בר"מ 4235/21 עיריית תל אביב יפו נ. לירן כרמלי

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 9.5.2021 (ת"צ 4508-01-19, סגנית הנשיא א' כהן ). בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב למתן צו לגילוי מסמכים במסגרת בקשתו לאישור תובענה ייצוגית כנגד המבקשת, עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה ).

2.

זהו למעשה "גלגול שני" של הדיון בבקשת המשיב למתן צו לגילוי מסמכים. הרקע לדברים הובא בהחלטתי בבר"ם 9144/20 מיום 3.3.2021 ועל כן אציגם בקצרה בלבד. בתמצית, ביום 9.1.2019 הגיש המשיב בקשה לאישור תובענה ייצוגית שנסבה על טענות שעניינן חיוב שלא כדין בגין הוצאות אכיפה בהליכי גבייה מינהליים שנוקטת העירייה. בהמשך לכך הוגשה בקשת הגילוי המצויה במוקד ההליך דנן.

3.

ביום 2.12.2020 ניתנה החלטה ראשונה של בית המשפט המחוזי בעניין זה, שבו הוא הורה על קבלתה של בקשת הגילוי. החלטה זו עמדה ביסוד החלטתי הקודמת שנזכרה לעיל, שבה נתתי רשות ערעור ואף קיבלתי את הערעור באופן חלקי. בעיקרו של דבר, דחיתי שם את טענותיה של העירייה באשר לכך שבקשת הגילוי היא רחבה יתר על המידה ובלתי רלוונטית, אך קבעתי כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לתנאי שעניינו הנחת תשתית עובדתית ראשונית להתקיימותם של התנאים לאישורה של התובענה הייצוגית, שהוא תנאי יסודי למתן צו לגילוי מסמכים. בהמשך לכך, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שישלים את הדיון בהיבט זה.

4.

החלטתו העדכנית של בית המשפט המחוזי ניתנה לאחר שהבקשה חזרה ונבחנה על-ידו. בית המשפט המחוזי קבע כי בקשת הגילוי צולחת את דרישת התשתית הראייתית הראשונית. בית המשפט המחוזי בחן את הטענה לפיה נגד המבקש עצמו העירייה הפעילה אמצעי אכיפה משני סוגים, וזאת ביחס לשלושה סוגים של חובות בלבד – וקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכך שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, בהתאם להגדרת הקבוצה על-ידי המשיב.

5.

בבקשת רשות הערעור דנן מלינה העירייה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי. לשיטתה, היה על המשיב להציג ראיות הנוגעות באופן ספציפי לכל סוג של חוב עירוני ולכל סוג של אמצעי אכיפה שאליו מתייחסת בקשת האישור. לשיטת העירייה, לא היה מקום להסתפק בראיות הראשוניות שהציג המשיב ביחס לחובות ולאמצעי אכיפה קונקרטיים. העירייה מוסיפה וטוענת כי הבקשה לגילוי מסמכים היא למעשה ניסיון להשלים את התשתית הראייתית שכלל לא הונחה בבקשת האישור עצמה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה. מושכלות יסוד הן כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות דיוניות, לרבות החלטה בעניין גילוי מסמכים, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בכך, למעט במקרים חריגים (ראו: רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר , פסקה 18 (16.4.2018); רע"א 2929/19 גולדברג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 7 (13.2.2020)). המקרה דנן אינו מקיים את אמת המידה האמורה. כידוע, רף ההוכחה הנדרש לצורך בחינת התנאי של קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה צו לגילוי מסמכים אינו מתמצה בכך שבקשת האישור אינה בקשת סרק – ועם זאת הנטל נמוך מן הנדרש לצורך אישור התובענה כייצוגית (ראו: רע"א 906/19 הוכברג נ' פרטנר תקשורת בע"מ , פסקה 10 (7.4.2020)). במילים אחרות, אין להפוך את הדיון המקדמי בבקשת הגילוי לדיון לגופה של בקשת האישור (ראו: רע"א 494/16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזר , פסקה 13 (19.5.2016)). בשים לב לעקרונות אלה, אינני סבורה שהמקרה דנן מצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

7.

אשר על כן: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא, מתבטל עיכוב הביצוע שניתן בהסכמה ביום 15.6.2021. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.