בר"מ 4766/21 נעמי יעקובי נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים

1.

ביום 2.9.2001 פורסמה למתן תוקף תכנית גב/380/א (להלן: התכנית ). ביום 5.9.2004 הגישו המבקשים תביעה לפיצוי בהתאם לסעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק ),

בגין ירידת ערכן של דירות שבבעלותם כתוצאה מאישור התכנית. המשיבה דחתה את התביעה, ועל כך עררו המבקשים לוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה מחוז תל אביב (להלן: ועדת הערר ). ועדת הערר מינתה שמאי מכריע שהגיש שומה מכרעת. בעקבות ערר שהגישה המשיבה, ביטלה ועדת הערר את השומה המכרעת שהגיש (להלן: השומה המכרעת הראשונה ) ומינתה שמאי מכריע שני. ביום 19.8.2020 קיבלה ועדת הערר את מסקנות השומה המכרעת שלו, ולפיהן התכנית פגעה בערך הדירות של המבקשים בשיעורים הנעים בין 1.57% ל-2.27% (להלן: השומה המכרעת השנייה ). עוד נקבע כי המשיבה אינה זכאית לפטור מתשלום פיצויים למבקשים לפי סעיף 200 לחוק. המבקשים ערערו על ביטול השומה המכרעת הראשונה, על מינוי השמאי המכריע השני ועל אימוץ השומה המכרעת השנייה; והמשיבה ערערה על ההחלטה שלא לפטור אותה מתשלום פיצויים לפי סעיף 200 לחוק. ביום 21.3.2021 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי ) את שני הערעורים. נקבע כי לא נפל בהחלטות ועדת הערר פגם המצדיק התערבות, וכי גם לגופם של דברים יש לדחות את טענות הצדדים.

2.

אחר הדברים האלה הגישו המבקשים בקשה להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לסכום הפיצוי שנקבע על פי השומה המכרעת השנייה. המשיבה הגישה תשובה לבקשה. המבקשים הגישו תגובה לתשובה וביקשו "למען הזהירות" גם הארכת מועד להגשת בקשה לתיקון פסק דין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: סעיף 81 ). ביום 9.6.2021 דחה בית המשפט את הבקשה לתקן את פסק הדין. צוין כי הבקשה מושתתת על סעיף 81, אולם אין מדובר ב"טעות" לפי סעיף זה. בית המשפט הדגיש כי בפסק הדין לא נפסקו פיצויים, אלא אומצו החלטות ועדת הערר בלבד; וכי המבקשים לא טענו בערעורם דבר בנוגע להפרשי הצמדה וריבית. על כן קבע בית המשפט כי סעיף 81 אינו חל בנסיבות העניין; וכי לאחר שקם מכיסאו, אינו מוסמך עוד לתקן את פסק הדין כמבוקש.

3.

הבקשה שלפניי מכוונת כלפי החלטה אחרונה זו. המבקשים טוענים כי בשים לב ל-20 השנים שחלפו מעת אישור התכנית, ההחלטה על תשלום פיצויים נומינליים בלבד משמעה פסיקת פיצוי חסר עבורם, והיא פוגעת בקניינם; וכי המשיבה לא העלתה "סיבה של ממש" נגד הוספת הפרשי הצמדה וריבית במקרה דנן. המבקשים מוסיפים שבקשתם לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית היא הלכה למעשה בקשה למתן פסיקתה, אף אם לא הכתירו אותה בשם זה, ועל כן היא ההליך הנכון בנסיבות העניין; וכי בקשתם לפי סעיף 81 הייתה חלופית בלבד.

4.

המשיבה סבורה כי אין מקום לתת רשות לערער, מאחר שהבקשה אינה מעלה שאלה אשר חורגת מעניינים של הצדדים, ומאחר שסוגיית פסיקת הפרשי הצמדה וריבית, כפי שמצא בית המשפט לעניינים מינהליים, לא הובאה לפתחן של הערכאות הקודמות. עוד טוענת המשיבה כי הסמכות לפסוק הפרשי הצמדה וריבית נתונה לשיקול דעת הערכאה השיפוטית שנתנה את ההחלטה, ולכן היה על המבקשים לפנות בסוגיה זו לוועדת הערר, ולא לבית המשפט לעניינים מינהליים. המשיבה מוסיפה כי הבקשה לתיקון טעות סופר לא התאימה לתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכי לא הייתה הצדקה להאריך את המועד להגיש בקשה זו. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי אין לפסוק לטובת המבקשים הפרשי הצמדה וריבית, נוכח תרומתם להימשכות ההליכים; הפער הגדול בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק; ופסיקת פיצוי חריג בגובהו בנסיבות העניין.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה, התשובה לה ונספחיהן, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי כי המבקשים הניחו עילה להתערב בקביעת בית המשפט לעניינים מינהליים שהעדר ההתייחסות לסוגיית הפרשי ההצמדה והריבית לא נבע במקרה זה מהיסח הדעת או מטעות טכנית. לכן בקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81 אינה הולמת את הסעד שהמבקשים עותרים לו (רע"א 9078/08 פינקלשטיין נ' טיב בית חרושת לנקניק ובשר מעושן – שותפות מוגבלת (10.4.2009)). אומנם, כפי שציינו המבקשים, בקשתם המקורית לא הייתה לתיקון טעות, אלא לתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ודומה שבית המשפט לעניינים מינהליים לא דן בבקשה זו לגופה. עם זאת, כעת טוענים המבקשים שבקשתם זו הייתה למעשה בקשה למתן פסיקתה. לאחר שעיינתי בה, אני סבור כי לא כך הוא (ראו תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; תקנה 133 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). בידי המבקשים להגיש בקשה למתן פסיקתה, ובית המשפט לעניינים מינהליים יחליט כחוכמתו (ראו והשוו בר"ם 9547/10 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מודיעין-מכבים-רעות נ' גונן (18.8.2013)).

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.