פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"מ
3832/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
Tesfay Beyene Yamane
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 26.5.2014 בעת"מ
45944-05-14 שניתנה על ידי סגן הנשיא ר' שפירא
בשם המבקש:
עו"ד נאור חזות
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 26.5.2014 (עת"מ 45944-05-14, סגן הנשיא ר' שפירא ). בהחלטה נדחתה בקשה למתן צו ארעי לעיכוב כניסתה לתוקף של הוראת שהייה שהוצאה למבקש מכוח סעיף 32ד(א) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות ) המורה לו להתייצב במרכז השהייה "חולות".
2.
המבקש הוא נתין אריתריאה שהסתנן לישראל בשנת 2008. עם כניסתו לישראל הושם המבקש במשמורת ובחודש נובמבר 2008 הונפק לו רישיון ישיבה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ), אשר הוארך מעת לעת, עד לחודש פברואר 2014.
3.
לאחר פקיעת הרישיון הזמני שניתן למבקש, הוא פנה לרשות האוכלוסין ביום 20.3.2014 בבקשה להימנע ממתן הוראת שהייה בעניינו לפי החוק למניעת הסתננות. במכתב מיום 30.3.2014 השיבה רשות האוכלוסין כי עליו לסור לאחת מלשכות רשות האוכלוסין שפורטו במכתב על מנת שעניינו ייבחן בהתאם לדין.
4.
ביום 3.4.2014 הגיע המבקש ללשכת רשות האוכלוסין בתל-אביב, ושם נערך לו תשאול לצורך בחינת האפשרות להוצאת הוראת שהייה בעניינו במתקן "חולות". במהלך התשאול הציג המבקש מכתב מאת "א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל" (להלן: עמותת א.ס.ף ) שמוען לרשות ההגירה והאוכלוסין. במכתב צוין כי המבקש מתגורר עם אחותו ובן זוגה, אשר בדרכם לישראל עברו עינויים קשים לאורך תקופה עד אשר המבקש שילם לחוטפיהם כופר עבור פדיונם. עוד צוין במכתב כי בני הזוג סובלים מתסמינים פוסט-טראומטיים הכוללים בין השאר פלאשבקים, סיוטים, עצבנות כללית ודיכאון, ועל כן אינם מסוגלים לתפקד בגפם או לעבוד ומקבלים טיפול נפשי באמצעות פסיכולוגית מטעם עמותת א.ס.ף. לבסוף, התבקשה רשות האוכלוסין להתחשב במצבו המיוחד של המבקש, אשר דואג בגפו לאחותו ובן זוגה, ולהימנע מזימונו למתקן "חולות". בעקבות כך, ערך המתשאל מטעם רשות האוכלוסין בירור טלפוני עם מעבידו של בן זוגה של אחות המבקש, שתיאר את אותו כ"מפוחד". בנוסף, שוחח המתשאל (באמצעות מתורגמן) עם בן הזוג של אחות של המבקש, אשר השיב בשלילה לשאלה האם הוא מטופל אצל פסיכולוג.
5.
בתום התשאול הוצאה למבקש הוראת שהייה להתייצבות במתקן "חולות" ביום 1.5.2014, ובהתאם חודש רישיון הישיבה הזמני שלו עד למועד זה.
6.
ביום 8.4.2014 פנה המבקש לממונה על ביקורת הגבולות בבקשה לבחון מחדש את עניינו ולהימנע מזימונו למתקן "חולות". מענה למכתב זה לא התקבל. בימים 24.4.2014 ו-27.4.2014 הגיע המבקש ללשכת האוכלוסין בחיפה בבקשה לבטל את הוראת השהייה בעניינו, בשל מצבם של אחותו ובן זוגה. העובדים בלשכת רשות האוכלוסין בחיפה החליטו על דחיית מועד התייצבותו בחודש ימים והוציאו לו הוראת שהייה חדשה המורה לו להתייצב במתקן "חולות" ביום 1.6.2014 בשעה 17:00. ביום 2.5.2014 פנה המבקש, שוב, לרשות האוכלוסין בבקשה לבחינה מחדש של הוראת השהייה שהוצאה לו. גם מענה למכתב זה לא התקבל אצל המבקש.
7.
ביום 25.5.2014 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי לביטולה של הוראת השהייה שהוצאה לו. בד בבד עמה הגיש המבקש בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי במעמד צד אחד לעיכוב השמתו במתקן "חולות" עד למתן החלטה אחרת בעניינו.
8.
טענותיו של המבקש במסגרת העתירה המנהלית הופנו הן כנגד ההליך שהתקיים בעניינו והן כנגד סבירות החלטתה של המשיבה. מבחינת ההליך המנהלי נטען כי החלטת המשיבה להוצאת הוראת שהייה התקבלה מבלי שלמבקש ניתנה זכות טיעון, מבלי שהמשיבה התייעצה עם הגורמים המטפלים באחות המבקש ובבן זוגה, ומבלי לנמקה. לגופה של ההחלטה נטען כי היא אינה סבירה, נוכח מצבם הקשה של אחות המבקש ובן זוגה והעובדה שהוא המטפל היחידי בהם. בבקשה למתן צו ביניים, טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, נוכח מצבם הקשה של אחותו ובן זוגה. כן נטען כי מחוץ למתקן "חולות" שוהים למעלה מ-50,000 אנשים במעמד דומה לשלו, כך שדחיית כניסתו של המבקש למתקן לא תפגע
במדיניות המשיבה.
9.
בהחלטתו מיום 26.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש למתן צו ארעי במעמד צד אחד, וקבע את הדיון בבקשה למתן צו ביניים ליום 26.6.2014. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא לא מוצא לנכון לתת צו ארעי במעמד צד אחד במקרה זה בשים לב לעובדה שהמבקש בחר לפנות ללשכת רשות האוכלוסין בחיפה למרות שפנה כבר ללשכת האוכלוסין בתל-אביב באותו עניין, ובשים לב לכך שמאז הוצאה הוראת השהייה הראשונה חלפו למעלה מ-45 יום. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקש יכול היה להקדים ולהגיש את עתירתו באופן שיאפשר קיום של דיון קודם למועד שבו נקבע שעליו להתייצב במתקן "חולות". לדברי בית המשפט "לא ניתן להתעלם מהאופן בו בחר העותר לפעול, בדרך של פנייה ללשכה נוספת, הן ככל שהדבר נוגע לניקיון כפיים והן ככל שהדבר נוגע לשיהוי בפנייה לבית המשפט בסמוך לאחר שהתקבלה החלטה בתל אביב". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי למבקש לא יגרם נזק בלתי הפיך אם יתייצב במתקן "חולות", ובלבד שלא ינקטו נגדו הליכים להרחקתו מישראל. לכן, בית המשפט המחוזי אסר על הרחקתו של המבקש מישראל עד להחלטה שתינתן לאחר קיום דיון במעמד הצדדים.
10.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הורה על הקפאת המצב הקיים, היינו על דחיית כניסתו של המבקש למתקן "חולות", עד לקיומו של דיון במעמד שני הצדדים. המבקש טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק נוכח נסיבותיו המשפחתיות ובהתחשב בכך שמדובר בהחלטה שמורה על שלילת חירותו. המבקש מדגיש כי הוא המטפל היחידי באחותו ובן זוגה, שעברו עינויים קשים אשר כתוצאה מהם מצבם הנפשי הוא רעוע. נטען, כי המבקש הוא זה שדואג לכל צורכם של בני הזוג – החל מצרכים כלכליים של דיור, לבוש ומזון, וכלה בליווי לטיפולים רפואיים שונים. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי התעלם כליל משיקול זה. עוד נטען כי מדיניותה של המשיבה לא תיפגע ממתן צו ארעי שכן אם תידחה עתירתו של המבקש, ניתן יהיה להשימו אז במתקן חולות. עוד טוען המבקש כי סיכוייה של העתירה המנהלית שהגיש הם טובים נוכח העובדה שהמשיבה לא ערכה לו שימוע, לא התייעצה עם גורמי המקצוע הבקיאים במצבם של בני משפחתו של המבקש, לא ערכה פרוטוקול להליך התשאול ולא נימקה את החלטתה.
11.
בנוסף, טוען המבקש כי הוא לא השתהה בהגשת העתירה אלא ביקש למצות את ההליכים המינהליים מול המשיבה. המבקש עמד על כך שהוא פנה באמצעות בא-כוחו למשיבה במכתב מיום 2.5.2014, שבו ציין כי אם המשיבה לא תיעתר לפניותיו הוא יאלץ לפנות לערכאות משפטיות עד ליום 25.5.2014, אך המשיבה כלל לא הגיבה על מכתב זה. עוד טוען המבקש כי אין לזקוף לחובתו את הפנייה ללשכת האוכלוסין בחיפה, או להסיק מכך על ניקיון כפיו. לטענתו, הפנייה ללשכת רשות האוכלוסין נעשתה מאחר ופקידי הלשכה בתל-אביב נהגו בו בצורה מזלזלת ופוגענית.
12.
בהחלטתי מיום 29.5.2014 הוריתי למשיבה על הגשת תשובה לבקשה וכן הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב תוקפה של הוראת השהייה בעניינו של המבקש
עד למתן החלטה אחרת בעניינו.
13.
בתגובה מטעם המשיבה נטען כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות. המשיבה מדגישה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי היא החלטה במעמד צד אחד לתקופה מוגבלת עד לדיון בבקשה למתן צו ביניים שנקבע ליום 26.6.2014. לטענת המשיבה, למבקש לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם ישהה בתקופה זו במתקן "חולות". המשיבה טוענת כי מראיונות שונים שנערכו לאחותו של המבקש ובן זוגה בלשכת רשות האוכלוסין עולה כי שניהם בגירים, הורים לילדים ועובדים למחייתם. כך, לטענת המשיבה, אחות המבקש ובן-זוגה התייצבו ביום 28.5.2014 בלשכת רשות האוכלוסין, ושם עלה כי האחות עובדת בניקיון. כמו כן, נטען כי בן הזוג של האחות מסר בהגיעו ללשכת האוכלוסין בחודש פברואר 2014 כי הוא עובד למחייתו, ובעת תשאולו של המבקש אף התקיימה שיחה עם מעסיקו של בן הזוג. עוד טוענת המשיבה, כי בשימועים שנערכו לאחות המבקש ובן זוגה עם כניסתם לישראל בשנת 2011 השיבו השניים בשלילה לשאלה האם הם עברו התעללות בדרכם לישראל.
14.
עוד טוענת המשיבה כי המבקש השתהה בהגשת עתירתו לבית המשפט המחוזי באופן שכפה סד זמנים דוחק לדיון בבקשה למתן צו ביניים שהגיש. לטענת המשיבה, אין בפניותיו אליה בכתב כדי לרפא את השיהוי בהגשת העתירה, שכן מועד התייצבותו במתקן "חולות" היה ידוע לו זמן רב.
15.
לטענת המשיבה גם סיכויי העתירה שהגיש המבקש אינם גבוהים. לטענתה, מצבם של האחות ובן זוגה, כפי שתואר לעיל, אינו מצדיק את ביטולה של הוראת השהייה שהוצאה בעניינו של המבקש. בנוגע לתקינות ההליך, נטען כי טרם מתן הוראת השהייה נערך למבקש תשאול לצורך בדיקת עמידתו בקריטריונים שבו ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו.
16.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובשאר החומרים שהונחו בפני הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות. תקנה 9 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 מסדירה את הדיון בבקשות למתן צו ביניים וצו ארעי שמוגשות בד בבד עם עתירה מינהלית. סעיף קטן (ה) לתקנה זו מקנה לבית המשפט סמכות לתת צו ארעי עד למתן החלטה בבקשה למתן צו ביניים, על יסוד הבקשה בלבד ומבלי לקבל את תגובת המשיב (היינו, במעמד צד אחד), במקרים שבהם "השהיית ההחלטה בבקשה עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור". השאלה האם אלה הם פני הדברים הם עניין שעל בית המשפט לעניינים מינהליים לבחון בכל מקרה לגופו בהתאם למכלול נסיבותיו. בענייננו בית המשפט התרשם כי למבקש לא יגרם נזק בלתי הפיך אם יתייצב במתקן חולות טרם יקוים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה למתן צו ביניים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שהוצגו בפני, אינני סבורה שיש מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, וזאת נוכח טענות המשיבה לפיהן אחות המבקש ובן-זוגה עובדים למחייתם (ראו והשוו: בר"מ 3415/14 פלוני נ' שר הפנים
(14.5.2014)) . בנסיבות אלה, אף
איני רואה מקום להתייחס בשלב מוקדם זה של ההליך לשאלות של ניקיון כפיים או שיהוי בהגשת העתירה, שיידונו על ידי בית המשפט המחוזי במעמד שני הצדדים. בוודאי שגם איני מתייחסת בשלב זה לסיכויי העתירה להתקבל. יחד עם זאת, נוכח מהות ההליך, אני סבורה כי במידת האפשר ראוי ליתן קדימות לשמיעת הדיון בבקשה למתן צו ביניים, בשים לב להשלכותיה של ההחלטה על חירותו של המבקש. המבקש יוכל אפוא לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להקדמת מועד הדיון בבקשה לצו ביניים, וזה יחליט בה בהתאם לשיקול דעתו ולאילוצי יומנו. למען הסר ספק אבהיר, כי החלטתי מוגבלת לבקשה למתן צו ארעי ואינה מתייחסת להכרעה בבקשה למתן צו ביניים או לשיקולים שעל בית המשפט המחוזי להביא בגדרה. עניין זה יידון כאמור על-ידי בית המשפט המחוזי, וכאמור, ניתן אף לקוות שבמועד קרוב.
17.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות. כמו כן, אני מורה על ביטול הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 29.5.2014. המבקש יתייצב במתקן חולות עד ליום 8.6.2014 בשעה 13:00. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בסיוון התשע"ד (5.6.2014).
ש ו פ ט ת