בר"מ 4545/22 קבוצת מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל (מח

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 7.6.2022 (עת"ם 20801-05-22, השופט ג' גדעון ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן סעד זמני שהגישו המבקשות בגדרה של עתירה מינהלית.

2.

מקורו של ההליך דנן במכרז פומבי שפרסמו המשיבים 2-1, רשות מקרקעי ישראל (מחוז דרום) (להלן: רמ"י ) ומשרד התיירות בהתאמה. המדובר במכרז בש/319/2021 להחכרת ארבעה מתחמים למלונאות ונופש במצפה רמון (להלן: המכרז ). בתמצית יצוין כי המכרז נעשה במתכונת דו-שלבית, במובן זה שהוא חייב את המעוניינים להשתתף בו לקבל בשלב הראשון את המלצת משרד התיירות טרם הגשת ההצעה במכרז. המבקשות הן חברות שהשתתפו במכרז זה. כבר עתה יצוין כי על פי תנאי המכרז נאסרה הגשת יותר מהצעה אחת על ידי מציע מסוים.

3.

בתמצית יצוין כי המכרז פורסם תחילה ביום 13.9.2021, ובהמשך לכך ביום 8.11.2021 פורסמה חוברת המכרז באתר האינטרנט של רמ"י. כמו כן, יצוין כי המועד שנקבע להגשת בקשה להמלצת משרד התיירות היה יום 20.1.2022, המועד לקבלת ההמלצות נקבע ליום 15.3.2022 ואילו המועד להגשת ההצעות נקבע ליום 28.3.2022. עוד יצוין כי ביום 8.3.2022 מועד זה נדחה, ונקבע כי ניתן להגיש הצעות עד ליום 11.4.2022.

4.

ביום 30.3.2022 פורסמה הודעת הבהרה בדבר תנאי המכרז, אשר הוסיפה את סעיף 3.2.6 לחוברת המכרז (להלן: סעיף 3.2.6 ). הסעיף האמור קבע כי: "מציעים קשורים, כגון מציע וחברה בבעלותו... וחברות קשורות – אינם רשאים להגיש יותר מהצעה אחת (לחוד או ביחד) במסגרת מכרז זה". עוד הוספה שם ההגדרה הבאה: "'חברה קשורה' – כהגדרתה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968". כאן המקום לציין שלשתי החברות המבקשות – המבקשת 1, קבוצת מזרחי ובניו השקעות בע"מ, והמבקשת 2, נאות מזרחי בע"מ –

אותו הרכב של בעלי מניות –

הן מבחינת זהותם (רוני מזרחי ויונה מזרחי) והן מבחינת החלקים שבהם אלה מחזיקים (חלקים שווים).

5.

המבקשות הגישו שתי הצעות נפרדות במסגרת המכרז ביום 6.4.2022, לאחר שקיבלו את המלצת משרד התיירות. בהמשך, ביום 11.4.2022 הן הוכרזו כזוכות בשני מתחמים – המבקשת 1 כזוכה במתחם 4 והמבקשת 2 כזוכה במתחם 3.

6.

על רקע זה, פנתה לוועדת המכרזים אחת המציעות אחרות, חברת גשם למשתכן בע"מ, היא המשיבה 4, וטענה כי העותרות אינן עומדות בתנאי המכרז, עקב היותן חברות קשורות. ועדת המכרזים קיבלה טענה זו, וביום 27.4.2022 נשלח למבקשות מכתב מטעמו של יו"ר ועדת המכרזים, שבו נמסר כי "ועדת המכרזים... החליטה על ביטול זכייתכם הואיל והוגשו הצעות על ידי חברות קשורות". כמו כן, כתוצאה מההחלטה לבטל את זכיות המבקשות, הוחלט כי המשיבה 3, חברת מלונות אפריקה ישראל בע"מ, והמשיבה 4 יהיו הזוכות במתחמים 4-3 שבהם זכו המבקשות (בהתאמה).

7.

ביום 10.5.2022 הגישו המבקשות עתירה מינהלית כנגד החלטתה של ועדת המכרזים. בעיקרו של דבר, המבקשות טענו כי אין לראות בחברות שבעלי המניות בהן זהים כחברות קשורות, כמובנו של מונח זה בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. על כן, נטען כי לא היה מקום לפסול את זכייתן במכרז. כמו כן הלינו המבקשות על המועד שבו נוספה ההבהרה ביחס ל סעיף 3.2.6 . בצד עתירתן, הגישו המבקשות אף בקשה למתן צו ביניים בגדרה עתרו להורות על עיכוב קידום הליכי המכרז ביחס למתחמים 4-3 לעיל. בקשה זו היא העומדת ביסוד ההליך דנן.

8.

בהחלטה שעליה נסבה הבקשה שבפני דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו ביניים. בעשותו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי סיכויי העתירה להתקבל אינם גבוהים, וכן כי מאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לעברן. באשר לסיכויי העתירה, ציין בית המשפט המחוזי, גם אם מבלי לטעת מסמרות, כי הן לשונו של סעיף 3.2.6 והן תכליתו (המכוונת להגן על התחרותיות המכרז) תומכות לכאורה במסקנה שאליה הגיעה ועדת המכרזים. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי קבע כי אומנם המבקשות חשופות לסיכון הכרוך בכך שעתירתן תתקבל מבלי שיינתן צו ביניים, אך הוסיף כי לא הובהר בצורה מספקת מדוע לא ניתן במקרה שכזה לפצות על הנזק שייגרם בכסף. מנגד, כך נקבע, מתן צו ביניים כמבוקש יביא לשיהוי בלתי רצוי בפיתוח המתחמים מושא המכרז, מה שעלול לגרום נזק משמעותי לציבור.

9.

בקשת רשות הערעור שהוגשה ביום 5.7.2022 מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי . בעיקרו של דבר, המבקשות טענות כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנותו לסעיף 3.2.6, ועל כן טעה בקביעתו כי סיכויי העתירה אינם גבוהים. עוד נטען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתן של המבקשות. כך הודגש

כי מדובר ב"פרויקט מלונאי ארוך טווח" שהשהייתו לא תפגע באינטרס הציבורי, בה בשעה שללא צו ביניים המשיבות 4-3 ימשיכו בפעולות להשלמת הרכישה וייווצר מעשה עשוי.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

11.

כידוע, ככלל, התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן סעדים זמניים תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו:

בר"ם 5202/20

אריאל – וימאזור בקרת תנועה וחניה בע"מ נ' ראש עיריית ירושלים , פסקה 14 (20.8.2020); בר"ם 8061/21 מ.ג.ע.ר בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד החינוך , פסקה 7 (24.11.2021); בר"ם 2843/22 ורדי נ' מינהל התכנון – משרד הפנים , פסקה 11 (10.5.2022)). בהתחשב באמת מידה זו, לא מצאתי כי

הבקשה דנן נכנסת בגדר המקרים החריגים שבהם קיימת הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

12.

בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי נתן דעתו על מכלול השיקולים הרלוונטיים , ולא מצאתי כי

נפלה שגגה בהכרעתו ביחס למאזן הנוחות לנוכח השלכותיו של הסעד המבוקש על האינטרס הציבורי. די לי בכך.

13.

למעלה מן הצורך אציין כי הבקשה שבפני הוגשה כארבעה שבועות לאחר שנדחתה הבקשה לסעד זמני בבית המשפט המחוזי, בסמיכות למועד האחרון האפשרי להגשת בקשה מסוג זה. אף בכך יש כדי לחזק את התוצאה שאליה הגעתי.

14.

אשר על כן: הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.