פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"מ
4631/17
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1.
פלונית
2. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1.
שר הפנים
2. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק
עמ"ן 62090-01-17 שניתן ביום 23.5.2017 על ידי כבוד השופטת נ' בן-אור
בשם המבקשים:
עו"ד שמואל ינקוביץ
בשם המשיבים:
עו"ד פנחס גורט
החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים מיום 23.5.2017 (עמ"ן 62090-01-17, השופטת נ' בן-אור ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 22.12.2016 (ערר (י-ם) 1454-16, הדיין א' חלבגה ).
2.עניינה של הבקשה בהסדרת מעמדה של המבקשת מטעמים הומניטאריים, והיא מופנית כלפי המשיב 1, שר הפנים, וכלפי המשיבה 2, משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: המשיבה ).
תמצית העובדות והליכים קודמים
3.המבקשת היא אזרחית מולדובה, ילידת 1973. קודם הגעתה לישראל היא נישאה וילדה שתי בנות. בהמשך התגרשה. בשנת 2000 הגיעה המבקשת לישראל אך כניסתה לא אושרה, ובשנת 2001, בעת שניסתה להיכנס לישראל פעם נוספת, נעצרה והוצא נגדה צו משמורת והרחקה. בשנת 2002 הצליחה המבקשת להיכנס לישראל מבלי שקיבלה אישור לכך, ומאז היא שוהה במדינה שלא כדין.
4.בשנת 2010 נולד בנה של המבקשת, המבקש 2 (להלן: הבן ), מאב שהוא אזרח ישראלי (להלן: האב ). הבן נרשם במרשם האוכלוסין של ישראל בשנת 2014 כאזרח ישראלי על יסוד פסק-דין של בית המשפט לענייני משפחה בעניין האבהות על סמך תוצאותיה של בדיקת רקמות.
5.בתחילת שנת 2015 פנתה המבקשת למשיבה וביקשה כי יינתן לה מעמד הומניטארי בישראל. לתמיכה בבקשתה הציגה, בין היתר, מכתב מעובדת סוציאלית שבו נכתב כי היא מגדלת את בנה בגפה, וכי האב אינו שותף בגידול הילד כלל. עוד הציגה המבקשת החלטות מבית המשפט לענייני משפחה בגדרן ניתן צו הגנה כנגד האב, ומכתב מטעמה שבו הסבירה כי בעבר לא החלה בהליך לקבלת מעמד מכוח יחסיה עם האב לנוכח יחסיהם הקשים, שהיו מלווים באלימות פיסית ונפשית.
6.לצורך בחינת בקשתה נערך למבקשת ראיון, שבו מסרה כי סבלה מאלימות וכי היא והאב, שאינם חיים עוד כזוג, בחרו בעבר, לאחר התייעצות עם עורך דין, שלא להגיש בקשה משותפת לאיחוד משפחות. המבקשת הוסיפה כי אין לה קרובי משפחה בישראל, וכי היא שומרת על קשר טלפוני עם בני משפחתה שאינם בארץ. המבקשת ציינה כי היא אינה מעלה על דעתה לחזור לארץ מולדתה, שבה תנאי החיים קשים, וכן כי אין לבנה הסדרי ראיה עם אביו.
7.האב זומן גם הוא לראיון ובו מסר כי היה שותף ומעורב בגידול בנו, כי הוא אוהב את המבקשת וכי הוא מעוניין לחדש עמה את הקשר. האב הסביר כי לא הגיש בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת בשל העלות הכרוכה בכך ולאחר שקיבל עצה מעורך-דין, בעת שהמבקשת עוד הייתה בהריון, כי לאחר הולדת הבן המבקשת ממילא לא תורחק מישראל.
8.ביום 20.8.2015 החליטה המשיבה לדחות את בקשתה של המבקשת, ונימקה זאת בכך שלא נמצאו טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את העלאת עניינה לדיון בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים.
9.ביום 8.10.2015 הגישה המבקשת ערר פנימי, ובעקבותיו נערך לה ראיון נוסף שבו מסרה כי הקשר בין האב לבין הבן אינו קבוע, וכי האב מתנה את הקשר עם הבן בקשר עם המבקשת. המבקשת הוסיפה כי תביעה למזונות ולהסדרי ראייה עתידה להתברר.
10.בהחלטה מיום 5.1.2016 דחתה המשיבה את הערר הפנימי, וקבעה כי לא נמצאה סיבה לשנות מן ההחלטה המקורית שהתקבלה בעניינה של המבקשת. המשיבה ציינה כי המבקשת לא הגישה מעולם בקשה לאיחוד משפחות, ועל כן לא ניתן לשקול את בקשתה לפי הנוהל בעניין הפסקת הליך מדורג כתוצאה מאלימות מצד בן הזוג הישראלי. עוד צוין כי הורות לילד ישראלי אינה מקנה מעמד, וגם שהות רבת שנים בישראל אינה מהווה טעם הומניטארי מיוחד המקנה מעמד, בפרט כשהמדובר בשהות בלתי חוקית.
11.המבקשת הגישה ערר לבית הדין לעררים על החלטות אלה של המשיבה. בית הדין לעררים דחה את הערר באשרו, בעיקרו של דבר, את החלטותיה של המשיבה. בית הדין לעררים ציין כי ההלכה היא שילד אינו מעניק מעמד להורה זר, וכי בנסיבות המקרה הנדון לא הונחה תשתית ראייתית לקשר משמעותי בין הקטין לבין אביו. על כן, כך נקבע, בגילו הצעיר של הבן לא צפויים לו קשיי הסתגלות לחיים במדינת מוצאה של האם.
12.להשלמת התמונה יוער כי לבית הדין לעררים הוצגה חוות דעת מטעמו של פרופ' אסא כשר שהתייחסה למונח "טעמים הומניטאריים" ואף כללה מסקנות המתייחסות לנסיבות המקרה הקונקרטיות. בית הדין לעררים לא הסתמך על חוות הדעת, בציינו כי זו לא הונחה בפני המשיבים בעת שניתנה החלטתם וכן כי מדובר בחוות דעת בתחום האתיקה והמוסר.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
13.המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית הדין לעררים, אך גם ערעור זה נדחה.
14.בית המשפט המחוזי קבע כי בעת פנייתה הראשונה של המבקשת למשיבה בשנת 2015, כבר לא התקיים קשר זוגי בין המבקשת לבין האב, ולכן לא היה מקום לבחון אותה כאילו הוגשה על-ידה בקשה מתאימה בעת שהיחסים ביניהם היו תקינים. כן הודגש כי תכליתו של ההליך המדורג היא לבחון לאורך שנים את כנות הקשר בין בני הזוג. בחינה כזו אינה אפשרית בדיעבד, כך נקבע, כשבני הזוג פרודים.
15.בהמשך לכך נקבע כי אין להחיל בעניינה של המבקשת את הנוהל העוסק במעמדו של בן זוג זר אשר נישואיו פקעו עקב אלימות מצדו של בן הזוג הישראלי. בהקשר זה צוין כי נוהל זה חל רק על בני זוג נשואים, מה שאין כן בענייננו. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי הדגיש כי אחת ממטרות הנוהל היא למנוע מצב של הרחקת ההורה הזר במקום שבו הילדים המשותפים מקיימים קשר הדוק עם שני הוריהם. בענייננו, כך נקבע, המצב שונה שכן אין בין האב לבין הבן קשר משמעותי, ולמעשה אף לשיטת המבקשת הקשר הבלתי יציב עם האב מזיק לבן ומבלבל אותו. כמו כן, צוין כי הנוהל נועד גם לעודד נשים שהן קורבנות אלימות לפנות לרשויות ולהתלונן מבלי שהתלונה תגרום, באופן אוטומטי, לביטול המעמד ולהרחקה מישראל. בענייננו, לעומת זאת, למבקשת לא היה מעמד ממילא, כך שגם תכלית זו של הנוהל אינה מתקיימת.
16.לבסוף נקבע כי לא הוכחה זיקה משמעותית של המבקשת לישראל, שכן כל בני משפחתה חיים מחוץ לישראל, אין לה נכסים בישראל, והיא לא הציגה ראיות לקיומו של מעגל חברתי שפיתחה כאן. בית המשפט המחוזי קבע כי הטענות לפיהן ייגרם לבן נזק משמעותי אם ייאלץ לעקור עם אמו לארץ מוצאה, וכי מצבה הרפואי של המבקשת דורש השארתה בישראל, נטענו בעלמא, ללא כל הוכחה. כן נקבע כי קשיי הפרנסה שעמם התמודדה במולדובה אינם יכולים, כשלעצמם, לשמש בסיס לבקשתה.
הבקשה דנן
17.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היא הבקשה דנן.
18.בפתח הדברים, הבקשה כוללת טענות כלליות כלפי בית הדין לעררים, בין השאר על סמך ציטוטים מדו"ח של "המוקד לפליטים ולמהגרים".
19.מעבר לכך, לטענת המבקשת, המדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שני" בלבד, שכן הערכאות הקודמות שדנו בעניינה אינן חלק מהרשות השופטת, ודי בכך כדי להצדיק את הענקתה של רשות ערעור. עוד טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עלול להוביל לגירושו של קטין שהוא אזרח ישראלי רק משום שאמו הוטעתה על-ידי פקידי המשיבה ולא מילאה, בשל הטעיה זו ובשל חוסר ידיעה, את הטופס הנכון. המבקשת קובלת גם על כך שבית הדין לעררים לא התייחס בפסיקתו לחוות דעתו של פרופ' אסא כשר בעניין הפרשנות הראויה שיש ליתן למושג "טעמים הומניטאריים". לטענת המבקשת, הנתמכת כאמור גם בהמלצות ובמסקנות חוות הדעת של פרופ' כשר, נסיבות חייה צריכות להיחשב כ"טעם הומניטארי" המצדיק הסדרת מעמדה בישראל.
20.בקשת רשות הערעור חוזרת ומגוללת את סיפור חייה של המבקשת, שתחילתו, כך נטען, בחיי מחסור והמשכו במערכות יחסים אלימות וקשיי פרנסה קיומיים. המבקשת מוסיפה כי מערכת היחסים שלה עם האב החלה באופן תקין, אך בהמשך התברר כי הוא עבריין מסוכן הסובל מהתקפים פסיכוטיים אשר הובילו להתקפי זעם ואלימות קשים כלפי המבקשת.
21.המבקשת טוענת כי האב ביקש לפתוח בהליכים להסדרת מעמדה, אך המשיבים "פשוט לא מילאו אחר בקשתו". בנוסף, טוענת המבקשת, כי לאחר שסבלה מאלימותו של האב, לא ידעה ולא הוסבר לה שעליה לפעול להסדרת מעמדה לפי נוהל אחר מהנוהל המדורג. ככלל, המבקשת מדגישה כי פקידי המשיבה נמנעו מפתיחת ההליכים להסדרת מעמדה ומהסבת תשומת לבם של המבקשת ושל האב להליכים המתאימים והדרושים לשם כך.
22.עוד נטען בבקשה כי הוצאתו של הבן מישראל עם אמו תגרום לו לנזק קשה, בין היתר, על רקע העובדה שהוא סובל כבר עתה מקשיים רגשיים, קשיי קשב וריכוז ועוד פגיעות שנזכרו בחוות הדעת של העובדת הסוציאלית. כן צוין כי הבן כבר לומד בכיתה א', ומעורה בחיי החברה והקהילה בה הוא חי.
23.כמו כן, לטענת המבקשת מצבה הרפואי הרופף (אי סדירות בקצב הלב) דורש טיפול בישראל, שכן במולדובה לא תקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לה, והדבר יעמידה בסכנת חיים.
24.לבסוף, המבקשת מפנה למספר פסקי-דין של בתי משפט מחוזיים שדנו, לטענתה, במקרים בהם הנסיבות היו דומות לנסיבותיה, ובהם הוחלט משיקולי טובת הילד להסדיר את מעמדן של אמותיהם.
תגובת המשיבים
25.ביום 9.7.2017 הוגשה תגובת המשיבים, בהתאם להחלטותיי. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 27.6.2017 ניתן צו ארעי לפיו המבקשת לא תורחק מישראל ולא תושם במשמורת עד למתן החלטה אחרת.
26.בתגובתם סומכים המשיבים ידיהם על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי יש לדחות את הבקשה הן על הסף והן לגופה.
27.לטענת המשיבים, יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן אמת המידה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" היא מצומצמת, גם כאשר הערכאה הראשונה היא בית הדין לעררים, והבקשה דנן אינה עומדת בתנאים המחמירים הנדרשים למתן רשות כאמור. כן נטען כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, באשר היא מופנית כלפי החלטה שהתקבלה לאחר בחינת עניינה של המבקשת על-ידי הגורמים המוסמכים ונמצא כי בקשתה אינה תואמת את הנהלים הרלוונטיים.
דיון והכרעה
28.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.
29.כידוע, אמת המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בערעור על החלטה של בית הדין לעררים היא מצומצמת, נוכח אופיו של בית הדין ומידת מקצועיותו (ראו: בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל
(1.5.2012); בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה
(27.8.2015); בר"ם 3253/16 פיאלקו נ' משרד הפנים , פסקה 4 (5.5.2016)). עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם יידרש בית המשפט לבקשה גם מקום שבו לא מועלית שאלה משפטית עקרונית וזאת בהינתן נסיבות מיוחדות, תוך מתן משקל מיוחד לפגיעה בלתי מידתית בזכות לחירות (ראו למשל: בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 3 (19.10.2015); בר"ם 7172/16 בבנקו נ' מדינת ישראל - משרד הפנים , פסקה 12 (8.1.2017)).
30.יישום אמות המידה האמורות על ענייננו מעלה שאין הצדקה להיעתר לבקשה. אכן, מטבע הדברים, ההחלטה בבקשה תשפיע באופן מהותי על חייהם של המבקשים. יחד עם זאת, הבקשה נעוצה בעניינם הקונקרטי של המבקשים ובמערכת היחסים בינם לבין האב, ונסיבות אלו גם מבחינות את המקרה הנדון מהמקרים שנדונו בפסקי הדין אליהם הפנתה המבקשת בבקשתה. בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי בחנו – כל אחד מהם בתורו – את נסיבות הבקשה ואת טענות המבקשים, וקבעו בהחלטות מנומקות ומפורטות כי לא נפל פגם בהחלטה לדחות את הבקשה להסדרת מעמדה של המבקשת מטעמים הומניטריים.
31.בנוסף לכך, ועל אף הקושי האנושי הכרוך בהחלטות בנושא הגירה, איני סבורה כי מנקודת המבט של הדין ההחלטה בעניינה של המבקשת עולה כדי פגיעה בלתי מידתית בחירות המצדיקה התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". למבקשת ניתנו מספר הזדמנויות לשטוח את טענותיה בפירוט ובהרחבה והן זכו לדיון ולהתייחסות בהחלטות השונות שניתנו בעניינה. בית המשפט המחוזי קבע כי זיקותיה של המבקשת למדינת מוצאה רבות וחזקות יותר מזיקותיה למדינת ישראל, כך שניתן לקוות שהיא תוכל לבנות את חייה מחדש בארצה (ראו והשוו: בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה (27.8.2015); בר"ם 3904/15 קופצ'ישינה נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה (16.12.2015)).
32.סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. על מנת לאפשר למבקשת זמן התארגנות נאות, אני מורה כי עליה לעזוב את ישראל בתוך 60 ימים. לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבותיה האישיות של המבקשת, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג
בתמוז התשע"ז (17.7.2017).
ש
ו פ ט ת