4 (13.5.2013)). כך, יציאתם של המבקשים מישראל לא תמנע את המשך בירור הערר. ברי אף כי אין מדובר במצב בלתי הפיך, שכן, אם מעמדם יוסדר, יוכלו המבקשים לשוב ארצה (ראו: עע"מ 8646/21 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פס' 15 (18.1.2022); עע"מ 3342/20 נוביצקי נ' משרד הפנים, פס' 10 (21.7.2020); עניין Gorobao, בפס' 7). עוד אציין, כפי שעולה מבקשת רשות הערעור דנן, כי המבקשים הגישו בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, שטרם נקבע להם ראיון במסגרתה והמשיבה טרם קיבלה בה החלטה. בקשה זו אינה מענייננו של ההליך דנן, שנסוב סביב הליך בקשה למעמד מכוח הנוהל. אולם, מובן כי בידי המבקשים למצות הליך למעמד מטעמים הומניטריים, ואין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה כלשהי בנוגע לבקשה כאמור או לסעדים זמניים שיכול ויינתנו במסגרת הליך מעין זה. 9. אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.